המחלקה הגרמנית

'המחלקה הגרמנית' של הפלמ"ח הוקמה במאי 1942, כחלק מ"השיתוף המודיעיני החשאי" בין הבריטים ליהודים בארץ במשך מלחמת העולם השנייה. במסגרת "תוכנית ארץ ישראל לאחר הכיבוש" (P.P.O.S), נועדה 'המחלקה הגרמנית' לפעול כחלק מהכוחות הפרטיזניים. מטרות המחלקה עוצבו ושונו בהתאם להתפתחות הלחימה בצבא הגרמני בגיזרת המזרח התיכון. ניתן לציין שלושה יעדים עיקריים:
א) תפקיד ראשוני ועיקרי: ביצוע פעולות מודיעין וחבלה בעורף הצבא הגרמני, במקרה שהארץ תיכבש בידי מעצמות ה"ציר".
ב) מתחילת 1943, לאחר תבוסת רומל בקרב אל עלמיין, שונה ייעוד המחלקה. מעתה תוכננה להשתלב בפעולות עזרה ליהודים בארצות הכבושות, כמו תוכנית "ההצנחה הגדולה" של אליהו גולומב, או "תוכנית ההתגוננות" ביולי 1944.
ג) המחלקה תיפקדה גם כמחלקה לתפקידים מיוחדים של מטה הפלמ"ח ואנשיה הושאלו למשימות כגון: שמירת אישים, הדרכה של יחידות אחרות, עזרה ל'מוסד לעליה ב', והשתתפות פעילה ב”סזון".
יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח, יזם את הקמת המחלקה, למרות שאת רעיון ה"מִתגַרמנים" העלה משה דיין עוד באוקטובר 1941. המחלקה הוקמה בהסכמת 'מטה המחלקה לפעולות מיוחדות במפקדת המזרח התיכון (S.O.E).' למפקד המחלקה מונה שמעון אבידן (קוך), ולסגנו - יהודה (בריגר) בן חורין, שבינואר 1944 קיבל את הפיקוד עליה. השניים גייסו ליחידה אנשים מבין עולי גרמניה ואוסטריה, מתוך הפלמ"ח ומחוצה לו, על פי התאמה חיצונית ונפשית. יכולתו של המועמד להידמות לחייל גרמני היוותה קריטריון חשוב יותר מכישוריו הצבאיים.
היחידה שהתה בקיבוץ משמר-העמק כמחלקת פלמ"ח רגילה והתאמנה ביער משמר-העמק. עם הקמתה מנתה כ- 22 איש בשתי כיתות ובשיאה הגיע מספר חבריה ל-54 איש. במרבית הזמן מנתה כ-35 איש.
אימוני המחלקה הגרמנית הותאמו למטרה כפולה: מודיעינית ומיבצעית. משימותיה היו איסוף מידע על סדרי גודל של יחידות הצבא הגרמני ועל תנועתן, לצד פעולות חבלה ביעדים אסטרטגיים. האימונים נועדו להכשיר את אנשי המחלקה כחיילים גרמניים לכל דבר: שימוש בכלי נשק גרמניים, סיורים ומסעות להקשחה, תרגילי סדר ומשמעת של הצבא הגרמני ולימוד היסטוריה צבאית גרמנית. על החיילים נאסר לדבר עברית, ובמחנה האימונים נלמדו שירי הווי של חיילים גרמנים. המדריכים הראשיים היו מפקד היחידה שמעון אבידן וסגנו יהודה בן-חורין. להכשרה במקצועות מיוחדים הובאו מדריכים מומחים, שהבולט בהם היה מייג'ור גרנט טיילור.
תיאורי התקופה נוטים להגזמה במידת "ההתגרמנות" של אנשי המחלקה, ויש המייחסים לה פעולות סודיות ומסתוריות. הפעולה היחידה בה לקחו חלק שניים מאנשי המחלקה הייתה באוקטובר 1942 עת נשלחו לחדור למחנות שבויים גרמניים במצריים, כדי לחלץ ידיעות מודיעיניות מהשבויים.
בינואר 1945 גויסו רוב אנשי היחידה לבריגדה היהודית במסגרת הצבא הבריטי ונשלחו לאימונים באיטליה ומשם לחזית בצפון איטליה, אך במאי 1945 נסתיימה הלחימה. היחידה לא מימשה את תוכניות הפעילות שלה בגלל המיפנה במלחמה ובגלל שיקולים פוליטיים של הבריטים, אולם איכות האימונים והאנשים הפכו את המחלקה לאחת מיחידות העילית של הפלמ"ח: אחדים מהמפקדים הבולטים בפלמ"ח ובצה"ל יצאו משורותיה, והיא תרמה תרומה חשובה לביטחון הנהגת היישוב בכוח הצבאי העצמאי שלה.