אל"מ סריג סקורניק יוסף סקורה ז"ל

קורות חיים

ילדות

יוסף סריג (סקורניק) נולד ב-25 בספטמבר 1922 בגובורובו פולין. אח שישי לארבע אחיות ואח בוגרים. אמו נפטרה בפולין ב-1934 ושנתיים לאחר מכן עלה עם אביו, אחיו, ושתי אחיותיו (הבכורה נשארה בפולין ונספתה בשואה) להצטרף לאחות הנוספת, שהיא ובעלה עלו לישראל 4 שנים קודם לכן כ"חובבי ציון", ודאגו להם לסרטיפיקט איחוד משפחות.

בעת עלייתו לארץ נרשם במסמכי העלייה כיליד 1923 וזאת (כך מספרת האגדה המשפחתית) כדי לאפשר לאחיו, הבוגר ממנו, לחמוק מפולין לפני שיגויס לצבא הפולני. תאריך שגוי זה נשאר רשום בכל תעודותיו ואף נחקק על קברו.

משפחתו עלתה לארץ ללא שום גב כלכלי והוא נאלץ לצאת לעבודה כבר בהיותו נער. הוא עבד בבנק אי.פי. (בנק אנגלו-פלסטיין – לימים בנק לאומי לישראל) כנער שליח. לימים כאשר מונה לתפקיד הרם של מנכ"ל בנק ישראל אהב לגחך על אגדת הנער השליח שהתקדם עד לכיסא המנכ"ל.

כנער עובד למד בבית ספר ערב (לנערים עובדים) "אבן פינה" בשדרות נורדאו בחיפה ושם פגש את אהבת חייו ואשתו לעתיד לבוא, שרה לבית אורבך, שהתנדבה לעזור לתלמיד החדש בהכנת שיעורי בית והדבקת החומר החסר.

כנער עובד, גם היה בעל תודעה מעמדית עמוקה והצטרף לקן "השומר הצעיר" בחיפה. הוא וחבריו לתנועה (קבוצת 'דרור') הקימו גרעין שנועד לעלות להגשמה בקיבוץ שריד. לצערו, על הגרעין הוטל לתרום מכסה של אנשים לטובת הכוח הלוחם של הישוב, וכך יוסף "נתרם" והגיע להכשרה בפלמ"ח בשנת 1942, ומסלול חייו השתנה לחלוטין ממה שציפה וחלם.

פעילות בפלמ"ח

יוסף התגייס לפלמ"ח ב-1942 והיה בהכשרה כנראה בקיבוץ נען. (אין תיעוד ברור יתכן שהיה גם בגבעת ברנר ובנהריה). היה בהכשרה עד  1.10.1944 . היה לוחם בפלוגה ה' של הפלמ"ח. השתחרר ועבר לשרת כנוטר במשטרת הישובים מ-1.6.45 ובמשך כשנה. עם שחרורו מהפלמ"ח צורף ל"רזרבה החיפאית" בפיקוד שמחה שילוני.

עם התגברות מעשי האיבה בשנת 1947 גויס שוב לפלמ"ח ונשלח עם חבריו מהרזרבה להצטרף ל'חיות הנגב' (בגדוד 2 של חטיבת הנגב) שעסקו בביטחון שוטף והגנה על ישובי צפון הנגב ועל עורק החיים שלהם - קו המים לישובי הנגב.

מחלקתו ישבה בקיבוץ משמר הנגב ומשם יצאה לסיורי שמירה על צינור המים לישובי צפון הנגב ועל נתיבי התחבורה באזור במה שכונה ה'מ"נ'  (המשמר הנע).

במסגרת זו השתמשו הלוחמים ב"משורין" (משאית ממוגנת בפח דק) שקיבל את השם צביה על שם אחייניתו בת השנתיים של יוסף.

בתקופה זו נפצע בעלית הרכב בו נסע על מוקש. פציעה שהטרידה אותו רבות בחייו מאוחר יותר.

הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב לארץ הביאה לפעילות מלחמתית שונה מפעילות הביטחון השוטף. על פי הזכור במשפחה (בעיקר של חברתו דאז שרה, בספרה האוטוביוגרפי) יוסף השתתף בתקופה זו (אפריל / מאי 1948) בפעולות הבאות:

12.5 - כיבוש ברייר (ברור חייל) .

