קורות חיים
חנה דוידוביץ נולדה ב-1929 בכפר קולאצ'בה שברוסיה הקרפטית- (אז צ'כוסלובקיה היום אוקריאנה).
במשפחה שישה אחים: חיים, אלטר, ראובן, הניה, ברל. האחים, ההורים והסבים ורוב המשפחה נספו בשואה.
ילדותה הייתה מאושרת עד 1944, עת הגיע סיוט שואת העם היהודי גם אליה.
תחילה אספו את היהודים במחנה סלוציני בקרפטים לאחר מכן הועברה ברכבות למחנה אושוויץ.
חייה של חנה ניצלו שלוש פעמים:
פעם ראשונה:
בזמן הסלקציה הראשונה בין המיועדים להשמדה לבין המיועדים לעבודה.
אחד האסירים היהודים שעבדו בגטו ניתק אותה מאימה ודחף אותה לצד ימין - לצד החיים.
פעם שנייה:
סלקציה נוספת לפני היציאה מאושוויץ בין הנשלחים למשרפות לבין אלו שנשלחו לעבוד בחפירות תעלות מיגון לנאצים.
חנה נשלחה לקבוצה החלשה והצליחה להתחמק ולעבור לצד החזקים.
משם יצאו באוניות לחפירת התעלות לקראת הפלישה הרוסית.
פעם שלישית:
במחנה שטוטהוף, בסלקציה ביום שכל הקבוצה יצאה לעבודה, הגיעו טרנספורטים מכל אירופה, יוון, לטוויה, הותיקים התערבבו עם החדשים ויצאו ביחד בצעדת המוות עד לחינוב.
(Chinow) המצוי ליד העיר דנציג במחוז Koeslin שם שוחררו על-ידי הצבא האדום.
לאחר השחרור מהמחנות על-ידי הצבא הרוסי
בזמן השחרור מצבם הבריאותי היה ירוד ביותר - דיזנטריה, כינים ויתר תחלואים.
בחינוב נלקחו לבית חולים, קיבלו אוכל.
חנה נאספה עם שאר הילדים על-ידי הפעילים ושליחי העלייה. הם שהו מספר חודשים על אדמת פולין בלודג', וארשה. בלודג' למדו עברית והתכוננו לעליה. משם עברו למחנה אביגלנו באיטליה - בית הספר לפליטי השואה. ממחנה מטפונטו שבו שהו באוהלים בחורף, עלו על אוניית המעפילים.
ההגעה לארץ באוניית המעפילים 'שבתאי לודז'נסקי'. חנה הגיעה ארצה בחודש מרץ 1947.
האוניה התגלתה על-ידי הבריטים סמוך לארץ ולוותה על ידם. האוניה עלתה על שרטון בחוף ניצנים והמעפילים קפצו לים. המעפילים נאספו על-ידי פעילי הפלי"ם והובאו לחוף על-גבי סירות ה'הגנה'. העולים הרטובים קבלו לבוש יבש מאנשי הישוב היהודי שהתקבצו והתערבבו עם המעפילים.
כל המעפילים ואנשי ה'הגנה' והישוב היהודי נתפסו ונשלחו לחיפה לגירוש. הוחלט לשמור על שתיקה והצהירו שכולם יהודים מארץ ישראל. ללא מסמכים לא יכלו הבריטים לדעת מי הישראלי ומי המעפיל.
הבריטים העלו את כולם על סיפון אוניה בריטית. שם הפרידו בין העולים לישראלים על פי המראה. חנה שקיבלה מכנסיים קצרים וחולצה כחולה נראתה כישראלית לבריטים ונשארה בארץ.
קבוצת גאולים:
חנה נשארה מספר ימים במחנה עתלית ומשם במסגרת עליית הנוער עברה לתקופה קצרה לקיבוץ יד מרדכי ולבסוף נקלטה בקבוצת מזרע במסגרת קבוצת גאולים.
בקיבוץ מזרע למדו חצי יום ובמחצית השנייה עבדו.
בהתחלה חנה עבדה במטעים ולאחר מכן בגן הילדים (לאחר שפיתחה דלקות עיניים מהשימוש בגופרית במטעים).
הגיוס לפלמ"ח: ב- 1948 גויסה חנה במסגרת קבוצת גאולים - ההכשרה המגויסת לחטיבת הנגב 12 בגדוד השמיני. הקבוצה כללה בנים ובנות.
עברו טירונות במחנה ליד נתניה. קורס קשרים בסרפנד, היום צריפין. הצטרפות לגדוד הייתה בהתחלה בבאר יעקב. לאחר מכן במחנה בילו , ליד רחובות. התפקיד כלל - קשרית והרבה שמירות, יציאה למשלטים לתקופות שמירה וחזרה למחנה בילו.
שמירות גם בבאר שבע ובפאלוג'ה. הגדוד היה בין כובשי אילת.
חנה השתחררה מהפלמ"ח ב- 1949, לאחר הקמת צה"ל.
ההגעה לארץ והחברות בפלמ"ח גרמה אושר רב - השמירה בלילות, מראה שמיים כחולים וכוכבים זוהרים.
היתה זו זכות גדולה לנערה צעירה שאיבדה את כל משפחתה וזכתה במדינה.
חנה דוידוביץ גבריהו נישאה לפרופסור חיים גבריהו בירושלים.
להם 2 בנות שרה אנסקי ורחל אור אורטרגר
לחיים גבריהו 3 ילדים מנישואיו הקודמים ללאה ז"ל, דודתה של חנה, ולהם 3 ילדים:
בתיה וייז, סרן ראובן גבריהו שנהרג במלחמת יום כיפור וגלעד גבריהו.
