סרן דרור פינברג יוסף יוסי ז"ל

קורות חיים

יוסף דרור פינברג (17.1.1932 - 22.12.2021)
יוסף דרור (יוסי) נולד בתל אביב בשם יוסף פַיְנבֶּרג, בט‘ בשבט תרצ״ב, להוריו מיכאל פינברג וקטי, לבית וולפסון. מיכאל וקטי נפגשו על רקע עלייתם ארצה בשנת 1925. הם הקימו את ביתם ברחוב בן יהודה בתל אביב. אחותו גילה נולדה בשנת 1936. האם קטי חלתה בשנת 1938 וכתוצאה מסיבוכים במחלתה, נפטרה. אחותה של אימו - צילה השתתפה בגידולם.

בכיתה ב‘ אביו כסוציאליסט רשם אותו לבית החינוך לילדי עובדים א‘. שנת הלימודים החלה ב-1.9.1939, שעתיים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. מיכאל נישא בשנית ושלח את ילדיו, יוסף בן שמונה וחצי ואחותו גילה בת ארבע, לקבוצת גבע שם הוא צורף לתנועת הנוער העובד.
יוסף אהב מאוד את הטיולים המאורגנים של בית הספר, אשר אפשרו לתור את הארץ והיה בעל ידע עשיר בכל הקשור לידיעת הארץ.
מיכאל פינברג היה מפקד מחלקת חי״ם (חיל המשמר של ההגנה). במלחמת השחרור המחלקה הגנה על תל אביב ואף עלה בידה ליירט מטוס ספיטְפייר בנמל התעופה שדה דב. מיכאל ואנשיו היו ראשונים שנכנסו לכפר שייך מוניס ב-15.5.1948. כאשר נכנסו לכפר, הכפר כבר היה נטוש. כיום אוניברסיטת תל-אביב נמצאת בשטח זה.
מיכאל פינברג החליט בשנת 1949 לעברת את שם המשפחה מפינברג לדרור וגם יוסף שינה את שם משפחתו. מאשתו השנייה נולדו למיכאל שלוש בנות - תמר, זהר ואביטל. לקראת סוף שנת הלימודים בכיתה י', מיכאל כתב לכדורי מכתב וביקש לקבל את יוסף כתלמיד במוסד. חרף גילו הצעיר, התקבל יוסף למחזור י״ג של כדורי שהיה מאוד מבוקש באותם הימים ולשם כניסה לשם נדרשו מכתבי המלצה ונערכו מבחני כניסה.

בכיתה י, באותן שנים, גויסו התלמידים לגדנ״ע (גדודי הנוער של ההגנה.) הצעירים התאמנו בקפ״פ בשני מקלות, במקל קצר ובמקל ארוך.
ב-29.11.1947 התקבלה בעצרת האומות ההחלטה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כיתת האליפים, בה למד יוסף נשארה לשמור בכדורי, בעוד הביתניקים חגגו בחיפה. בחג החנוכה, בשנת 1947, 50 האליפים והביתניקים, נסעו לאשדות יעקב כדי להתאמן, ליד הירמוך, על ידי אנשי חי״ש (חילות השדה של ההגנה.) האימונים כללו אימוני פרט, ירי בסטן וכן הטלת רימוני יד. באותו זמן, ריכזו הסורים והלבנונים כוחות סביב אצבע הגליל. בשער הקיבוץ עמד זקיף, מחשש שחיילים בריטיים יצוצו ויחרימו את הנשק שבידי המתאמנים.

