סא"ל השמשוני אביה ז"ל

קורות חיים

אביה השמשוני נולד בקהיר ב-14 באוגוסט שנת 1912. הוריו אשר התגורר בסג'רה בגליל, עקרו למצרים מפחד האפשרות כי התורכים יגייסו את האב לצבא העות'מאני. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה שבו ההורים ארצה ראשית לחיפה ולאחר מכן לירושלים. אביה למד בבית הספר הריאלי החיפה ובתחכמוני בירושלים ולאחר מכן בגימנסיה העברית. עם אנשי קבוצת "החוגים" התישב בעין חרוד, בגרעין אשר הקים את בית השיטה. הוא למד אריכטקטורה בטכניון. היה פעיל בארגון ה"הגנה". בנה את שולחן החול הראשון במולדת. הוא "נקרע" בין הצורך לצייר, לבין הצורך להגן על המולדת. בשנת 1942 הציע לו ישראל ליברטובסקי, מפקד פלוגה ו' "הירושלמית" להצטרף לפלמ"ח. אביה התמנה כמפקד מחלקה בגבעת חיים ולאחר מכן שימש כמפקד מחלקה בכפר גלעדי. יצחק רבין החליף אותו עם הזמן. במלחמת השחרור שימש כמפקד גדוד בחטיבת כרמלי.