14.5 - פיצוץ גשר אבו רקייק.

23.5 -  פינוי פצועים וילדים מיד מרדכי.

מבצע "פרעה" - 25.5 - תקיפת תותחים מצריים בבית חנון (בפעולה זו נהרגו המ"מ של מחלקתו דוד מגן והחבלן יוסי אנטוורג) .

מבצע "פלשת" - 2.6  - תקיפת אישדוד.  הפעולה נכשלה  (7 נפגעים לפלוגה).

לאחר מבצע זה הוקם על בסיס 'חיות הנגב', וכחלק מחטיבת הנגב, גדוד פשיטה עם ג'יפים וזחל"מים.

ליוסף יצא, משום מה, שם של "מצטיין" במתמטיקה ולכן נשלח מידי פעם לתקופות של שירות במפקדה בתל-אביב והוטל עליו שם להכין - יש מאין - חוברות הדרכה לירי במרגמות (בעזרת טריגונומטריה בסיסית וחישובים שנערכו ביד). ביולי 1948 סיים קורס קציני מרגמות (מחזור א' וכנראה היחיד) של הפלמ"ח והוסמך לפקד על מחלקת מרגמות.

ידע מיוחד זה שלח אותו להשתתפות באחד המבצעים הכושלים לכיבוש לטרון (כנראה במסגרת מבצע בן נון א' או ב') שבו הפעיל מרגמות, שאך זה הגיעו לארץ (מצ'כיה), כהכנה לתקיפה ואחר-כך לחיפוי על הכוח הנסוג.

מחומרים שונים (רמזים במכתביו, תמונות וסיפורים מקוטעים) ידוע שיוסף גם היה בבית פפרמן במעלה החמישה, במהלך חודש פברואר 1948. כיוון שכותב המכתב לא רצה לחשוף "סודות צבאיים", במכתבו אין פרוט על מעשיו שם, והוא רק מספר שפגש שם את גיסתו לעתיד, שושנה בר-רזיאל, שהיתה לוחמת ביחידת ליווי השיירות לירושלים. בתקופה זו ישבה בבית פפרמן מפקדת  הגדוד השישי (בפיקוד צבי זמיר) של הפלמ"ח ומאוחר יותר ישבה שם מפקדת חטיבת הראל (בפיקוד יצחק רבין).

עם תום הקרבות ב-1949 השתחרר מהכוחות הלוחמים (פירוק הפלמ"ח) וחזר לחיפה עם מחשבות על הקמת משפחה וחזרה לעבודה בבנק. אלא שידידו ומפקדו חיים (כידוני) בר-לב, לימים הרמטכ"ל השמיני, שכנעו לחזור לצבא הקבע שהוקם אז ולתרום מניסיונו להקמת מסגרות חדשות בצבא הצעיר.

פעילות בצה"ל

תאריך גיוס: 1.2.1948  (תאריך פיקטיבי, כנראה גויס תחילת 1949).

תאריך שחרור: 31.8.1969.

דרגה אחרונה: אלוף משנה.

ציוני דרך עיקריים בשירותו בצבא ואירועים עיקריים במשפחתו בתקופה זו

1949 - נישא לחברתו, מזה כמה שנים, שרה לבית אורבך.

1950 - מדריך ראשי של ענף מרגמות בפיקוד ההדרכה בדרגת סגן.

1951 - מפקד ענף מרגמות 120 מ"מ בדרגת סרן.

לידת בנו הבכור, אברהם (רמי).

1952 - קצין אג"ם חטיבה 9 (חטמ"ר צפון).

1952 - קמב"ץ פיקוד צפון ומ"מ קצין אג"ם פיקודי.

בתקופה זו היה מעורב במה שאחר-כך כונה "המלחמה על המים" בהתנגשויות מול הצבא הסורי, שניסה למנוע את עיבוד השטחים המפורזים בעמק הירדן על ידי קיבוצי האזור, את יבוש עמק החולה, ואת הניסיון הראשון (שנכשל) להטיית הירדן ויצירת המוביל הארצי שהחל באזור גשר בנות יעקב.