בתום תקופת האימונים חזרו הנערים לבית ספרם והמשיכו ללמוד חקלאות, בוטניקה, פיזיקה, מתמטיקה וחשבון חקלאי. במרס 1948 שוחח מנהל בית הספר, נתן פיאט עם יגאל אלון על גיוס תלמידי כדורי לפלמ״ח. מפקד מחלקה מן הפלמ״ח, משולם שביט שטרן, הודיע לתלמידים שהם מגויסים מיידית לפלמ"ח. מתל יוסף הגיעו מכ״ים ומ״מ ופתחו באימונים. עקב המצב הבִּיטחוני המתוח, בנו הנערים חומה בתוך בית הספר ואף העמידו שומרים בעמדות. תצפיתנים רשמו את תנועות הערבים בשטח. ערביי הסביבה ניסו לרעות בשטחי המרעה של כדורי וכתגובה על כך החרימו תלמידי כדורי את עדר הפרות הפולש. נתן פיאט היה מודאג מהתרופפות משמעת הלימודים וניסה לדבר עם המ"כ שיעודד את התלמידים ללמוד מכיוון שהוא ראה שהם נשמעים לו אבל המ"כ לא היה מוכן.
קרב משמר העמק פרץ ב-4.5.1948. מפקד הגדוד הראשון ניסה לגייס את כל תלמידי כדורי לקרב. שני אוטובוסים משוריינים באו לאסוף את התלמידים. הַַבִּיתְנִיקִִִִים עלו לאוטובוס. מ״מ במקום, ניסה להעלות גם את הָָאֲֲֲלִִיפִִים. פיאט, מנהל בית הספר, טען שבהסכם עם יגאל אלון נקבע שֶאת הָָאֲֲֲלִִיפִִים לא ייקחו לקרב. פיאט נשכב לפני האוטובוס. בסופו של דבר, כּוּבַַּד ההסכם עם יגאל אלון: הַביתניקים, תלמידי כיתה י״ב, יצאו לקרב משמר העמק. האליפים חזרו לכדורי. בסוף אפריל 1948, הודיעו האליפים לפיאט שהם מצטרפים לגדוד הראשון. פיאט נחרד. לאחר חג הפסח, זימן את הורי כל האליפים על מנת שייקחו את התלמידים לביתם. הוא הצהיר כי תלמידיו לא יצאו לקרב מתוך בית הספר כדורי.
הם ייצאו לקרב רק מבתיהם. הוא הוסיף שהלימודים יתחדשו ב-13.5.1948. 
אולם לא כך היו פני הדברים - בתאריך הנקוב לעיל, היו תלמידי כדורי בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות.

קרב מלכיה הראשון
האליפים של מחזור י"ג אכן הגיעו לקרבות מבתיהם. הם הוצבו בפלוגה ד‘ של הגדוד הראשון. הם הגיעו למחנה פילון ב-11.5.1948 והתאמנו שם. המ״כ מינה את יוסף, בן ה-16, לסגן מפקד כיתה. הכיתה נשלחה לנהוג בפרדות, אך הפרדות נבהלו והשתוללו והוחלט להעביר למטפלים אחרים. הפלוגה נסעה צפונה ב-13.5.1948, באוטובוס של חברת השחר, עד למרגלות הרי נפתלי. הציוד שקיבלו האליפים כלל רובה תקני, אשפת בנדורלָה, מימיה, כובע פלדה בריטי ורימון מילס להתקפה. הרימון של יוסף השתחרר, התגלגל ונתקע באמצע הדרך ונשאר רק הנפץ עם המנוף. החיילים סחבו שקי ברזנט של ציוד כ-2 קילומטר דרומית לרמות נפתלי. הם פרקו ציוד שהיה מיועד לבית חולים שדה וחזרו לפילון. בשעה 14:00 עלו בשנית על אוטובוס.
