סא"ל בן-חורין בריגר יהודה ז"ל

קורות חיים

יהודה נולד ב- 30 למאי 1915 בברסלאו, גרמניה. על מכונני זהותו עוד בצעירותו, בהיותו ילד, מספר יהודה בספרו: "בזכות אותם ימים" "...זכור לי שהקשר שלי ליהדות מראשיתו התבטא כמאבק ברחוב ובבית-הספר. המאבק התבטא בעמידה על משמר הכבוד העצמי והיהודי. היה לי מורה מצוין, אבי, אשר כלוחם חזית לא היה מוכן להשלים עם שום פגיעה בכבודו היהודי...". בצעירותו נסחף לפעילות פוליטית בהשפעת אחיו, והצטרף בשנת 1930, לתנועת הנוער הקומוניסטי. הייתה זו בעיניו תשובה מלחמתית יעילה במלחמה נגד הלאומנות הגרמנית והאנטישמיות המשתוללת. בינואר 1933 היטלר עלה לשלטון, והמחנה הפועלי התמוטט. יהודה ואחיו היו ברשימת המועמדים להיות עצירי המשטר. את בחינות הבגרות עשה יהודה כשברחובות השתוללו אנשי "פלוגות הסער", שכורי הניצחון ... יהודה הבין שעליו לעזוב את גרמניה. יחד עם אחיו נסע לבלגיה, משם נדד לאיטליה. באיטליה "נפגש" לראשונה עם תנועה ציונית - "החלוץ", במסגרתה עלה ארצה, היה זה ביולי שנת 1936. [עדיין לא גובשה אצלו הציונות כהשקפת-עולם]. משכה אותו היכולת לעצב במו-ידיו את חלומו הסוציאליסטי, במציאות החיים של הארץ. תחנתו הראשונה בארץ הייתה בחדרה. חבריו לתנועה היו בשתי פלוגות הכשרה, בגבעת-חיים ובמשמר-העמק. יהודה הצטרף לקיבוץ "הזורע", שסבל מקשיים רבים בימיו הראשונים. אי-לכך נשלח יהודה עם מספר חברים להיות חלק מפלוגות עבודה, ועבד כפועל שכיר ברחבי הארץ. עבד בסלילת קטעי כבישים: חדרה-רעננה, עפולה-חיפה, בעבודת סבלות בנמל חיפה, בפיתוח קווי-המים בעמק ועוד. יהודה היה פועל מבוקש. נקודת החולשה שלו הייתה השפה העברית. אך העיסוק בעבודות שונות, וכישרונו הטבעי לקליטת-שפות, גרמו לו להתגבר חיש-קל על מכשול זה. העיסוק בענייני בטחון נבע מאפיזודה שקרתה לו בזמן עבודתו בחפירת תעלות לרגלי הכרמל. יהודה נמנה על קבוצת עובדים שעבדה בשדה פתוח, כאשר לפתע ניתכה עליהם אש. יהודה מצא מחסה באחת התעלות. ברשות הקבוצה היה רק רובה אחד, אנשיה לא יכלו להגיב, למזלם עבר במקום משוריין בריטי שחילץ אותם מאש התופת. בשכבו בתעלה גמלה בלבו ההחלטה שלעולם לא ייתן לעצמו להגיע למצב של חוסר-אונים, וכי תמיד ימצא נשק בידיו, כאשר יהיה זקוק לו, כדי להגן על חייו. יהודה גויס לפלוגת כיבוש שאנשיה באו מכל הקיבוצים. במסגרת זו היה נייד בכל רחבי הארץ. במסגרת הזו הגיע גם ליישובי "חומה ומגדל" שהיו בצפון הארץ, השנה שנת 1938. בהיותו בחניתה הוא נפגש עם מפקדי "ההגנה", וגם עבר קורס מ"כים. לאחר זמן לא רב, הוא התמנה למפקד עמדות, ויצא לפעולות ליליות עם וינגייט. בשהותו בחניתה הוא הכיר שתי דמויות שהשפיעו על עתידו, האחת יצחק שדה, השנייה שמעון אבידן. שניהם יהיו מפקדיו וידידיו בעתיד. עם שובו לקיבוצו ל"הזורע", גויס למשטרת הישובים העבריים. לאחר זמן קצר נבחר להיות מפקד האזור, מטעם הקיבוץ - היה אחראי לכל סידורי הביטחון השוטף: אימון אנשים, רכישת נשק והסתרתו ועוד... עסוק זה יצר מגע יום-יומי עם שמעון אבידן. עם תחילת הגיוס לפלמ"ח ב-1941, היה בין המצטרפים הראשונים לפלמ"ח. ב-1942 הצטרף לאבידן, שהוסמך להקים במסגרת הפלמ"ח, את "המחלקה הגרמנית". יהודה היה לסגנו של שמעון במחלקה. את כל אנשי המחלקה גייסו שמעון ויהודה יחד. ביחד הם גם הכשירו את אנשי המחלקה, ביער במשמר-העמק. [על אופייה של המחלקה ייחודה ותפקידיה ניתן לומר במספר מילים - היה עליה להילחם מאחורי קווי האוייב כחיילים גרמניים לכל דבר...