נויברגר ברוך ז"ל

קורות חיים

ברוך נולד ב- 30.4.1928 בעיר בוצ'ץ בגליציה המזרחית. אביו היה סוחר ממעמד חברתי בינוני-גבוה. עם פלישת הצבא האדום לעירם עברו לעיירה שכנה, שם עבד אביו בעבודה פשוטה בשנים 1939-1941. עם כניסת הגרמנים ברחה המשפחה והצטרפה לאחת הרכבות שפינו את יחידות הצבא האדום שהיו בנסיגה. ב- 22.6.1941 הופצצה הרכבת על ידי חיל האויר הנאצי. הרוסים גייסו את אבי המשפחה לצבא והאחרים המשיכו בנדודים מצפון לדרום, לקווקז ולאסיה התיכונה. כל אותה עת סבלו מרעב וממחלות. הם נפגשו באופן אקראי עם האב שנפטר לאחר מכן ממחלת הטיפוס. ברוך נאלץ בעודו נער לדאוג למחייתם של אנשי משפחתו. רבים מהם מתו ברעב. ברוך, אימו ואחיו שרדו. עם תום המלחמה הורשו האזרחים הפולנים לעזוב את ברית המועצות לגבולות פולין החדשה. היהודים שניסו לחזור למקומותיהם נתקלו בהתנגדות ובפוגרומים. הידוע בהם היה בעיר קיילצה. שארית הפליטה התארגנה בתנועות ציוניות, בקיבוצים ובבתי ילדים. ברוך נבחר להיות שליח של תנועת "גורדוניה" ובהיותו בעל מראה פנים שלא הסגיר את היותו יהודי, נהג לנסוע ברכבות מעיר לעיר והעביר כספים ואינפורמציה. בשנת 1946 עבר עם אימו ואחיו למחנה עקורים בגרמניה המערבית. עד קום המדינה המשיך את פעילותו בתנועת "גורדוניה", נפגש עם אישים שהגיעו מהארץ ועשה קורס הגנה יסודי. בתחילת מלחמת העצמאות עלה לארץ והתגייס לפלמ"ח. הוא שרת בגדוד השביעי בחטיבת הנגב ומפקדיו היו חיים גורי ואברהם אדן (ברן). הוא השתתף בכיבוש באר שבע ובקרבות ניצנה והיה בין שלשת הישראלים הראשונים שנכנסו לאום רשרש. עם פרוק הפלמ"ח השתחרר מצה"ל. ברוך היה נשוי לצפורה, אב לשני בנים וסב לארבעה נכדים. ברוך נויברגר נפטר ב- 7.4.1994. מסרה את הפרטים: אשתו, צפורה.