לוחם ערמון קסטו אברהם אברומצ'יק ז"ל

קורות חיים

אברהם ערמון נולד בהמבורג, גרמניה בשנת 1925. לאחר מכן המשפחה עברה לברלין. בעיר זו למד בבית ספר יהודי בכתות א-ב. הוריו היו ציונים. אביו עבד בעריכת עיתון יהודי. בשנה האחרונה שהיה בגרמניה, היטלר עלה לשלטון. זאת הייתה שנה מאד "לא סימפטית". הרחוב שרץ נאצים. הרבה קללו אותם וגם הרביצו לפעמים. מיד לאחר עלייתו של היטלר, הוריו עזבו את גרמניה. הם אמרו שעשו זאת למען הילדים.
אביו עלה ארצה במאי 1933. שלחו כל אחד מהילדים לעיר אחרת. הוא היה אז בן 8 ואחיו היה בן 11. אברהם גר אצל דודים. אמרו לו שזה היה במסגרת של חופש. אחרי אמו עקבו כבר הנאצים (הם חשדו בה, כי היא הייתה קומוניסטית). כל המשפחה נפגשה על יד הגבול בגרמניה, והצליחו לעבור אותו. הם יצאו מנמל מרסיי בכיוון לישראל ועלו באופן בלתי לגאלי בתור תיירים כי לא היו להם סרטיפיקטים.
כשהחליטו לעלות, כולם אמרו עליהם שהשתגעו. היהודים בגרמניה היו רובם אמידים ולא ציפו שגורלם יהיה כה מר. יצאו מגרמניה רק עם התחלת עלייתו של היטלר והרבה מכרים שלהם לא ראו טעם בבריחה כה מהירה.

זאת הייתה התחלת התקופה של העלייה החמישית. בעיר חיפה אברהם סיים בית ספר עממי ובזה הסתיימו לימודיו הפורמליים. רק בעלי יכולת למדו בתיכון. כבר בבית הספר היסודי, הצטרף לתנועת "המחנות העולים". התנועה חינכה לקיבוץ.
רוב החברה בתקופה ההיא, התגייסו לצבא הבריטי, כדי להלחם נגד הנאצים, אך כשהעימות עם הערבים הלך והחריף, רצו לבנות גם כוח עצמאי, שלא יהיה כפוף לשום גורם זר וישרת את העניין היהודי של היישוב. לפי עקרון זה הוקם הפלמ"ח במאי 1941 ככוח מגויס כלל ארצי. בעיית החזקתו  של הפלמ"ח הייתה חמורה, אבל היא נפתרה מ-1942 ואילך, עם החלטת התנועה הקיבוצית, לאפשר את הצבת יחידותיו בקיבוצים. 
בתקופה ההיא, אברומצ'יק היה בבית השיטה ובנען. היו עובדים חצי שבוע בקיבוץ, ומתאמנים חצי שבוע. אז כבר הכיר את אשתו בתיה אבל התחתנו יותר מאוחר.
בהנהגת הפלמ"ח היה מתוכנן שאחרי השירות שלהם יחלקו אותם לכל מיני קיבוצים. אז צץ הרעיון לקחת מחלקות של מגויסים לפלמ"ח ושהם יקימו קיבוצים. זה היה משהו דומה להיאחזויות של נח"ל כיום. בית קשת היה הניסיון הראשון של הדרך הזאת.
הם היו צריכים לשרת בפלמ"ח שנתיים, ואז הציעו להם שבמקום להמשיך, קיימת אפשרות להיות שנה בהיאחזות במקום מאד פרוץ, בין סג'רה (אילניה) למסחה (כפר תבור). היה צורך לסתום את החלל בין שני יישובים אלה.
כמה שבועות, לפני שעלו לבית קשת, נערך כנס בתל יוסף והשתתפו בו: המחלקה של אברומצ'יק ובתיה נען, המחלקה מתל יוסף וה'כדוריסטים'. כולם היו מגויסי פלמ"ח שהיו חברי תנועה. בכנס הוחלט להקים קיבוץ חדש בגליל התחתון.
יום לפני העלייה לקיבוץ, התאספו בשדמות דבורה. נפגשו עם כל מיני אנשים שלא הכירו מקודם מקודם, במיוחד עם ה'כדוריסטים' וכל אותו הלילה שרו והייתה שמחה רבה, ממש שמחת נעורים. רובם היו אז בני 20. לפנות בוקר, הסיעו אותם בעגלות למקום החדש, עד בית קשת הישנה.
במקום מצאו שטח מכוסה אבני בזלת וקוצים, כשהר תבור עומד ומשקיף ממול.
הכל היה ריק . בהתחלה סימנו את השטח והתחילו לחפור בורות, תקעו עמודי ברזל ומתחו חוטי תיל מסביב, וכך נבנתה הגדר. לאחר מכן הקימו את הצריף הראשון מפח והוא שימש חדר אוכל ומחסן בגדים. התיישבו לאכול בצל הצריף. זה היה ב-15 באוגוסט 1944 (כ"ו באב) בעיצומו של הקיץ. המים הובאו בחביות מ"כדורי" על עגלה עם פרדות. אחרי האוכל נערך טכס ובו הושמעו מספר נאומים, ביניהם של רחל ינאית בן-צבי ושל פבריקנט מסג'רה.
לאחר שנסעו הרבים שבאו לעזור, נשארו מחלקה של הפלמ"ח. היו 36 אנשים (14 בחורות ו-22 בחורים). המפקד שלהם היה אסף שמחוני. בערך שנה היו במסגרת הפלמ"ח. כקיבוץ הראשון של הפלמ"ח, זכו לביקור הרבה אורחים, שרצו לראות במו עיניהם את "האקספרימנט" או הפלא הזה. היו מוצפים באנשים שבאו לחגים ולחתונות. כל השמחות היו ספונטניות. כל מאורע זכה למסיבה, וכמובן, שיא השמחה היה בסוף מלחמת השחרור. כשחדלו לקבל תמיכה מהפלמ"ח, נאלצו למצוא מקורות פרנסה מעבודות חוץ. אברומצ'יק עבד בבית השיטה בתור עגלון בגן הירק, והרגיש שם כבן בית.
אברומצ'יק השתתף לאורך השנים בהרבה ועדות בקיבוץ ביניהן ועדת חברים, וכ-50 שנה היה מנהל חשבונות של הקיבוץ ועשה חיל בתחום הזה.
הקים משפחה מאד יפה, וזכה לנכדים ונינים.
מחלה קשה הכריעה אותו.
אברהם ערמון נפטר בבית קשת בי"ט ניסן תשנ"ט - 4.4.1999

הפרטים באדיבות ארכיון בית-קשת.