הגח"ל בחטיבת 'הנגב'

גדוד 7 (גדוד 'באר-שבע') היה הראשון שקלט עולים, החל מאפריל 1948. מרבית הנקלטים היו חניכי 'שורות המגינים', שהוכשרו במחנות בקפריסין. לאחר שלב של התארגנות במחנה "אוקבה" שליד ראשון-לציון ובגבעת-בריר, מנה הגדוד כ- 350 מגויסים, בהם 100 בנות. בחודש מאי, עוד לפני שהספיק להתאמן כראוי, ירד הגדוד לנגב והחל להשתתף בקרבות, ולמעשה התגבש במהלכם.
תקופת ההפוגה הראשונה שנוצלה להפקת לקחים ולאימונים, נוצלה גם לגיוס עולים חדשים נוספים, לקליטתם ולהכשרתם. עם תום ההפוגה, היו למעלה ממחצית חייליו של הגדוד עולים חדשים, והמפקדים נאלצו להשקיע זמן ומאמץ בהקניית יסודות השפה העברית, כדי שהפקודות וההוראות יובנו על ידי כולם.
ערב מבצע 'יואב' מנה הגדוד 630 לוחמים, רובם אנשי גח"ל, שאיישו בעיקר את פלוגות חיל-הרגלים. מכאן שהרוב הגדול של הרובאים, עליו הוטלה מעמסת הקרב, היו מחוסרי ניסיון צבאי.
לקראת הפעולה לכיבוש הכפר עיראק אל-מנשייה, הוחלט לקיים אימון משותף עם גדוד השריון 82 מחטיבה 8, שגם הוא כלל באותו זמן אוסף של לוחמים בני ארצות שונות. לשם הפעלת מערכת הקשר נקבעה חוליית קשר מרכזית, של דוברי שפות שונות, וכן נקבעו סימנים מוסכמים שהתבצעו בצעקות ובתנועות ידיים.
על-פי התוכנית, יכבשו שני טנקי 'קרומוול' ושתי מחלקות חי"ר את תל אל-ערני; ארבעה טנקי 'הוצ'קס' ושתי מחלקות חי"ר - את בית-הספר בכפר; ושלושה טנקי 'הוצ'קס' נוספים, עם מחלקת חי"ר, נועדו לשמש חסימה בין עיראק אל-מנשייה לפלוג'ה.
עם בוקר החלה ההתקפה: גדוד השיריון עלה על העיירה ובעקבותיו נעו מחלקות הרגלים. הטנקים הבקיעו והגיעו ליעדיהם, אך הקשר בין השיריון לחי"ר נותק, ויחידותיו איחרו להגיע, משום שהופגזו בתותחים מפלוג'ה. היה זה הקרב הראשון בו נוסה שיתוף פעולה בין שיריון לרגלים, בניסיון ראשון לתקוף יעד-מבוצר לאור היום - והוא נכשל. החל פינוי נפגעים תחת אש חזקה של האויב, ונדרשו גילויים של חירוף-נפש כדי לחלץ את הנפגעים. גדוד הרגלים איבד כ- 30 מאנשיו וכן היו בו 75 פצועים.
גדוד 7 , שיצא לפעולה במוראל גבוה, נקלע למשבר קשה בעקבות המפלה. קצין התרבות אלכסנדר יולין החל בפעולה תרבותית שנועדה להעלות את מוראל הלוחמים. הוא חרת סיסמה: "גדוד 7 - קום יקום!", והחל בהוצאת דף-קרבי.
מפקד החטיבה שילב את גדוד 7 בקרבות לכיבוש באר-שבע, דבר שהוסיף ניסיון ללוחמים ותרם לביטחונם לקראת הבאות.
בחודשים הבאים עברו החיילים אימונים נוספים ושיפרו את יכולתם והתמצאותם. ועדיין התבלטו פערים בין המפקדים הארצישראליים, שהשאיפה להצטיין בקרבות הייתה נטועה בקירבם, לבין חלק מהעולים, שנתגלו אצלם תופעות של השתמטות ואף של עריקה. עם זאת, יש לציין כי תחת אש לא נפלו העולים החדשים מחבריהם. הדבר בלט במבצע 'חורב', במיוחד בקרב שניהלה פלוגתו של אברהם אדן ('ברן'), שהורכבה מאנשי גח"ל. בליל ה- 29 בדצמבר 48 השתלטה הפלוגה על מוצבים מצריים באום-קטף ואיפשרה את המשך תנועת חטיבת הנגב לעבר אבו-עגילה.
במהלך מבצע 'חורב' שירתו בחטיבה 843 אנשי גח"ל, שהיוו כ- 40% ממגויסיה.
את מקום הזרות, חוסר ההבנה, תחושת הבדידות ותופעות ההשתמטות - שאיפיינו את אנשי הגח"ל בשלבים הראשונים - תפסה אחוות-לוחמים, שנוצרה בעת שכולם לחמו אלה לצד אלה במבצעים הגדולים של הנגב.