קוגלר קלוג עופרה עופה

קורות חיים

נמנתה על הכשרת הפלמ"ח של הנוער העובד לגבעת חיים. שרתה בפלוגה ה' בפלמ"ח. הפלוגה פעלה בליל הגשרים ובפיצוץ משטרת החופים בגבעת אולגה. מתוך הפלוגה הוקמה מחלקת הסיירים שהכירה תיקי כפרים ובהם מודיעין על כפרי הערבים בגזרות השונות
מחלקת הסיירים לוותה בכל שנות טרם המדינה, את טיולי תנועות הנוער למדבר יהודה ולמצדה. 

המידע באדיבות "ראשונים תמיד אנחנו"-הקשר בין גבעת חיים לפלמ"ח. נכתב ע"י יהודה קליין לכבוד 80 שנה לפלמ"ח

אמא שלי עפרה קוגלר, זיכרה לברכה, לא נהגה לדבר על עברה. אולי כי לא מספיק שאלנו, אולי כי היה זה דור כזה, שלא מתרברב ועושה את הדברים בצנעה ובאמונה בצדקת הדרך ואולי כי לצד תחושות החלוציות והציונות הכל כך חזקות, היו גם הרבה קשיים וזיכרונות כואבים מהזוועות שעברו, מאובדן המשפחה בשואה, הגעגועים למה שהשאירו מאחור והמחשבות, שהיה יכול להיות גם אחרת.
אמא נולדה בעיירה צ'סטכובה ובגיל 15, הוברחה ע"י שליחים של הסוכנות היהודית לארץ, כשהיא מותירה מאחוריה משפחה שלמה, הורים ושבעה אחים, שלא ידעה מה עלה בגורלם.

במסגרת עליית הנוער, הגיעה לקיבוץ נען ומשם עברה לגבעת חיים, להתארגנות לקראת בניית קיבוץ חדש.
אין לי הרבה מידע לספר על התקופה, שאמא שירתה בפלמ"ח בגבעת חיים. אני יודעת, שבמסגרת הכנות הישוב היהודי בארץ למאבק בבריטים, היא הצטרפה לפלמ"ח, לפלוגה ה' שכינוייה היה 'הסיירים' ומקום הגיבוש והאימונים היה בגבעת חיים.
מתוך דף סידור העבודה של הקיבוץ, שנותר מאותה תקופה וכן מעדותה של עדה בארי, שסיפרה שאמא הייתה המטפלת שלה, מסתבר שהיא עבדה בבתי הילדים בקיבוץ. 
מעדויות נוספות עולה, שהפלוגה של אמא פעלה בליל הגשרים ובפיצוץ משטרת החופים בגבעת אולגה. מתוך הפלוגה, הוקמה מחלקת הסיירים שהכינה תיקי כפרים ובהם מודיעין על כפרי הערבים בגזרות השונות. מחלקת הסיירים ליוותה ואיבטחה את טיולי תנועות הנוער למדבר יהודה ולמצדה.

אמא אהבה לספר לנו על החברות האמיצה, שנרקמה בין אנשי הפלמ"ח. חברות שנשמרה לאורך השנים והיוותה עבורה את המשפחה שלא הייתה לה. הם תמכו זה בזו, יצרו לעצמם הוואי וקבוצה חברתית, ששמרה על קשרים הדוקים, גם כשכבר לא חיו באותו קיבוץ.
בהיותה נערה, פגשה את אבא שלי ברוך, שהיה המדריך שלה בתנועה. הם התחתנו ויחד עם כמה חברים מהפלוגה ומהנוער העובד, הקימו את קיבוץ מנרה. אני יודעת, שהשהות שלה כפלמחניקית בגבעת חיים, הייתה מאוד משמעותית עבורה, למרות שלא נמשכה זמן רב. היא אהבה את המקום ואת האנשים שחיו בו, ולכן אחרי שנים שהיא ואבא חיו במנרה וילדו שם את שני אחיי, הם החליטו לחזור לגבעת חיים, כיווןשמערכת החינוך במנרה לא הייתה מספקת עבורם והיה להם חשוב שילדיהם ילמדו בבית ספר מסודר וכן מתוך זיקה וגעגועים לגבעת חיים.
עם שובה לגבעת חיים, עבדה תמיד בתפקידים שדרשו אחריות מסירות והתמדה. כאן גם אני נולדתי. אני זוכרת, שלקראת יום העצמאות, היו מזמינים אותה לבית הספר, ללמד אותנו מיומנויות מתקופת הפלמ"ח כמו קאפ"פ, הליכת זיקית על חבל ואיתות.

לעפרה וברוך נולדו שמונה נכדים, להם הם הקדישו זמן רב ואהבה גדולה. לעת זיקנה חלתה ובמשך עשר שנים נלחמה באומץ, בסבל ובכאב. שותקת ולא מתלוננת, כפי שלא התלוננה בצעירותה על אף שהתמודדה עם חיים לא קלים במנרה שהיה ישוב ספר וכן משקעי השואה אותם נצרה בליבה ולא שיתפה בהם אותנו.

הדברים נכתבו על ידי ורד, בתה של עפרה קוגלר.