מתוך כתבה על אביה שמשוני מאת אסתר זנדברג בעיתון "הארץ", אשר התפרסמה עם פטירתו בשנת 2008: אהבתי לצייר, אהבתי ללמד ואהבתי לחקור, ואומרים שבן אדם שיש לו הרבה מלאכות והרבה אהבות איננו מגיע לשיאים באף אחת מהן. ובכן, לא חשוב להגיע לשיאים או לא להגיע לשיאים. התענוג הוא בעצם העשייה", כתב בזיכרונותיו האדריכל הפרופ' אביה השמשוני, שמת בשבוע שעבר והוא בן 96. השמשוני נמנה עם המורים הבכירים והמשפיעים בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון במשך עשרות שנים. קורות חייו וזיכרונותיו, כפי שנרשמו מפיו על ידי בתו עפרת הראל, הם הסיפור של תקופות מכוננות בתולדותיה של ישראל ובהיסטוריה של החינוך לאדריכלות בארץ, ומבט אישי בלתי מתפשר על תחנות מפתח מקצועיות ואישיות שעקבותיהן עדיין ניכרים. השמשוני שימש כמורה בטכניון וכדקאן הפקולטה לארכיטקטורה (והראשון שהכניס לימודים לתארים מתקדמים) בתקופה של מאבקים על דמותה ועל אופי החינוך האדריכלי, ולא פחות מכך - על ההגמוניה במוסד שהיה אז היחיד ללימודי אדריכלות בארץ, אחרי הסתלקותו של דור הנפילים הראשון, בראשם האדריכל הפרופ' יוחנן רטנר, שהשמשוני היה תלמידו ועוזרו. השמשוני היה איש עקרונות "שעמד על דעתו", הגדרתה של בתו, משנתו היתה סדורה והוא האמין, כדבריו, "שארכיטקטורה 'אינה יצירה לשמה, אלא מעשה יצירה שמכוון לבני אדם'". זיכרונותיו כמעט לא עסק באדריכלות במישור המעשי. שמו של השמשוני נקשר בעיקר לתוכנית האב לירושלים בשנות ה-60, שעל הכנתה הופקד בשיתוף אחיו האדריכל ציון השמשוני והאדריכל יוסף שוויד ועוררה מחלוקת נוקבת. התוכנית, שהחלה להתגבש לפני מלחמת ששת הימים, הושלמה אחרי המלחמה וספגה ביקורת חריפה מצד חברי הוועד הבינלאומי לירושלים שהקים אז ראש העיר טדי קולק, ובהם ברונו צבי, לואי קאהן ופיליפ ג'ונסון, שיצאו בעיקר נגד מערך הכבישים ההרסני לטענתם ופגיעתו בשכונות ההיסטוריות בעיר. התוכנית לא התקבלה, דבר שבדיעבד לא הציל את ירושלים. אחרי שהתוכנית נדחתה "כבר לא היה לי רצון להילחם על מקום בעולם הארכיטקטורה", כתב השמשוני, "ועברתי לגמרי לעולם הציור". כדברי בתו, תמיד ראה את עצמו קודם כל צייר ואחר כך אדריכל ומחנך. בראשונה התחיל לצייר בהשפעתו של הצייר דוד נבות שבו פגש בקבוצה החלוצית "חוגים". לימים התיידד עם שטרייכמן וסטימצקי יצא בחברתם לצייר בירושלים. בשנה שעברה, אחרי שזה כבר איבד את מאור עיניו, הוצגו שתי תערוכות מעבודותיו: "נופי ימין משה" בגלריה אלה בשכונת ימין משה, שבה התגורר במשך שנים, ו"נופי זיכרון" במשכן לאמנות בעין חרוד, שבה הנציח את זיכרונותיו מהשנים שעשה בעמק יזרעאל. השמשוני נולד ב-1912 בקהיר, שאליה עקרה משפחתו ממקום מגוריהם בסג'רה בגליל. בתום מלחמת העולם הראשונה חזרו לארץ, ואחרי שהות קצרה בחיפה עברו לירושלים, שם גדל. המסלול שעבר מאז נשמע כתסריט ציוני תקופתי קלאסי לבני חוגו: הוא למד בגימנסיה העברית בירושלים, היה חבר בקבוצת "חוגים" במעיין חרוד, הצטרף להגנה ואחר כך לפלמ"ח - תמיד סיפר שהוא זה שתיכנן את שולחן החול הראשון בפלמ"ח בהזמנתו של יצחק שדה - ועם הקמת המדינה שירת כקצין בצה"ל. בתום השירות ב-1949 חזר לטכניון כמורה, עד פרישתו בשנות ה-70. אף על פי שהחליט להיות צייר, למד אדריכלות "כדי להתפרנס". תנאי הלימוד בבניין הטכניון הישן בהדר הכרמל שבו למד (כיום מוזיאון למדע) היו קשים ואת שיטת הלימוד אז תיאר כ"אכזרית" ומשופעת בבחינות. רק 30% מהסטודנטים, כתב, עמדו בהצלחה בבחינות הסטודיו ו-5% בלבד הצליחו במתמטיקה. במשך כ-25 שנה לימד בטכניון, ונחשב חלוץ בתחום התכנון האקלימי. במשך שנים שימש גם כדקאן.
"איני יודע מדוע כיבדו אותי בזה. לא היו לי בניינים בנויים ראויים לשמם, וכנראה שהקלף שלי היה יכולת ההוראה והביקורת", סיפר לבתו. חילוקי דעות בין השמשוני לבין עמיתו להוראה, האדריכל אל מנספלד, על שיטת הלימוד והמבנה של תוכנית הלימודים, התגלגלו לסכסוך מקצועי ואישי מר ומתוקשר. בעוד מנספלד דגל בהוראה בשיטת הסטודיו ובריכוז המאמצים בתכנון האדריכלי לבדו, השמשוני לעומתו הרחיב את תוכנית הלימודים והכליל בה גם תחומים כמו אקלים, גיאוגרפיה וסוציולוגיה. בכך הקדים בלי ספק את זמנו. השמשוני כתב את הערך "אדריכלות" באנציקלופדיה העברית ואת הפרק "אדריכלות" בספרו החשוב של בנימין תמוז "אמנות ישראל", והתווה, אמנם בפרספקטיוות זמן קצרה, קווים לדמותה בארץ. אביה השמשוני: "ארכיטקטורה היא מעשה יצירה שמכוון לבני אדם". אביה השמשוני נפטר בחודש ינואר 2008 והוא בן 96 שנים.