לוחמת נמרי לוין דבורה ז"ל

קורות חיים

דבורה נולדה להוריה שרה וישראל לוין בעיר טמבוב ברוסיה בשנת 1914. עקב הפוגרומים ברוסיה נמלט אביה ישראל לוין לארצות הברית לעיר דטרויט.
בשנת 1923 היגרה המשפחה לארצות הברית, האם ושלושת הבנות לעיר דטרויט והצטרפה לאביה.
בשנת 1931 עלתה ארצה במסגרת קבוצת צעירים חלוצים. גולדה מאיר טיפלה בשעתו בקליטתם בארץ. הם נקראו באידייש "די קבוצה" והיו למעשה הקבוצה האמריקאית הראשונה שעלתה ארצה. הם התיישבו באזור גניגר במסגרת קבוצת הצפון. משם נשלחו חלקם לקיבוץ גשר.
בארץ ישראל פגשה את דוד נמרי באשדות יעקב ונישאה לו.
היא הייתה חברה באשדות יעקב במשך שנים רבות. שימשה שנים רבות כמורה לאנגלית לילדי עמק הירדן. במקביל פעלה בארגון ה"הגנה" ובפלמ"ח, כאלחוטאית וגדעונית. דבורה עברה קורסי קשר, למדה הפעלת פנסי איתות ושימוש בדגלים ובכתב מורס. בהיותה גדעונית בעמק, ישבה עם החברים וקלטה את החלטת ממשלת בריטניה של מאי 1939, הספר הלבן. כל מפקדי האזור עמדו והקשיבו לתרגום הסעיפים השונים.
בשנת 1941 הצטרפה לפלמ"ח כאלחוטאית וגדעונית. דבורה הפעילה קשר מורס עם כל הנקודות בארץ במסגרת רשת הקשר החשאית וכמו כן פעלה כקשרית עם אוניות המעפילים אשר התקרבו לחופי ארץ ישראל.
בשנים 1947-1949 נשלח בעלה דוידרה נמרי לשליחות הסוכנות היהודית לארצות הברית. דבורה עם שלושת הילדים הקטנים הצטרפה אליו והם חיו בברוקלין, ניו-יורק.
בשנת 1949 שבו ארצה לקיבוץ אשדות יעקב. דוידקה נמרי המשיך בפעילות המבצעית שלו בהעפלה של יהודי בגדד. בשנים 1966-1965 שימש כמנהל כללי של משרד התחבורה בירושלים. דבורה הצטרפה אליו עם הילדים. עם השנים, למדה דבורה בלשנות באוניברסיטה העברית ורכשה תארים מתקדמים.
בשנת 1965 עברה המשפחה את ירושלים עקב מחלתו של דוידקה ודבורה מתקבלת לתפקיד בהוראה בטכניון. במקביל, החלה ללמוד לימודי דוקטורט באוניברסיטת בר-אילן, תחת הנחייתו של פרופסור הראל פיש.
בשנת 1976 קבלה תואר דוקטור לבלשנות אנגלית מאוניברסיטת בר-אילן. היא לימדה בטכניון כחברה בסגל האקדמאי, עסקה במחקר ובניתוח דמויות שכספיריות בשיטה בלשנית.

דבורה נמרי נפטרה בשנת 2008.