לוחמת ורטהימר וולך מרים מרימי ז"ל

קורות חיים

מרים נולדה בשנת 1930 בעיירה אנדרנאך, בגרמניה. בשנות ילדותה נתקלה באנטישמיות כאשר צפתה ב"ליל הבדולח" (1938) בהרס בית הכנסת הסמוך לבית הוריה בידי הנאצים ואותה שנה נעצר אביה הרופא והוחזק חמישה חודשים במחנה הריכוז דכאו. בשנת 1939, הצליחה המשפחה להימלט מגרמניה ולהגיע לארץ ישראל. מרים נקלטה במהירות ונתחבבה על חבריה וחברותיה שקראו לה בשם חיבה - מרימי. היא הייתה חברה בתנועת הצופים, הצטיינה בספורט וסיימה לימודים בגימנסיה בלפור בתל אביב. בחודש אוקטובר 1947 התנדבה לפלמ"ח יחד עם חבריה מקן הצופים ויצאה איתם להכשרה מגויסת בקיבוץ דפנה. הכשרת דפנה-הצופים ה' צורפה לפלוגה ב' בגדוד השלישי (גדוד הגליל), חטיבת יפתח, שהגנה על ישובי הגליל. מרים התאמנה בנשק, השתתפה במסעות ובשמירה והייתה פעילה בחברה. במלחמת העצמאות לקחה חלק בכל המערכות, בגליל, במרכז ובנגב. עם חבריה בהכשרת דפנה חוותה את אובדן 12 מחבריה ושניים ממפקדיה בניסיון לכיבוש מצודת נבי יושע ועוד ארבעה חברים בקרבות אחרים. האבל לא פגע בנחישות להמשיך ולהילחם, עד הניצחון. במהלך המלחמה עברה קורס מדריכי ספורט (מד"ס) במחנה שֹרונה בתל אביב וקורס בישול וניהול מטבח בויצ"ו. בחודש דצמבר 1948 נישאה מרים לידידה מנוער, סטף ורטהימר, אותו פגשה שוב כאשר פיתח אמצעי לחימה בכל החזיתות כאיש המחלקה הטכנית במטה הפלמ"ח. היא המשיכה לשרת בפלמ"ח עד סוף המלחמה והשתחררה ב-1949. בחיים האזרחיים מרים וסטף גרו בנהריה, בתקופה שבה סטף שהה בבלגיה ללימודי ייצור נשק מרים התגוררה בקיבוץ יראון שהוקם על ידי חברי הכשרת דפנה. בהמשך חזרו השניים לנהריה ולבסוף לכפר ורדים. במהלך השנים ליוותה מרים את סטף ורטהיימר בכל מפעל חייו. בשנות ההתחלות הקשות, כאשר "ישקר" פעל בחצר ביתם, היא ניהלה את משרד המפעל, ובתקופת ההצלחות הגדולות המשיכה לגלות מעורבות. יחד עם גידול ארבעת ילדיהם, כל השנים הייתה פעילה, עסקה בספורט, שרה במקהלה, השתתפה בחוגים לריקודי-עם, ארגנה אירועי תרבות והקימה עם שותף את הקונדיטוריה "לחמי". בגיל 48 החלה ללמוד אמנות וצילום באוניברסיטאות חיפה ותל אביב. מרים ורטהימר נפטרה ב-1988.