בו ביום פורסמה בעיתונים הידיעה על ההכרזה הצפויה של מדינת ישראל. הפלוגה עלתה לרכס נפתלי, ממנו נשקפה ימת החולה. באותו יום ב-15.5.1948, קיבלה המחלקה פקודה להחיש תחמושת לכוחות המשתתפים בקרב המתחולל במלכיה. המחלקה הביאה לַלוחמים ארגזי תחמושת של הצבא הבריטי - ארגזים של אלף כדורים ובהם כדורי בראונינג משורשרים. לאחר מכן ירדו באוכף רכס נפתלי. בעודם יורדים, יוסף מונה למפקד
הכיתה. אחד החיילים, עולה חדש, לא הצליח לסחוב ארגז שהכיל 1000 כדורים. יוסף נשא את הארגז על גבו. בדרך, נורו על ידי צלפים שהחטיאו את מטרתם. עודד רינין, תפס את המקלע וירה לעבר הצוֹלפים. כאשר ירד הכוח במורד, הורגש ריח עז של שמיר. הכוח צעד והגיע לתחתית העמק ושב לטפס. הצליפות פסקו. הפלוגה עלתה לעבר עמק קדש, והגיעה סמוך לבית העלְמין של הכפר. בדרך הייתה נקודת איסוף פצועים ובנקודה זו הניחו את התחמושת. הכיתה התפרשה ליד גדרות האבנים של מלכיה. כל אותו זמן היו חילופי אש עם הצבא הלבנוני והתפוצצו פצצות. כדור פגע באשפה של דוד יוגב והוא הצליח להסיר את האשפה גם לאחר שהחלה לבעור. ניסרה פקודה באוויר לבנות עמדות היקפיות. המ״מ, משולם שביט, בנה עמדה בגובה כ-30 ס״מ. סמוך לעמדתו נפל פגז ומשולם נפגע מן הרסיסים. פניו נשרטו, אך חייו ניצלו בזכות העמדה שבנה. אחד הלוחמים, עולה חדש אלמוני, שהיה במרחק 3 מטרים ממשולם, נהרג.
מפקד הפלוגה, שייקה גביש, נפצע ברגלו וצעק ״נִפְצָעתִי״. יוסף הגיע אליו ראשון, גרר אותו וחילץ אותו בסיוע לוחמים שהגיעו והביאו אותו לעמדת פינוי פצועים. לקראת 16:00 נשמעה פקודת נסיגה. מטוס אוסטר פרימוס הצניח מים ללוחמים. הלוחמים, מפלוגה א‘ ומפלוגה ד‘, פינו באלונקות פצועים וחלק מההרוגים ואף נשאו איתם את רוביהם של הנפגעים. נבי יושע, בצפון, עדיין לא הייתה בידינו. יוסף ודוד יוגב גורני התכסו באלונקה. הגדוד הראשון הגיע לרכס נפתלי. למחרת בבוקר, ב-16.5.1948, ראו את דגל ישראל מתנוסס על מצודת נבי יושע.
בבוקר נאמר ללוחמים שיש לחלץ פצוע שנפצע ממספר כדורים מהמדרון של רכס קדס. ארבעה אנשים, ביניהם חובש, יוסף והמ״פ חקה (יצחק חופי) חילצו את צבי כהן מהגדוד השלישי. צבי הפצוע, זחל עד למרגלות רכס נפתלי. לפני שהגדוד חזר למחנה פילון, הגיעה אספקת מים ומזון. מחלקתו של יוסף הועברה לפלוגה ג‘, שהתעסקה בנשק כבד - מכונות ירייה ומרגמות. הפלוגה התאמנה במקלעי בראונינג שהורכבו על חצובות מקלעי שוורצלוזה, כדי לשמש כחלק ממחלקת מכונות הירייה של הגדוד הראשון.

