בן-ברק איתמר ז"ל

קורות חיים

איתמר נולד בשנת 1916 בבית הרצל אשר ביער חולדה. הוריו אהרון ושושנה לבית פקר, היו אנשי העלייה השנייה.הוא גדל בנהלל ובמאורעות 1936-1938 השתתף בהגנה על הישוב. היה ממייסדי גרעין "שימרון" שעלה בשנת 1938 על הקרקע בחניתה. בלילה שבין שבעה לשמונה ביוני, שנת 1941, פיקד על חולית פלמ"ח שפילסה את הדרך לצבא הבריטי מארץ ישראל ללבנון ולסוריה. בשנת 1942 נתפס עם אחיו ביניה, כאשר הבריח נשק מלבנון וישב כחצי שנה בכלא בביירות. במלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בחטיבת גולני, לחם בקרבות הגליל המזרחי, במשמר העמק נגד צבא קאוקג'י ובמשמר הירדן נגד הסורים. בשנת 1949 היה מג"ד באזור אילת. בשנת 1951 השתחרר וחזר לחניתה. בערב מבצע סיני התגייס שוב וקיבל את הפיקוד על הנח"ל. בשנת 1958, עקב מות אשתו, חזר למשק והיה מחלוצי מגדלי הכותנה בגליל המערבי. היה פעיל במועצת הכותנה ובהנהלת "כימאוויר", ניהל את המנפטה במילואות ולאחר מכן היה מנכ"ל מילואות. בקיבוץ ריכז את ועדת התרבות, השקיע בניהול המוזיאון וערך את ספר היובל לחניתה. איתמר כתב שני ספרים: "קשים כצורי ההר" ו"כך נפרשו הכנפים". ספרים אלו נכתבו בעקבות טרגדיה כפולה שאירעה למשפחת בן-ברק. אחד מבניו של איתמר, צור, ששרת כטייס בחיל-האוויר נהרג בתאונת אימונים ב-31 בינואר 1967. הבן השני, יואב, שהיה 'פרח טיס', נפצע קשה בתאונת אימונים בחיל-האוויר. איתמר בן-ברק נפטר בחודש מרץ שנת 2008. על קברו נחקקו המלים: "לו הייתי צריך לבחור שוב את הדרך,לא הייתי מהסס לשנייה. חניתה זו פסגה, חניתה זה אופקים, חניתה זה מסירות, נאמנות, חניתה זה אדמה". נלקח מההספד לזכרו שכתב אורי דרומי בעיתון "הארץ" 23.3.2008.