סג"מ סגל שלמה ז"ל

קורות חיים

שלמה נולד ב- 15.11.1925 בכפר חיטין. בשנת 1930 עקב המצב הכלכלי הקשה, ירדה מהשפחה לברזיל, לעיר ריו- ד'נירו . בשנת 1936 עם פרוץ המאורעות, שבה המשפחה ארצה. כבן למשפחה דתית מנתניה, עיר רויזיוניסטית ידועה, לא מובן מעליו להתגייס לפלמ"ח. אבל כאשר המגייס הגיע לעיר, שלמה הצטרף, והיה אחד משישה בני נתניה ששרתו בפלמ"ח. פעילות בפלמ"ח: התגייס לפלמ"ח בחודש יוני 1943, באופן עצמאי להכשרה בגבעת ברנר במסגרת פלוגה ב'. בסיום האימונים עבר לרזרווה בחודש נובמבר 1944. בחודש יולי 1947 - התגייס מחדש והפעם לפלוגה י' הימית של הגדוד הרביעי. משם נשלח לשדות ים לקורס הימי מס' 8 בפיקודו של יוסל'ה דרור (אותו החליף ישראל אברבוך). בסיום הקורס - אימונים ביגור, ומשם - קורס חובלים בטכניון הישן בחיפה. מלחמת השחרור קטעה את הקורס בסיומו. חלק מהאנשים עלו להלחם על ירושלים במסגרת הגדוד הרביעי. שלמה הצטרף לפלוגת הנמל בחיפה שבין השאר התאמנה לנחיתה בלבנון (פיצוץ גשרים וכו') כדי להגן על הארץ ולמנוע פלישה מכיוון צפון. במסגרת פלוגת הנמל השתתף בכמה פעולות בלבנון שלא צלחו וגבו מחירים כבדים בנפגעים, האחרונה שבהן ב-15.5.48. עם פירוק הפלי"ם נסגרה פלוגת הנמל ויחד עם חלק מהאנשים עבר לקיסריה כדי להקים את פלוגת החבלה הימית. פלוגה שמאוחר יותר, עם בואו של יוחאי בן נון, היוותה את הבסיס להקמת שייטת 13. באופן רשמי ובתעודת השירות מצויין התפקיד האחרון כ: הדרכה בקורס מפקדי סירות שירות בצה"ל: כאחד משניים עשר החבר'ה של יוחאי (אנשי החבלה הימית שלימים התאחדו עם יחידת הצוללים של יוסל'ה דרור ויצרו את שייטת 13). הוא עבר לקיסריה לאימונים ומשם לטבריה לאימוני חבלה ימית, אצל הקברניט קאפריוטי האיטלקי (אחד מאותם קברניטים עליהם כתב אלתרמן את "נאום תשובה לרב חובל איטלקי"). ב-22.10.1948, השתתף בפעולה המפורסמת להטבעת אוניית המלחמה המצרית "המלך פארוק". (בה יוחאי קיבל את אות גיבור ישראל). השתחרר בשנת 1950 בדרגת סגן. במילואים בנה יחד עם חבריו את התשתית הארגונית לשייטת והגיע לדרגת סרן. פעילות אזרחית: בשנים 1952-1954 - הצי הסוחר. במסגרת הצי הסוחר הפליג על הספינה "נירית" שנשלחה לבריה"מ לאחר ניתוק היחסים, ובדרכה חזרה נקלעה לסערה וכמעט טבעה אל מול חופי מצרים. בשנת 1955 - מתחתן עם יפה לבית רפלוביץ' ונולדים להם: בשנת 1956 - אסתי, בשנת 1960 - איל. בשנת 1962 - הוא לוקח את משפחתו מנתניה לדימונה ואחר-כך לבאר שבע כדי לעבוד כמפעיל בכור האטומי שבאותן שנים הוקם. בשנת 1970, עם הכנסת המחשבים הראשונים לארץ, הוא מקבל את תפקיד ניהול יחידת המחשב בקמ"ג. בשנת 1971 הוא עובר כמנהל הפעלה ליחידת המחשבים הטרייה שבאוניברסיטת תל אביב. בשנות השמונים הוא מצטרף לתעשייה האווירית לפרוייקט הלביא. עד יומו האחרון התנדב בסוגים שונים של פעילויות למען החברה. שלמה חי בנתניה את מירב שנותיו, חוץ מ-8 השנים בדימונה ובאר שבע, עד ליום מותו ב- 4.4.1999.