הדס דסה רחל ז"ל

קורות חיים

"אחרי מות", רשימה שכתב עופר אדרת ואשר שפורסמה לזכר הדס בעתון הארץ ב-18.10.19

לא פחות מ-16 שפות נכללו ברפרטואר השירה המגוון  של רחל הדס. "כל שפה נשמעת בפיה כשפת אם" , כתבו עליה ב"דבר" ב-1965. ואולם, יותר מכל היא אהבה לשיר בלאדינו. "זו היידיש העסיסית של הספרדים. בשירים בשפה הזאת יש יופי רב, תמימות וחוכמת חיים" , אמרה. 
השירה היתה אצלה בדם, כך העידה. המקור העיקרי שלה היה אביה, יוצא סלוניקי. "שמעתי מנגינות בבית ויש לי סנטימנט אליהן. לא פעם אני מבקשת מאבא לשיר משירי יוון", סיפרה. ואולם, את עיקר העבודה עשתה בעצמה כשליקטה את השירים שלה אחד לאחד, כמו שמלקטים פרחים בשדות בר. מצויידת במכשיר הקלטה עברה בין ישובי עולים, במעברות ובכפרים ותיעדה שירים עממיים. "שירים על סבל ואושר, צער ושמחה, בריאות וחולי, חיים ומוות, שירים שמקפלים בתוכם עולם ומלואו", כדבריה. 

הדס נולדה בסלוניקי ביוון ב-1930 למשפחת דסה (לימים עברתה את השם ל"הדס"), משפחת סוחרים עשירה. כשהיתה תינוקת עברה עם משפחתה לביירות ובגיל שלוש עברו לחיפה, שם המשיכו עסקיו של אביה לשגשג. "בתקופת הצנע היה לה פסנתר בבית", סיפרה בתה, יסמין. 
"כולם שרים אצלנו, הכוכבים במשפחה הם אבא ואני. אמא היא הקהל", סיפרה ל"מעריב". היא למדה בבית הספר הריאלי והיתה חניכה בתנועת "השומר הצעיר".  ב-1947 היתה ממקימי קיבוץ רבדים ובמלחמת העצמאות שירתה כקשרית בחטיבת הראל. 
אחרי המלחמה למדה במדרשה למחנכים למוסיקה בתל-אביב. בסוף שנות ה-40 החלה להופיע במועדונים בחיפה. ב-1954 נסעה לארה"ב ללמוד ריקוד, שיקה ופיתוח קול. בניו-יורק הופיעה עם שייקה אופיר ואמיתי נאמן (בעלה הראשון) בלהקת "אורנים". ב-1959 הקימה עם המלחין גיל אלדמע את להקת "הדר" שהופיעה בהוליווד. הבמאי שלהם היה ריצארד אנגרולה שהפך לבן זוגה. 
הדס היתה אחת הזמרות הישראליות הראשונות שהצליחו בגדול בחו"ל, כתב דוד פטימר, חוקר המוסיקה העברית. "נורא אהבו את ישראל ואת הרוח האקזוטית הים תיכונית שלה",הוסיפה בתה יסמין. "ארכיאולוגיה בצליל", כינה אחד מעתוני האמנות בארה"ב את הופעותיה. 
פעם אחת, כשהופיעה בפני סטודנטים ערבים, האמרגן שלה חשש מפרובוקציה. הדס פתחה בשירה בערבית ובהמשך ציינה כי הערבית היא בת דודה של שפת אמה, העברית. "אנחנו בני משפחה אחת וגם אם פורצות לעתים מריבות, הרי משפחה נשארת בסופו של דבר משפחה", אמרה לקהל הנלהב. 
בשנות ה-50 וה-60 הקליטה תקליטים בעברית:"איי עיניים לך שחורות כליל", "אל תירא", "אם ננעלו", "הר וכר הוריקו" ו"שיר הנודד". 
בעלה השני, יהודי אמריקאי, היה מעריץ שהגיע להופעה שלה. אתו הביאה לעולם את בתה. אבל בשנות ה-60 כששבה לארץ, הוא לא בא בעקבותיה. גם נסיונה להעתיק את ההצלחה מארה"ב לישראל לא צלח. "זרקו עליה עגבניות, כי לא יכלו לסבול את הח' והע' שלה. המוסיקה אז היתה הביטלס וה"חלונות הגבוהים", אמרה בתה. "אז עוד התביישו בצד הגלותי, וכולם רצו להיות "צברים". "היא הבינה את מה שהיום כולם יודעים-שיש ערך גדול מאוד לתרבויות שונות". תחילה עוד הופיעה בבמות כמו תחרות "מלכת המטבח" במלון שרתון בתל-אביב, אך לבסוף עברה להוראת מוסיקה. היא הקימה את פרוייקט "צליל עם", שהביא חינוך מוסיקלי לעיירות הפיתוח, ובכך עשתה מעשה מאוד חלוצי, כדברי בתה. 
ב-1973 יצאה לפאריס ולמדה תרפיה במוסיקה. את הנסיעה מימנה כשהופיעה על סיפון אוניית "צים" תחת רב החובל נמרוד אשל.  למחייתה לימדה מוסיקה בבית הספר הישראלי. באותה תקופה החלה להתקרב לדת, בהשפעת הרב מניטו. חלק מחבריה לא ראו זאת בעין יפה. 
ב-1979 שבה לישראל ועברה לקרית-ארבע. היא הקימה פרוייקט שהפגיש בין אמנים ורבנים תחת הכותרת "נוי ונצח", פתחה מרכזים למוסיקה וניהלה תחנת רדיו. 
הדס נפטרה באוקטובר 2019, בגיל 89 והותירה אחריה בת, חמישה נכדים ו-12 נינים.