קרב מלכיה השני
יוסף השתתף בקרב מלכיה השני, במסגרת פלוגה ד‘ של הגדוד הראשון של הפלמ״ח. הוא נשלח לאבטח סוללת תותחי 65 מ״מ ב-27.5.1948. התותחים הובאו מדגניה לרכס שמצפון לרמות נפתלי, בקרבת נבי יושע. המחלקה עזרה לפרוק תותחים, שהגיעו עם צוות תותחנים.
הצוות איפס את התותחים. מלכיה הופגזה על ידי תותחים בליל ה-28.5.1948. כחלק מפעולת הטעיה, עברו הלוחמים מנבי יושע לקדס ומקדס למלכיה. לאחר כיבוש מלכיה בנתה הכיתה עמדות היקפיות. בד בבד עם כיבוש מלכיה, חולקו עיתוני דבר והלוחמים קראו על הקמת צבא ההגנה לישראל.

קרבות חרבת מחאז
באוקטובר 1948 התחוללו בחרבת מחאז קרבות עזים ואכזריים. המשלט עבר מיד ליד. הקרבות הסתיימו בנסיגת המצרים. יוסף לחם בקרב חרבת מחאז וכך סיפר: ״הייתה פְּלַגָּה של שני אבטרקים (סוג של שריונית), שני זחלים עם 20 מ״מ, תחת פיקודו של פון וייזל (מג״ד בחיל התותחנים) שאימן אותם בצורה יוצאת מן הכלל. הַפְּלַגָּה נשלחה, לסייע בחרבת מחאז. בשלב מסוים סיקו (פרופסור פנחס זוסמן), שהיה מ״פ ופיקד על הקרב, החליט שזה הזמן להכניס אותם לפעולה. זחל״ם שהיה מורכב מאנשי גח״ל, תקף את השריוניות המצריות.
המערכה בחרבת מחאז מתחלקת ל-3 קרבות. חלק מ-45 אנשים שישבו בחרבת מחאז, היו תלמידי כדורי. אנחנו ישבנו בצד הדרומי במדרון האחורי.
הביתניקים ישבו במדרון הקדמי והכשרת בית השיטה ישבה במשלט המערבי. הייתי בכיתה של האליפים ואנחנו איישנו, 8 אנשים, את המדרון האחורי של חרבת מחאז. המצרים התחילו בהפגזה אימתנית. ב-7 באוקטובר בראשית הבוקר כנראה שמדרום לחרבת מחאז הם הוסיפו גם קת״ק תותחנים מצרי (קת״ק - קצין תצפית קדמי), כי אחרת הדברים לא מסתדרים. הקת״ק הזה ידע לכוון את הפצצות של מרגמות 4.2 אינץ׳ ואת הפצצות של תותחי 25 ליטראות בדייקנות די רבה. לפי שתי עדויות, דווקא את האזור שלנו הפגיזו בעוצמה יותר גדולה מיתר האזורים. אלא מה, אנחנו התחפרנו עד כלות הנשמה, כאשר היו לנו רק מכוש וטוריה. השתמשנו בכובעי פלדה וכיסינו את הַמחפּוֹרוֹת בדלתות ועליהן הנחנו שכבת פיצוץ. לכן, בכל ההפגזות לא נפגע מאיתנו ולוּ אדם אחד. פעם אחת, פצצה מוטטה חלק ממחפורת אחת, אבל נזק לאנשים שם לא נגרם. לאחר ההפגזה האימתנית בבוקר, שהחלה במדרון האחורי, הם שלחו פלוגה סדירה של חיילים מצריים, מלווה בנושאי ברן וניסו לתקוף אותנו. הדפנו אותם די בקלות, אבל ממזרח, לפי עדות של יאיר פרג המנוח, הצטופפו אלפי ערבים שבאו לבזוז שלל, כי ממש לוחמים הם לא היו. בהזדמנות אחת, נתנו לי פקודה להביא רימוני עשן למדרון הקדמי. זה היה סיוט לרוץ מול שישה מקלעים בינוניים, מסוג ויקרס שירקו אש משִריונית האמבר מצרית (המקלע והשריונית מתוצרת בריטניה) בין אותם אותם ביתניקים היה בחור אחד מאוד חביב, בילו וירחובסקי אילון, שיותר מאוחר נודע לי שהוא נהרג. בספרו ימי צקלג, ס. יזהר מתאר ב-17 עמודים את תהליך הגסיסה. בנוסף, מינו לנו מ״כ, זכריה ברנד, שהיה מ״כ שלנו כמה ימים, אלא שאותנו דיללו, כי לא רצו להשאיר פלוגה שלמה חשופה לאש התותחים. לצערנו הרב הוא נהרג. הוא שימש כמ״כ שבוע. 
יוסף היה בעל ידע רב על הפלמ"ח בתש"ח וחקר לא מעט את קרבות חרבת מחאז.
19 הקרבות בהם השתתפו לוחמי מחזור י"ג של בית ספר כדורי מפורטים בספר על האליפים של בית ספר כדורי משנת תש"ח - "מסעי יוד גימל" אותו כתב וערך יוסף.