לרגל ולפגוע, הפעילות לא יצאה לפועל, רומל נכנע למונטגומרי בצפון-אפריקה, והאיום על יהודי ארץ-ישראל הוסר]. אחרי ששמעון אבידן מונה למפקד פלוגה ו' , יהודה התמנה למפקדה של "המחלקה הגרמנית" . יועדו למחלקה תוכניות שונות. רובן לא יצאו לפועל, דבר שגרם לפקודיו של יהודה עגמת-נפש. יהודה התמנה למפקד פלוגה ז', שכללה את המחלקה הגרמנית, מחלקת-סיירים, כיתת-טייסים, המחלקה-הימית, "המחלקה-הערבית" והמחלקה הבלקנית. בנובמבר 1944 התגייס יהודה לצבא הבריטי יחד עם אנשי מחלקתו. הוא שרת באיטליה. ממקום פעילותו בטרוויזיו הוא התחקה אחר פושעי מלחמה נאצים, במיוחד באוסטריה. הוא עבד יחד עם הבריטים על פענוח מסמכים גרמניים, שהפרטים בהם דנו ביהודים ובפרטיזנים. בהמשך הוא יצר קשרים עם הפרטיזנים היוגוסלבים ועם מנהיגם טיטו. יהודה ביקר במחנה ההשמדה "מטהאוזן", מספר ימים אחרי שהאמריקאים הגיעו לשם. הוא זועזע מהמראות שראה. יהודה ארגן את שרידי המחנה והעבירם למחנה מעבר בזלצבורג. ומשם העבירם דרך הגבול לאיטליה אל נמלי היציאה. במסגרת זו של הבריגדה, נפגש בין היתר עם שרידיהן של יחידות הפרטיזנים היהודיות שלחמו בגרמניה, בפולין וברוסיה. הוא פגש באותה עת את אבא קובנר, ויטקה קמפנר, יצחק אבידוב [פאשה], יוסף חרמץ ואחרים. הוא ואנשיו פעלו כקבוצה שנקמה בפושעים הנאצים - "קבוצת-הנוקמים". יהודה חזר ארצה בשנת 1946. בשנים 1946-1947 שרת כרכז מחלקת-הביטחון של הקיבוץ הארצי, יחד עם ישראל גלילי. בשנת 1947 יצא לבלגיה, לשרת במטה של "עלייה ב'", באירופה. בהמשך עסק בענייני הרכש בפראג בצ'כיה. הוא יזם הטסת נשק צ'כי ארצה, בין היתר גם בהטסת מטוסים. היה אחראי על מבצעי "בלק" 1 ו"בלק" 2 . הנשק שהוטס במסגרת מבצעים אלה, במהלך המאבק והמלחמה בארץ, מפעל שהביא להצלחה בקרבות מבצע "נחשון", בין השאר. בשנת 1949 חזר ארצה. פעילותו בצה"ל - עם שובו ארצה הוא חויל לצה"ל, בדרגת סרן. לאחר זמן-מה התנועה קראה לו לשמש בתפקיד בטחוני, לצד ישראל גלילי. הוא קיבל חופשה מצה"ל כדי למלא תפקיד בתנועה. כשסיים תפקידו בתנועה, חזר לצבא, לשרות מילואים. במסגרת זו סיים קורס קצינים. התמנה למפקד גדוד, גדוד אותו הקים, ועליו פיקד עד שחרור ממערך המילואים. בעת שחרורו היה בדרגת סגן-אלוף. יהודה לחם כמפקד הגדוד במלחמת ששת-הימים, בקרבות ג'נין וקבטיה. פעילותו האזרחית - בשנות ה-60 עד שנת 1970 היה מנהל בית-החרושת "פלסטופיל", בקיבוצו "הזורע". יהודה כתב את הספר "בזכות אותם ימים", בהוצאת "ספרית-פועלים". הספר תעד את קורותיו מימי ילדותו, פועלו הביטחוני וחייו בקיבוץ. בכתיבת קורות חייו אלה, הסתמכנו על ספרו זה. פרטים נוספים על קורותיו, הביא חבר קיבוץ "הזורע" ואיש הפלמ"ח- מנחם רביב . עד יומו האחרון היה יהודה בן-חורין חבר קיבוץ "הזורע". אלמנתו סילביה מתגוררת בקיבוץ. יהודה נפטר ב-4 במאי 1974.