בוגין אורי גורי ז"ל

קורות חיים

אורי נולד בכפר מל"ל להוריו נחמה ויעקב בוגין בשני בספטמבר שנת 1925. את נעוריו העביר בתנועת הנוער של המושב ובקבוצת הכדור-רגל של הפועל כפר סבא. הוא גדל אל תוך החקלאות והיה חקלאי בכול נימי נפשו. אהב את העבודה החקלאית, ולאחר עשר שנות לימוד עבר ללמוד במקווה ישראל. עם סיום לימודיו הצטרף להכשרת הנוער העובד "המקוואים" [קבוצת אליהו] ויחד הגייסו לפלמ"ח באוגוסט שנת 1944. הם שרתו בגדוד הראשון בפלוגה ד' ולאחר מכן עברו לפלוגה ט' של הגדוד השלישי. במסגרת הפלמ"ח איישו חלק מהחברים את היאחזות "חוקוק". לאחר שנתיים בפלמ"ח השתחרר אורי ושב הביתה למשק של הוריו. הוא הצטרף לאנשי הרזרוובה של תל-אביב, במסגרת המילואים של הפלמ"ח. עם פרוץ הקרבות בראשית דצמבר 1947 התגייס אורי מחדש לפלמ"ח. אמנון חינסקי בן המושב אשר היה מפקדו ברזרבה קורא לו להתגייס. הוא מצטרף לחברי הרזרבה אשר מהווים את הבסיס לגדוד החמישי. יחד מתחילים לאבטח את הדרך לירושלים וללוות את השיירות של האספקה לעיר. אורי שובץ בגזרה שבין חולדה ללטרון. אנשי המחלקה בפיקודו של נחום אריאלי, היוו את כוח המחץ של המלווים. הם אף יצאו לפוצץ את בית החרושת לקרח אשר שימש כמפקדה האזורית של אנשי הכנופיות בגזרת יאזור. עם הזמן הוצב אורי בסיס קריית ענבים ומשם יצא עם חבריו לתקוף את הקסטל בפעם הראשונה. עת החל מבצע נחשון, אנשי חולדה אבטחו את הדרך על מנת שאנשי הגדוד הרביעי יוכלו לעלות לירושלים. אמנון חינסקי אשר שימש כקצין החבלה של הגדוד הרביעי, גייס את אורי למחלקת החבלה של הגדוד. באפריל 1948 עלו בשנית לכבוש את הקסטל ואורי שימש כחבלם. בשלב מסויים לאחר מכן קבל אורי את הדוידקה והפך להיות מפקד הצוות. הוא השתתף בהתקפה על אוגוסטה ויקטוריה אשר בוצעה על ידי אנשי הגדוד החמישי. אות הפתיחה להתקפה נועד להינתן על ידי ירי של פגז מהדוידקה אך היא התפוצצה והמתקפה לא נערכה. המקום נכבש רק במלחמת ששת הימים. לאחר מכן הובאה מכונה חדש לאורי הוא הפעילה בכיבוש מנזר סן סימון בקטמון ובכיבוש הר ציון. בפריצה לעיר העתיקה נפצע. הדוידקה כווונה להר ציון מתוך המשוריין, עת ירדו הלוחמים ממנו, פתחו אנשי הלגיון באש ושלושה מאנשי הצוות נפצעו, אורי היה ביניהם. בדרך לא דרך הוצא אורי הפצוע קשה ברגלו מירושלים הנצורה והובא לשפלה דרך 'דרך בורמה', בסיוע של אמו נחמה ובת דודתו רבקה. לבסוף הגיע לבית החולים בלינסון שם נקטעה רגלו והוא נותר נכה. אורי שב הביתה, הצליח לאחר זמן לא מועט להתאושש ועבד במשק. הכירה את רעייתו גילה והם נישאו בספטמבר שנת 1957. יחד עברו לכפר מל"ל והחלו לעבוד במשק. בשנת 1960 נולד לגילה ואורי בן, תמיר. אורי המשיך בעבודת ובמשק בעזרת פועלים. הוא התהלך עם קביים וסבל לא מעט. בפסח שנת 1992, קם כמדי יום לעבודה, הביאה את הפועלים, חש בקוצר נשימה. נשכב במיטתו והלך לעולמו בגיל 66 שנים. עם פטירתו, הוכר אורי כחלל צה"ל. אורי בוגין נפטר בכ"א ניסן תשנ"ב, 24 באפריל 1992. המידע נמסר באדיבות משפחת בוגין ונכתב על ידי הנכד גיל בוגין.