לאחר השחרור מצה"ל יוסף הקים גן צמחים באילת. בגן זה נטע, בין השאר, דקלי הדום. לאחר שנה באילת, עבר לתחנת הניסיונות בעמק הירדן. חצי שנה לאחר מכן הצטרף לקיבוץ תל קציר. הוא התחיל את עבודתו ברפת ביוני 1951 ועד מהרה היה למרכז הענף.
לאחר 3 שנים בתל קציר חזר לגבע.
הוא השלים את תעודת הבגרות בשנת 1956 ולמד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. בשנת הלימודים הראשונה יוסף גר בעין כרם בירושלים ולימד כימיה תמורת מגורים וכלכלה. בתום השנה, המשיך את לימודיו ברחובות. תואר ראשון, בוגר (בי איי), קיבל בשנת 1960.
תואר שני, מוסמך (אם איי), קיבל בשנת 1962 ואת הדוקטורט גמר ביוני 1968. עבודות המאסטר והדוקטורט היו על "חילוף חומרים של חלבון בכבשים ומשמעותו התזונתית".
יוסף נלחם במלחמת ששת הימים במסגרת חטיבה 200 והיה בדרגת סגן במילואים. הוא הגיע עם המחלקה למחנה פלוגות (פלוג‘ה). עם פרוץ המערכה ב-5.6.1967 השתתף בכיבוש מתחם ביר לחפן עם חטיבת השריון - חטיבה 200 של אוגדה 31. הלוחמים שהיו עימו עברו את נחל לבן לכיוון ביר לחפן ומשם נעו לכיוון ג‘בל לבני וביר חסני. במקומות אלו הניחו המצרים את נשקם ונכנעו. הם לקחו בשבי כוחות מצריים - גנרל, עשרות קצינים ומאות חיילים מצריים בעלי דרגות נמוכות. 
בשנת 1968 יצא יוסף לשנת פוסט דוקטורט באוקלהומה. נושא עבודת הפוסט דוקטורט היה "האינדוקציה של האנזים גלוקוז-6-פוספט דהידרוגנז". עבודתו דנה באופן פעולתו, בדרך להפעילו ובדרך לנטרל אותו.
בשנת 1969 חזר לארץ לעבודה בפקולטה לחקלאות. הוא הִרצה על תזונת בעלי חיים ובד בבד, עסק גם במחקר. מאפריל 1974 עבד כמרצה בכיר.
בנובמבר 1970 יצא יוסף למילואים במטולה ובאחת מהפעילויות נתקל בחוליית מחבלים שחצו את הגבול. הוא ירה במקלע פגע והרג 3 מחבלים.
במלחמת יום הכיפורים יוסף התגייס והוצב באגד תחזוקה של אוגדה 36. הוא השתתף בשמירה על גשר אריק ולאחר מכן פיקד על הובלת משאיות תחמושת למחנה נפח.
בשנת 1978 השתתף יוסף במבצע ליטני ובשנת 1982 במלחמת שלום הגליל .במלחמת שלום הגליל היה סגן מפקד חבורת שליטה באגד תחזוקה של אוגדה 36. הוא פיקד על שיירה של משאיות שהובילה תחמושת לאוגדה 162, שחנתה בדיר אל קמר אשר בלבנון. לאחר מכן נשלח לבדוק את מצבת הארטילריה באזור בירות כאשר היה צורך למנות את מספר קני הארטילריה של צה״ל, על מנת להיערך לאספקת תחמושת.
מאז היותו בן 15 ו-11 חודשים ועד היותו בן 55 (מסוף שנת 1947 ועד שנת 1987) שירת יוסף בצבא. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת סרן.
כאיש מדע, הקדיש את מאמציו, בין השאר, למחקר התזונה על היבּטָיו השונים. מעיניו היו נתונים לטובת הכלל ובעיקר להטבת בריאותם של הקשישים בארץ.
יוסף עבד בפקולטה לחקלאות ברחובות במחקר בביוכימיה, מדעי המזון, תזונה פירוק חלבונים, ויטמינים בתזונת האדם ותסמונת הזנה חוזרת. הוא לימד והיה פרופסור אמריטוס. הוא פרסם מאמרים מדעיים רבים בנושאי תזונה בכתבי עת מדעיים וגם כתב ספר על לחם מחיטה מלאה ובריאות האדם, שיצא לאור בשנת 2020.
היה לו קשר חזק לעבר והוא ידע לענות על שאלות בתחומים רבים. הוא היה נשוי לחיה 60 שנה. הם הקימו משפחה והיו להם 3 ילדים - איתי, יבין והלה. היה לו קשר חם ואוהב עם הנכדים והנכדות.

יוסף דרור הובא למנוחות בבית העלמין ברחובות ב-23 בדצמבר 2021.

את הדברים העבירה המשפחה.

קישורים:
תולדות ישראל ראיון מלא 1 מתוך 4
ttps://www.youtube.com/watch?v=4CyFSBrD1lA&ab_channel=ToldotYisrael

תולדות ישראל ראיון מלא 2 מתוך 4
https://www.youtube.com/watch?v=fFWYkVTRiYQ&ab_channel=ToldotYisrael

תולדות ישראל ראיון מלא 3 מתוך 4
https://www.youtube.com/watch?v=3adhEZ_eOHg&ab_channel=ToldotYisrael

תולדות ישראל ראיון מלא 4 מתוך 4
 https://www.youtube.com/watch?v=DN6mz3T6MJw&ab_channel=Toldo

ראיון עם יצחק נוי על קרבות חירבת מחאז מתאריך 16.03.21.

https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8322/31516

דף הספד מתוך האתר של הפקולטה לחקלאות:

https://biochem-food-nutrition.agri.huji.ac.il/yosidror/in-memory