מלר חנה חנה'לה ז"ל

קורות חיים

חנה-חנה'לה מלר נולדה ב-10 באוגוסט 1927 בבית חולים מעין חרוד שלימים הפך להיות בית חולים העמק עפולה.
ההורים והסבים שלה היו חברי תל יוסף. 
לאורך החיים שלה, חוותה רגעים קשים אך גם היו לה חוויות משמחות שהצליחו לאזן את התקופות הלא קלות. 
חנלה'ה התייתמה מאמה בגיל שנתיים. נותרה בקיבוץ עם אביה והסבים. מעבר לשעות שבבתי הילדים, בילתה בעיקר עם סבא וסבתא ועם הדורים שפינקו אותה מאד.
כשהייתה בת 9, אביה נישא בשנית ואז התחילו בשבילה חיים אחרים.
חנה'לה למדה בבית הספר בקיבוץ עין חרוד. מגיל צעיר הילדים התחנכו לעבודה וחנה'לה הזדהתה עם ערכים אלה.
בראיון שערכה עמה רנה שדה ז"ל, ספרה חנה'לה שבבית הספר היו עובדים מכתה א', יצאו לעבודה עם המטפלת רות הקטין שהייתה עבורה "אשה משהו משהו". הם אספו זמירות, קטפו במסיק זיתים, תלשו עדשים, עסקו בעישוב שורות ארוכות של גזר בגן ירק, .אחר כך עבדו בשימור הנוי של בית הספר. הם היו אוספים סיגליות ומוכרים לקק"ל, כדי לחסוך כסף לבית הספר.  חנה'לה אהבה מאוד ומצאה סיפוק רב בעבודה בגינת בית הספר. בשל עיסוק זה, הייתה פעם אצל נשיא המדינה יחד עם משלחת של בית הספר. אחר כך עבדה ברפת תל יוסף הרבה שנים.
בגיל שבע, חלתה בסקרלטינה והייתה בהסגר של 6 שבועות מחוץ לקיבוץ עם מטפלת מיוחדת.  בין החוויות המשמחות בגיל הנעורים, ציינה כי לא היה מעניין אצל ההורים בחדרים ולכן עשו קומזיץ בכל שבת. תמיד היו בחברה, הכינו סוכריות מסוכר ואשכוליות מהפרדס. אם כי הכל היה חופשי, חיו בצנע.      
חנה'לה חוותה בצעירותה את המאורעות. היא זכרה תקופה זאת כתקופה מפחידה שכללה יריות ושרפת שדות. 
בליל הגשרים, בין ה-16 ל-17 ביוני  1946,  עמדו היא וחבריה מול העמדות וראו את המתרחש. כשהייתה בכתה י' לערך, הצטרפה ל"הגנה" עם כל ילדי האזור והם יצאו למטווחים ואימונים לשבוע ימים. היא הייתה גם ב'נוער העובד' והייתה יוצאת למחנות האלף. אחד ממדריכיה היה שמעון פרס.
ב-29 ביוני 1946, באירועי 'השבת השחורה' החליפו הילדים והנערים  את הבחורים.  הם עבדו מ-4 בבקר עד 12 בלילה. 

בתל יוסף הכירה חנה'לה הכירה את דב מלר - דובוש ז"ל לוחם הפלמ"ח. הם התחתנו בקריית עמל אצל הוריו. לחתונה באו רבים מחיפה, מבית קשת ומתל יוסף. 
אחרי החתונה, בשנת 1947, עברה חנה'לה עברה לבית קשת. הם גרו בבית קשת הישנה ולהסתכל על בית קשת הישנה ולהתמלא זיכרונות, הסב לה הרבה עונג . הקלה על המעבר לבית קשת העובדה כי היא כי הרבה חברים מהפלמ"ח.
במשק עבדה ברפת, בשלחין, במכבסה ובמטבח, שם התמקדה בבישול דיאטתי. במסגרת עבודתה הייתה אחראית לבשל לחברים שצמו ביום הכיפורים. תחנות נוספות בקיבוץ היו מפעל האלקטרוניקה והלינה הכפרית.
מעבר לתפקידים שחנה'לה מילאה ביישוב, היא לקחה על עצמה שתי מטלות להסב הנאה לחברים: כל ליל שבת הכינה בחדר האוכל שולחן שבת, עם מפה לבנה, נרות ופרחים ובכל יום הולדת עגול של חבר, החל מגיל 50, אפתה עוגה לבעל השמחה. 
בשנים האחרונות, התנדבה ב'גיל הגליל' וקיבלה תעודות הוקרה על פעילותה. כמו כן, פעלה שנים בשילוב האזורי מטעם נעמ"ת תוך שהיא ממשיכה לבקר ב'גיל הגליל' בחלק מימי השבוע. מנהלת 'גיל הגליל' ענת כרמי יבין, מספרת שחנה'לה תמיד אמרה ש"כשהיא מגיעה ל'גיל הגליל', לא כואב לה כלום".
היא אהבה להשתתף בחוג של ציורים מחרוזים ובהתעמלות ולקחה חלק בשעורי פרשת השבוע של הרב רוזנבלט ומאד התרגשה מכך. היא סיפרה  שהגיעה מחינוך שלא היתה בו כל זיקה לדת, ושהגילוי הזה מאד ריגש אותה ונעם לה.
ברגעי הפנאי, אהבה מאד לקרוא ובקיץ לא ויתרה אף יום על הנאה בבריכת השחייה.
חנל"ה ודובוש ז"ל, הקימו משפחה יפה וזכו ל-10 נכדים ו-20 נינים. 
משחלתה חנה'לה בדצמבר 2020 במחלת הקורונה, לא הצליחה להתמודד עמה ונפטרה בערב שבת. 

חנה'לה היתה החברה הכי ותיקה בבית קשת. ביום ראשון 27 בדצמבר 2020 הובאה למנוחות בקיבוצה. חבריה ספדו לה:"...לנצח נישא אותה עמנו ונזכור אותה כפי שהייתה אשה חזקה. חרוצה, אמיצה, מסורה, נאמנה, אוהבת לתרום לחברה, ואוהבת את בית קשת בכל ליבה. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו הוא שהיא כבר לא סובלת ויכולה כעת לנוח. יהי זכרה ברוך!"

הפרטים הועברו על ידי רותם פררה, בתה של חנה'לה