ויצמן עזר ז"ל

קורות חיים

עזר ויצמן נולד בתל אביב ב-15 ביוני שנת 1924 וגדל בחיפה. אביו, יחיאל (חיליק) ויצמן, הוא אחיו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, ומשפחתו היא משפחה ציונית. אמו של ויצמן, יהודית, הייתה בת הרופא גרשון-יצחק קרשבסקי ובתיה למשפחת הירשפלד, ממייסדי ראשון לציון. עזר נקרא על שם סבו, עוזר. בילדותו גדל בבית שענייני השעה היו נדונים בו, ושמשו כרקע להתפתחותו האישית. בעודו ילד פגש בצ'ארלס אורד וינגייט, וכנער מתבגר בשנות המנדט הבריטי, רצה לתרום למאמץ הלאומי. בגיל 17, בשנת 1941 עבר קורס מ"כים בג'וערה מטעם ארגון ה"הגנה". בשנת 1942 נפל מיכאל ויצמן, בן-דודו ובנו של חיים ויצמן, אשר שרת כטייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. אירוע זה השפיע על ויצמן הצעיר, אשר שאף להיות לטייס. ויצמן עבר קורס טיס אזרחי, וקיבל רישיון טיס אזרחי עוד בטרם התגייס. ב-2 בספטמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי. בתחילה שימש כנהג תובלה בחיל האוויר, ושהה בשולי הקרבות במדבר המערבי. שירות מסוג זה תיסכל את ויצמן, אשר שאף לתרום למאמץ המלחמתי, ולא ויתר על שאיפתו להיות לטייס. בקיץ 1943 הגשים את שאיפתו והתקבל לקורס טיס, אשר התקיים ברודזיה, אותו סיים בשנת 1945. הוא שירת זמן מה בהודו כטייס, ובשנת 1946 השתחרר מן הצבא הבריטי, ונסע ללמוד תעופה בלונדון באופן פרטי. בהשפעת ידידים שפגש בלונדון הצטרף אל ארגון האצ"ל בשנת 1946. בשנת 1947, בסמוך להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, פנו אליו אנשי "ההגנה" כי יצטרף ל"שרות האוויר לישראל", שהיה גרעינו של חיל האוויר העתיד לקום. לאחר שנועץ עם אנשי האצ"ל, קיבל את הפנייה, והיה לאחד ממקימי חיל האוויר החדש. בזמן מלחמת העצמאות היה ויצמן למפקדה של טייסת הנגב שמקום מושבה היה בניר עם. בתוקף תפקידו הטיס מזון, תחמושת ואספקה לישובים הנצורים בנגב ובגוש עציון, ונשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמיט" ולהטיס אחד מהם לישראל אשר מיד הוחש לקרב בהפצצת הטור המצרי המשוריין אשר היה באותה עת באשדוד. ב-7 בינואר 1949 השתתף בקרב אוויר של 4 מטוסי ספיטפייר ישראליים מול 14 מטוסי טמפסט ו-ספיטפייר של חיל האוויר הבריטי, שחדרו לנגב, בו הופלו מספר מטוסים בריטיים. מטוס הספיט השחור, ששימש כמטוסו הפרטי של ויצמן בשירותו בצה"ל. ויצמן שירת בחיל האוויר כטייס קרב וכמפקד. ב-1951 נשלח לאקדמיה הצבאית הבריטית לפיקוד ולמטה, ועם שובו הפך למפקד טייסת מטוסי הקרב הסילוניים הראשונים של צה"ל, מטוסי ה"מטאור". במלחמת סיני בשנת 1956 היה מפקד בסיס חצור. על פי הנוהג המושרש בחיל האוויר הישראלי, גם בתפקיד זה נתן מופת אישי כאשר יצא בעצמו לגיחות קרב במטוס סילון מסוג אוראגן. ב-25 ביולי 1958 מונה למפקדו השישי של החיל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1966. שנותיו כמפקד החיל היו שנים של התעצמות ובניין הכוח, והכנת החיל לקראת הגדול בהשגיו - "מבצע מוקד" להשמדת חילות האוויר של מדינות ערב על הקרקע בתחילת מלחמת ששת הימים. נודע כמי שאימץ את הסיסמה "הטובים לטיס", והטמיע אותה בחיל ובציבור. תפקידו הבא בצה"ל היה ראש אג"ם. תפקיד זה היה בעל חשיבות עליונה בצה"ל אשר הכין עצמו למלחמה. בשנת 1967 הפכה המתיחות בין ישראל ובין מדינות ערב לוודאות כי בקרוב תפרוץ מלחמה. תקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים הייתה תקופה של חרדה, ורבים וטובים היססו בדבר הדרך שבה יש לפעול אל מול האיום הערבי, שנראה כאיום קיומי. ויצמן עצמו נקט בטון תקיף, והיה ממצדדי הנחתת מכה מקדימה על מדינות ערב, אל מול היסוסי ראש הממשלה דאז, לוי אשכול. נזקף לזכותו של ויצמן חלק נכבד בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים, בבניין הכוח היבשתי והאווירי, ובהכנת התכניות למלחמה. לאחר סיום המלחמה נשאר ויצמן בתפקיד ראש אג"ם, מתוך תקווה שלאחר סיום כהונת חיים בר לב (שהחליף את רבין) ימונה הוא לרמטכ"ל. תקופה זו הייתה תקופה סוערת. ויצמן היה בעל תפקיד בלחימה במחבלים בבקעת הירדן לצידו של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי, והיה לו חלק בפיקוד על פעולת צה"ל בכראמה. כן היה לו חלק בבניין המעוזים בקו בר לב, ובפיקוד על הכוחות ובהתוויית המדיניות בחודשיה הראשונים של מלחמת ההתשה. משנראה כי לא יקבל את תפקיד הרמטכ"ל, אם בשל היותו איש חיל האוויר, אם בשל דעותיו הפוליטיות שנטו לימין, פרש מצה"ל במפתיע ב-15 בדצמבר 1969, ובאותו הערב כבר מונה לשר התחבורה מטעם גח"ל, מפלגתו של מנחם בגין שהייתה אז שותפה לממשלת ליכוד לאומי בראשותה של גולדה מאיר. בתפקידו כשר התחבורה שימש שמונה חודשים. באוגוסט 1970 פרשה גח"ל מן הממשלה במחאה על הסכמת הממשלה לדון ב"תוכנית רוג'רס", תוכנית שלום של שר החוץ האמריקני ויליאם פירס רוג'רס. לאחר הפרישה מן הממשלה מונה ויצמן ליו"ר תנועת החרות. מחוץ לממשלה התערערו יחסיו עם מנחם בגין, ובשנת 1972 פרש מן הפוליטיקה, אם כי נותר חבר בתנועת החרות. ויצמן פנה לעסקים פרטיים. במלחמת יום הכיפורים גויס לשירות מילואים, והיה לעוזרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר. בתקופה זו הציג עזר ויצמן דעות ברורות, ישירות ובוטות, הנוטות לצד הניצי של המפה הפוליטית. בדבריו אז, טען ויצמן שהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם לבה ההיסטורי של ארץ ישראל, וחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. בתקופה זו, טען ויצמן שגבולה המזרחי של מדינת ישראל צריך להיות נהר הירדן, ואילו את הבעיה הדמוגרפית יש לפתור באמצעות עלייה מאסיבית של יהודי התפוצות. ויצמן תמך בישראל חזקה, בעלת כוח הרתעה. רק אז, לדעת ויצמן, יראו הערבים כי אין בכוחם להכריע את ישראל, והדבר יביא לשלום המקווה. ב-1976 חזר ויצמן ל"חרות" עם תחילת מערכת הבחירות, שהביאה למהפך הפוליטי. יש אומרים כי לוויצמן היה חלק חשוב בעליית הליכוד לשלטון ב-1977 (המהפך). בשנת 1977 התמנה לשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין, ובתקופת כהונתו נערך "מבצע ליטאני", והתקבלה ההחלטה על פיתוחו של מטוס הקרב "לביא". כשר ביטחון החליט ויצמן על מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל צה"ל. ב-14 בנובמבר 1977, נפצע בתאונת דרכים קשה בכביש גהה. עם ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת בארץ היה מאושפז בבית החולים, והקדיש את כל אונו ומרצו להשגת השלום, בו החל לראות יעד נכסף, אפילו במחיר ויתורים טריטוריאליים. הוא פיתח יחסים אישיים נלבבים עם סאדאת, ואף ביקר בקהיר באופן ספונטאני ב-20 בדצמבר 1977 ועמד בראש משלחת ישראל לשיחות השלום בקהיר בינואר 1978. ייתכן שאז חל המפנה בדעותיו, שהביא בסופו של דבר לפרישתו מן הממשלה. הוא החל להשמיע דעות כנגד ההתנחלויות, וכנגד התנהלותה של ממשלת בגין. הדברים הגיעו לידי משבר ב-25 במאי 1980. לאחר שנשא נאום ארוך כנגד הקיצוץ בתקציב הביטחון, וכנגד הדרך בה מנהל בגין את השיחות עם מצרים, התפטר ויצמן מתפקיד שר הביטחון. לאחר התפטרותו שקל ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין (שהיה גיסו), ועקב כך סולק מ"חרות". במשך ארבע שנים היה איש עסקים. במרס 1984 ייסד מפלגה חדשה בשם "יחד" וזו זכתה בשלושה מושבים בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984). יחד עם ויצמן נבחרו לכנסת מטעם יחד בנימין בן אליעזר ושלמה עמר. לאור התוצאות הסתבר כי המפלגה הפכה ללשון המאזניים היכולה להכריע לטובת כל אחת משתי המפלגות הגדולות. ויצמן בחר לעמוד לצד המערך ובכך לכפות הקמת ממשלת אחדות לאומית, כהמלצתו, בין השאר, של נשיא המדינה חיים הרצוג. בממשלת האחדות הייתה רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר ומספר שרים שווה למערך ולליכוד. ויצמן הצטרף לממשלה כשר בלי תיק וכחבר הקבינט המצומצם מטעם גוש המערך. לאחר הקמת ממשלת האחדות פרשו מהמערך חברי הכנסת של מפ"ם וחבר הכנסת יוסי שריד, וויצמן הצטרף עם מפלגתו למפלגת העבודה, באוקטובר 1986. בממשלת האחדות היה ויצמן לסמן שמאלי, ותמך בהחזרת השטחים, ובמשא ומתן עם אש"ף. ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת האחדות הלאומית שבראשות יצחק שמיר. בסוף 1989 דרש שמיר לסלקו מהממשלה, עקב מגעים שקיים עם אנשי הארגון לשחרור פלסטין. המגעים עם אש"ף נאסרו בחוק, ונחשבו לטאבו. במשך שנים היו מגעים אלו נחלתם של אנשי שמאל קיצוניים, משולי המפה הפוליטית, כאורי אבנרי, או אייבי נתן. יש הטוענים שהעובדה ששר בממשלה, אשר היה בעברו מפקד בכיר בצה"ל, קיים מגעים עם אש"ף, שינה את יחסם של ישראלים רבים לאש"ף וליאסר ערפאת, והכשירה את הדרך למגעים שהובילו לאחר מכן להסכמי אוסלו. