לוחם יהודאי יהודה ז"ל

קורות חיים

"יהודה יהודאי נולד בירושלים, ב-ג באייר התרפ"ט, 12 במאי 1929 להוריו שרה ושמואל. ליהודה שני אחים ואחות: צביה, משה וחגי. בבית הוריו ספג ערכים של יושר ומוסר, אהבה לטבע, למוסיקה, לאדם ולארץ. את ילדותו עשה בבית החינוך ע"ש ארלוזורוב בירושלים ובנעוריו למד בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". תקופה זו הטביעה את חותמה על כל חייו - לעבודה בחקלאות, להגשמה, לציונות ולאהבת הארץ. הוא היה בין מייסדי גרעין הכשרה ב"מקווה ישראל" ויצא אתו לגבת. שם התגייס לפלמ"ח והשתלב בחיי העבודה, החברה והאימונים הצבאיים. 

באוקטובר 1947, ערב ההכרזה באו"ם על הקמת מדינת ישראל, נשלחו כיתות לוחמים לסיור בגבול לאיתור דרכי פלישה אפשריות מכיוון לבנון. בכיתה בה היה יהודה עם חבריו להכשרה, היו גם אברהם ענבי, יחיאל אוגדן(בלומנקרון), יצחק סלע וישעיהו גביש. הגבול באותם הימים לא היה מסומן ואחזקת נשק הייתה אסורה. החמישה הטמינו את הנשק בתרמיליהם. בצהלך סיורם חצו, כנראה, את הגבול ליד הכפר ראמיה, נתגלו ונתפסו על ידי ז'נדרמרים שהציבו להם מארב. לאחר שהוסעו לבתי הכלא של צור וצידון הם נכלאו ב"כלא החולות" בבירות, עם פושעים מהעולם התחתון של לבנון. חמשת הסיירים הציגו את עצמם כמטיילים שתעו בטיול - אך הדביקו להם כתב אישום על ריגול. עורך הדין אהרון חוטר-ישי הצליח לבטל בכתב האישום את אשמת הריגול, והם נשפטו בבית דין צבאי לשנתיים ושלוש שנות מאסר על נשיאת נשק, אקדחים ורימונים, מפות ועל חציית הגבול. הם שוחררו בהסכם שביתת הנשק בין ישראל ללבנון ב-24 במרס 1949. 

עם השחרור הצטרף יהודה לחברי ההכשרה שעלו בעת ההפוגה השניה במלחמת העצמאות, להקים את קיבוץ יפתח. יהודה נמנה על מייסדי הקיבוץ. הוא עבד בסיקול השדות, במדגה ובמאפייה. מילא תפקיד של גזבר הקיבוץ, ואת אהבתו למוסיקה קלאסית, שליוותה אותו כל חייו, ביטא בנגינה באבוב ובהקמת תזמורת כלי הנשיפה המקומית. גם ביפתח המשיך לכתוב בעלון סיפורים מחיי הקיבוץ. 

באותם ימים הצטרפה עליזה ליפתח עם גרעין ששירת בנח"ל. הם הכירו ונישאו בחודש יולי 1957. לאחר חדשים מספר עברו לכפר מונאש, שם הקימו את ביתם ונולדו להם אבנר ועפרה (היום ברק). בכפר מונאש, יהודה מילא תפקיד גזבר המושב במשך שבע שנים, טיפל  בפרדס שליד הבית היה שותף לחיי החברה בכפר. עם סיום תפקידו בגזברות עבד במשך 26 שנים כסגן מנהל בסוכנות הביטוח החקלאי "בת עוז".

תקופת השבי ב"כלא החולות" בביירות, שנמשכה 17 חודשים, הייתה תקופה מעצבת של חייו. כאן באו לידי ביטוי כישרון הכתיבה שלו והחשיבות שנתן לשמירה בכתובים, על אשר עבר עליו, למען הדורות הבאים. הצורך היום-יומי בהישרדות בעולם הקשה שלא הורגל לו, השהייה בעת מלחמת העצמאות בארץ ערבית, זימנו לו אין ספור גירויים וחוויות, אותם העלה על הכתב. למרות הקושי בתנאי המאסר, כתב כמעט מידי יום יומן על המתרחש, ורשימות על אנשים ואירועים הקשורים לשבי, שהטביעו את רישומם עליו על מדינת ישראל שקמה ועל מפגשיו עם דמויות מהעולם התחתון של לבנון. במרוצת השנים כתב יהודה עשרות רשימות, סיפורים ושירים בכישרון רב, גם בציור שלח ידו וזכרה להערכה רבה. "

יהודה יהודאי נפטר ב-24 בינואר, שנת 1991.

הפרטים לקוחים מהספר "ניחוח מולדת" שכתב אבנר יהודאי, בנו של יהודה.