בתפקידו כקצין אג"ם בפיקוד צפון, היה מארגן כוחות "תגובה" של צה"ל במיקום ותאריך ידוע, ואז שולח בהתאמה טרקטור של הקיבוץ הסמוך לחרוש קרוב לגדר, וכשהמוצב הסורי היה יורה על הטרקטור, כוחות צה"ל שהוכנו מראש היו "מגיבים" לירי, בפגיעה במוצב הסורי.  בשיטה זו הפכו את השטח המפורז (כפי שהיה בהסכמי שביתת הנשק 1948) לשטח ישראלי מלא.

1954 - לידת בנו השני ערן.

1955  - סמג"ד גד' 52 של חט' גולני . קיבל דרגת רס"ן.

1956 - קצין אג"ם חט' 3 (אלכסנדרוני).

1957-8 - סגן מפקד ואח"כ מפקד בסיס ההדרכה הפיקודי (בא"פ). במסגרת תפקידו זה הקים את בסיס האימונים בשבטה שהפך מאוחר יותר לבסיס האימונים של חיל התותחנים. במקביל לתפקידיו בצבא השלים בתקופה זו את לימודי הבגרות שזנח בצעירותו .

1959 - קמב"ץ באג"ם מטכ"ל.

נשלח לקורס פיקוד ומטה (פו"ם). בוגר מחזור ח' (1959) של קורס זה.

1960 - רע"ן (בדרגת סא"ל) של ענף גיוס וכוננות ואחר-כך ענף מבנה וסד"כ.

1963-4 יצא ללימודים אקדמאים באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר בוגר בכלכלה ומדעי המדינה. למד כלכלה אצל פרופסור דן פטנקין שתלמידיו (נערי פטנקין) היוו באותו זמן את שדירת הכלכלה של המדינה באוצר ובבנק ישראל. היציאה ללימודים הייתה ביוזמת הרמטכ"ל באותו זמן רא"ל יצחק רבין שרצה מפקדים אקדמאים עם יכולת חשיבה. הצלחת הניסוי הפכה את הלימוד האקדמי לחובה לקצינים בכירים בצה"ל.

רעייתו שרה, שהייתה בוגרת הטכניון בהנדסה כימית, החלה אף היא ללמוד במקביל לו באוניברסיטה העברית לתואר מוסמך בכימיה, וסיימה כפרופסור מן המניין במכון קזאלי לכימיה שימושית באוניברסיטה. דבר שהסב ליוסף גאווה רבה ("אני רק הנהג של שרה", נהג להצהיר בבדיחות הדעת).  

1964 - מונה לראש מחלקת ארגון ובקרה בדרגת אל"ם באגף האפסנאות של צה"ל (לימים אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה - אט"ל).

במסגרת תפקידו זה היה מעורב ואחראי על הכנסת אגף האפסנאות לעידן המחשוב והיה שותף לרכש המחשב הראשון של צה"ל והקמת ממר"ם.

1969 - שחרור מצה"ל.

פעילות אזרחית

1969 – בזכות ידיעותיו בכלכלה וניסיונו התקבל לעבודה בבנק ישראל כסגן המפקח על הבנקים.

1974 - קודם לתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל ובנוסף מונה למנהל מחלקת המיכון החדשה שהוקמה בבנק. במסגרת זו ובזכות ניסיונו בצה"ל בנושא, פעל להכנסת המחשוב גם לבנק ישראל.

1978 - במסגרת החלטת ממשלה על הוצאת הפיקוח על מטבע חוץ ממשרד האוצר מונה גם לתפקיד המפקח על מטבע חוץ.

1982 - מונה למנכ"ל בנק ישראל.

1984 - פרש מבנק ישראל ומונה למנכ"ל הבנק לפיתוח התעשייה.

1990 - פרש לגמלאות, בביתו החדש, אותו בנה בישוב כרמי יוסף, שעל יד צומת נחשון.

נפטר ב-2003. נקבר בבית הקברות של כרמי יוסף.

הניח אחריו  אישה, שני בנים ושישה נכדים.

יהי זכרו ברוך.

את הפרטים מסר בנו, רמי סריג, ב-19 באוגוסט 2021.