"הרזרבה" של תל אביב וסביבותיה

השיוך ל"רזרבה" ("חיל מילואים") התל אביבית לא היה פורמלי ונטול משמעות. חברי הרזרבה התל אביבית נקראו לאימונים תקופתיים בנשק ולתרגילי ניווט והתמצאות בשטח. מקום הכינוס לקבלת הוראות ואינפורמציה על המתרחש בארץ בכלל ובפלמ"ח בפרט היה בגימנסיה הרצליה. האימונים נערכו לרוב מצפון לפתח תקוה בסמוך לגבעת השלושה, קיבוצו של בני מהרשק ה"פוליטרוק של הפלמ"ח, שם ניתן היה לקבל תמיכה בציוד ומחסה כאשר הייתה סכנה של היתקלות בסיור כוחות בריטיים שהיו מזדמנים לעתים לסביבה. הפגישות של הרזרבה נשאו גם אופי חברתי. הייתה זו הזדמנות לחדש הכרויות או אף ליצור הכרויות חדשות עם חברים מיחידות אחרות. המסגרת החברתית הבשילה גם פעילויות שחרגו ממטרות "הרזרבה". שיאה של פעילות זו היה הטיול שהתארגן לנגב. טיול זה הגיע עד לרביבים, היישוב העברי הדרומי ביותר בימים ההם, אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב ב-1943 שבהקמתו השתתף גם גרעין יוצאי פלמ"ח. דרומה יותר הגיע הטיול לחורבות א-סביטה (היום הגן הלאומי שִבְטָה). אך הפעילות הפלמ"חאית לא הצטמצמה רק לפגישות ואימונים. הימים היו ימי המאבק בשלטון המנדט הבריטי ומפעם לפעם נקראו חברי הרזרבה להשתתף בפעילות זאת. שתיים מפעולות אלה היו משמעותיות משום שהיו כרוכות באבדות. האחת – ההתקפה בפברואר 1946 על בסיס המשטרה הבריטית הניידת (P.M.F.) בשרונה בה נפלו ארבעה לוחמים (רחוב "הארבעה" ב"קריה" – שרונה של אז – קרוי על שמם), ובתוכם אנשי הרזרבה עמירם בלינקוב וידידיה אהרון. השנייה – מבצע "ליל וינגייט", במרץ 1946, פעולה שנועדה להוריד בחוף תל אביב מעפילים בספינה הקרויה על שם וינגייט. בסופו של דבר פעולה זו לא יצאה לפועל כי הספינה נתפסה לפני הגיעה לחוף, אולם פקודת הפיזור לא הגיעה לכל חוליות האבטחה ובהיתקלות בין אחת מחוליות האבטחה לבין כוח בריטי שחש למקום נהרגה הפלמ"חאית ברכה פולד, מפקדת החוליה.

"הרזרבה" של מרחב תל אביב (מרחובות בדרום ועד כפר סבא בצפון) גוייסה כבר למחרת הכט בנובמבר לשרות מלא והופקדה על שמירת הדרך לירושלים מתל אביב ועד לטרון. חטיבת הרזרבה היתה אמורה להשתייך לגדוד החמישי - "שער הגיא", אולם זה היה בשלבי ארגון ראשוניים וחטיבת הרזרבה פעלה עד פברואר 1948באופן עצמאי בפיקודו של נחום אריאלי ז"ל. הרזרבה התחלקה לשלוש יחידות. האחת ניידת שבסיסה היה במקוה ישראל פיטרלה במדי נוטרים את הדרך בין מקוה ישראל לבית דגון, ושתי יחידות נייחות האחת בבית הקרן הקיימת שבין יעזור ובית דג'ן הערביות, והשנייה בחולדה. יחידה נוספת, שבלטו בה בנות שהסתירו את הנשק על גופן, השתייכה למלווי השיירות לירושלים ביחד עם ה"פורמנים" מהגדוד השישי. היחידה שבסיסה היה בחולדה הייתה בהיקף של פלוגה (או מחלקה מורחבת, כ-65 רזרביסטים), שהורכבה בעיקר מאנשי תל אביב וכפר מל"ל וסביבתה. מחלקה-פלוגה זו היתה ממונה באמצעות סיורים רגליים וממונעים וכן במארבים נייחים על הבטחת הדרך בין רחובות ללטרון. מפקד המחלקה-פלוגה היה עד אמצע מרץ, בערך, זומה (זלמן כוהן) ואז החליף אותו נחום אריאלי וכעבור שבוע או שבועיים (סוף מרץ) עלתה הפלוגה בפיקודו למעלה החמישה כחיל החלוץ של הגדוד החמישי (שהיה בסיום שלבי התארגנותו) והתמקמה בבית פפרמן.