מאור קורין פנינה ז"ל

קורות חיים

פנינה קורין נולדה ב-31 במרץ 1929. הוריה שמואל קורין וחנה גנדל, עלו לארץ מתוך רוח ציונית עם חלום בניין הארץ. אביה עלה ב-1921 מהעיירה זינקוב (אז בברית המועצות, כיום באוקראינה), ואמה עלתה ב-1925 מהעיר פוסטאבי (אז בפולין, כיום בבלארוס). אביה, שהיה בנו של הרב הקהילה בזינקוב – הפך לחלוץ, ועבד בבניין ובחקלאות. 

 פנינה נולדה בנס ציונה, ובהיותה פעוטה, הוריה היו ממקימי מושב העובדים נטעים, והיא גדלה כבת המושב מימיו הראשונים. למשפחתה היה משק ובו פרדס, רפת, לולים, גינת ירק וחמור. מגיל צעיר מאוד פנינה לקחה חלק בעבודות המשק. כאחות בכורה לשני אחים קטנים (אורי ועמוס), גם עזרה בגידול אחיה, ובזמנה הפנוי קראה ספרים. במאורעות 1936-1939 מושב נטעים, שהיה יישוב מבודד, הותקף מספר פעמים. בלילות ההתקפה היו מוציאים את הילדים מהמיטות כדי שישכבו תחתיהן. מלילות ההתקפה האלה נותר לפנינה זכרון עז, מהלילה שבו ראתה את אביה מוציא רובה ממקום מחבוא בבית ויוצא לשמור. באותם ימים החזקת נשק היתה בלתי חוקית, והרובה הוסתר בחלוק ישן של אמה מתחת לארון.

פנינה למדה בבית החינוך המשותף לילדי נטעים ובית חנן (בית ספר עממי). לאחר מכן בבית ספר שארגנו הורי הילדים במושבים, ומכיתה י"א - בתיכון חדש בתל אביב. בגיל 13 הצטרפה פנינה עם ילדי המושב לארגון ההגנה. במסגרת פעילות הנוער של ההגנה יצאה למסעות, עסקה באימונים ובניקוי נשק (נשק בלתי חוקי שהוסתר, והנוער היה דואג לניקויו). יחד עם ילדי המושב השתייכה גם ל"נוער העובד".

בימי פרוץ מלחמת העצמאות – סיימה פנינה את לימודיה בתיכון. באותו הזמן לא גייסו את נערי ונערות המושב לפלמ"ח, מכיוון שנדרשו לעזור בשמירה על המושב. פנינה בת ה-18 לקחה חלק בשמירה על המושב, במסגרת הגנת יישובים. במשך הימים הקימו גדרות-תיל מסביב למושב, ובלילות – שמרו. לאחר ששככה הסכנה בסביבת המושב, הורשו הצעירים להתגייס לפלמ"ח. פנינה נשלחה להשתלמות בקורס אחיות מקוצר במרפאה בשכונת בורוכוב (אז בתל אביב, כיום – בגבעתיים), והוכשרה כחובשת. לאחר הקורס הוצבה כחובשת בגדוד השישי של חטיבת הראל. (תחת המג"ד צביקה זמיר, והסמג"ד עמוס חורב). חיילי הגדוד הוצבו במשלטים (מוצבים) באזור שער הגיא, ומטה הגדוד ישב ליד הכפר הערבי סריס (כיום מושב שואבה), שבאזור המשאבות, ששימשו להעברת מים לירושלים. פנינה שימשה כחובשת בבית החולים של הגדוד, שהיה ממוקם במבני המשאבות התחתונות. לבית החולים הגיעו חיילים מהמשלטים. התנאים בו היו קשים מאוד. לא היה חשמל ולא היו מים זורמים, כל חייל שהגיע לבית החולים קיבל חצי דלי מים שאיתו היה עליו להתרחץ. גם סדינים לא היו, המגבות היו בצמצום, וגם שירותים לא. באותו זמן התחילו להצטרף לגדוד עולים חדשים שלא ידעו עברית, ופנינה עזבה את בית החולים והתחילה ללמד עברית. היא צעדה עם הבחורים למשלטים, שם היתה הבחורה היחידה, ובשעות המנוחה של הלוחמים לימדה אותם עברית.

בחורף 1949 הגדוד השישי ירד לנגב הדרומי, וישב על הגבול שהיה אז עם מצרים. באמצע שנת 1949 פנינה השתחררה. לאחר שחרורה עברה קורס טכנאי רנטגן של קופת חולים, והחלה לעבוד כאחות בקופת חולים.

בשנת 1955 נישאה לפנחס מינסקי (פלמ"חניק גם הוא), והשניים חיו בחיפה, בכרמל, כל ימיהם.

לזוג נולדו שלושה ילדים: אמיר (1956), אלון (1959) ותמר (1960).

בשנת 1960 המשפחה עיברתה את שמה ל"מאור".

מלבד מספר שנים שבהן נשארה בבית כדי לגדל את ילדיה, עבדה פנינה כל השנים כאחות רנטגן בקופת חולים בחיפה, עד צאתה לגמלאות ב-1987.

פנינה ופנחס גידלו שלושה ילדים ושמונה נכדים. נשארו פלמ"חניקים בלבם וברוחם עד יומם האחרון, וברוח הזו – של אחריות כלפי המולדת, של צניעות ושל דרך ארץ – גידלו את משפחתם.

בשנת 2016 התאלמנה מבעלה פנחס, וב-3.7.2018 נפטרה בחיק משפחתה האוהבת.

בני הזוג טמונים זה לצד זה בבית העלמין במושב נטעים. על מצבות שניהם – חקוק סמל הפלמ"ח.