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית התפטר מהכנסת ב-3 בפברואר 1992, והודיע על פרישתו מן החיים הפוליטיים והוחלף בסאלח טריף בכנסת. לאחר הבחירות לכנסת השלוש עשרה, בשנת 1992, השתנה הרכבה של הכנסת, וניצחון השמאל אשר איפשר לרבין להרכיב ממשלה, איפשר גם להריץ את ויצמן למשרת הנשיא. ויצמן נבחר כמועמד מפלגת העבודה לנשיאות מול שלמה הלל ואריה אליאב. ב-24 במרץ 1993 התקיימו הבחירות לנשיאות המדינה. מול ויצמן התמודד כמועמד הימין חבר הכנסת (הליכוד) דב שילנסקי. ויצמן נבחר לכהונת הנשיא ברוב של 66 מול 53. ב-13 במאי 1993 החל לכהן כנשיא המדינה. ויצמן נחשב לנשיא אהוד ופופולרי "שירד אל העם". ישירותו ועממיותו הוסיפו לו לווית חן צברית, שנתנה ייחוד וסממן פלמ"חניקי לשירותו בתפקיד. במהלך כהונתו אירעו אירועים קשים ביותר במדינת ישראל. בצד הישגים כהסכם השלום עם ירדן, אשר ויצמן נכח בחתימתו בטקס בערבה ב-26 באוקטובר 1994, לצידם של יצחק רבין, חוסיין מלך ירדן ונשיא ארצות הברית ביל קלינטון, היו אלו שנים של לחימה קשה בלבנון אשר גבתה הרוגים רבים, של טרור קטלני, ושל הטראומה הלאומית שברצח יצחק רבין. הנשיא ויצמן הקפיד לפקוד כל אחת מהמשפחות השכולות לביקור תנחומים. כמו כן הירבה לבקר אצל הפצועים ולעודד את רוחם. ויצמן היה בררני בשימוש בסמכות המוקנית לו על מנת לקצוב את עונשם של אסירי עולם שהורשעו בביצוע רצח. ויצמן לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות. בזמן ממשלת רבין קרא להאט את קצב המשא ומתן בתקופת הפיגועים ומנגד קרא למשא ומתן עם סוריה על עתיד הגולן. בניסיון לחמם את תהליך השלום עם הפלסטינים לאחר עליית בנימין נתניהו לשלטון, הזמין בשנת 1996 את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לביקור פרטי בביתו בקיסריה. עם כל זאת, נבחר ברוב גדול לכהונה שנייה כנשיא בחודש מרץ 1998. בסוף 1999 פרסם העיתונאי יואב יצחק ידיעות לפיהן קיבל ויצמן סכומי כסף גדולים מאיש העסקים אדוארד סרוסי מבלי שדיווח על כך, וזאת במהלך כהונתו כחבר הכנסת וכשר. העניין הועבר לחקירת המשטרה, שחקרה את ויצמן במשכן הנשיא, ולאחר מכן לבדיקתה של הפרקליטות. במהלך כל החקירה והבדיקה המשפטית המשיך ויצמן לכהן בתפקידו, והצהיר כי אין בכוונתו להתפטר. ב-24 במאי 2000 פרסם היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, חוות דעת שלפיה אין להגיש כתב אישום כנגד ויצמן, מטעמים של חוסר אשמה בעבירות מסוימות, ומחמת התיישנות עבירות אחרות. רק לאחר מתן חוות דעת זו, שהותירה בידיו את האפשרות להשאר בתפקידו, התפטר ויצמן, והתפטרותו נכנסה לתוקף ב-13 ביולי 2000, כשבע שנים לאחר כניסתו לתפקיד. יש הטוענים שהתפטרותו של ויצמן הייתה מחויבת המציאות ואילולא התפטר היה מודח ממשרת הנשיא. במהלך כהונתו של ויצמן השתנה החוק, ובמקום שהנשיא ייבחר לתקופת כהונה של חמש שנים, עם אפשרות להבחר לתקופה נוספת, נבחר הנשיא לתקופה אחת בת שבע שנים, כתקופה אותה מילא ויצמן. לאחר התפטרותו מיעט ויצמן להתבטא בענייני השעה. עם צאת היום הראשון של חג הפסח, אור לט"ז בניסן ה'תשס"ה, הלך לעולמו. עזר ויצמן נפטר כאשר משפחתו לצדו בביתו שבקיסריה, אחרי חודשים ארוכים בהם מצב בריאותו היה רופף. הוא נטמן באור עקיבא, בסמוך לבנו שאולי וכלתו רחל.