רס"ן הררי פלאח יאיר סובחי ז"ל

קורות חיים

אלמוני בחייו ובמותו. מי היה יאיר הררי?  פורסם בגליון 57 מבט מל"מ, נובמבר 2010, עמ' 59.
"יאיר הררי נולד ב-17 בנובמבר 1923 בדמשק, סוריה, בשם סובחי, אשר לימים שימש כינויו בפלמ"ח. בית הוריו, יוסף ופולין פלאח, היה בית ציוני ששימש בסיס למבצעים שעסקו בהעלאת יהודים ארצה. ליאיר היו שלוש אחיות וארבעה אחים..."
 
סיפור הגעתו של יאיר לארץ והצטרפותו לפלמ"ח מספר נכדו במסגרת פרויקט מורשת אישית:"...כאשר סבא היה בן 6, אחיו הגדול החליט לשלוח אותו ואת אחיו גמליאל (ג'מיל) בן ה-5 לאחים שלו בישראל. הוא שילם לערבי וזה נשא את שני הילדים על כתפיו והבריח אותם את הגבול בין סוריה לישראל. הוא ליווה אותם עד חיפה ושם העלה אותם על אוטובוס לתל-אביב, שם גר אחד האחים הגדולים. מתל-אביב נשלחו לקיבוץ והתחנכו בפנימיות בקיבוצים. ב-1935 נענו האחים לקריאתו של אביהם לחזור לדמשק בעקבות ירושה נכבדה שקיבלה המשפחה, הם למדו כשלוש שנים בפנימייה נוצרית ובסיום הלימודים, בשנת 1943, שבו ארצה והצטרפו להכשרה של הפלמ"ח בהכשרת מעוז חיים ובהכשרות נוספות.
הוא התקבל ליחידת המסתערבים של הפלמ"ח. יום אחד הגיעו לקיבוץ מפקדים מצמרת הפלמ"ח במטרה למצוא מועמדים שיתאימו ליחידה מיוחדת שהם מקימים. הם הוציאו את כולם לשדה פתוח, מלא שיחים ובמרכזו גבעה. המפקדים תפסו את הגבעה ובקשו מהמועמדים להגיע לגבעה מבלי שישימו לב אליהם. סבא בדק את השטח ופגש ברועה צאן עם עדר כבשים. הוא שכנע את הרועה להתחלף אתו בבגדים ולרעות את הצאן במקומו.."

הוא המשיך לפעול ביחידה גם כשהועברה למודיעין הצבאי עד לשחרורו מצה"ל ב-1954. במשך שנתיים הפעיל מכבסה בתל אביב, התחתן ב-1956 עם הנרייטה לבית לאטי ובסוף אותה שנה נענה לקריאתו של אברהם ארנן להצטרף לסיירת מטכ"ל שבהקמתה טיפל באותה העת.
יאיר עסק בסיירת בהכשרת לוחמים. במקביל לימד ערבית מדוברת באוניברסיטת תל אביב. בסוף 1973 פרש יאיר מצה"ל בדרגת רב-סרן, אך המשיך בהוראה באוניברסיטה. 

"...ב-1971 קיבל יאיר התקף לב ראשון. מאז עברו עליו שנים קשות מבחינה בריאותית שבהן עבר ניתוח לב פתוח ושני ניתוחי מעקפים. גופו לא עמד עוד בסבל. יאיר הלך לעולמו במוצאי ראש השנה ג' בתשרי תש"נ, 2 באוקטובר 1989. הוא נקבר בבית העלמין בחולון. בני משפחתו חקקו על המצבה משפט שמצאו ברשימותיו ומסכם את מסכת חייו: "אלמונים היו בהתנדבותם, ובחייהם הסוערים ובמותם, ונכנסו לסודו של המוות"|.

מנחם דיגלי שהיה מפקדו במודיעין ספד לו: "אגדת מסתערבים, הנפוצה רק במקומות בהם מותר לדעת, מספרת על יהודי שעלה מסוריה לארץ ישראל, התגייס לאן שצריך, נשתל בכפר סורי שברמת הגולן בשלהי מלחמת השחרור, וכך, כשביום שימש כמורה בבית ספר ולימד דרדקים סורים "אליף-בא", נצמד בלילות למכשיר הקשר ה"מוסלק" ושידר הביתה, ארצה, את הנעשה מאחורי קווי האויב.  
איש קטן, מקריח, צנוע ופחות גיבור מכל מה שהדמיון יכול לשער, האיש סובחי, חולץ משם בזמן. 

ובארץ, בימים שבהם נולדו "יחידות האגדה" גויס סובחי על ידי אברהם ארנן ז"ל, יחד עם הר-ציון, קפוסטה, אמין, ארול, אבו סחייק, גיבלי, דאוד, סלים, קוקלה ואחרים - לתרום מיכולתו. הוא לימד נערים שזה עתה התגייסו והגיעו לאותן יחידות שבחיתולים, איך באמת נשמע, נראה, מדבר מתנהג וחי האויב. מה שואלים ואיך עונים כשפוגשים זר בדרך, איך נראה מסגר מבפנים, מה נושא רוכל נודד באמתחתו, איך רוכבים על חמור, מה לובשים, ובכלל - מה קורה שם בראש. איך רואות העיניים של האויב את אותו עולם בו גם אנו חיים. 

דורות של חיילים ולוחמים העמיד. העניק להם ליטוש וברק ואת אותו משהו נוסף שעשה אותם כשירים ויודעים טוב יותר את מלאכתם. היה שותף לכל תדריך שלפני, לכל תחקיר שאחרי וכמובן - להצלחה הגדולה. 

אחר כך פרש. המשיך עוד לעסוק בפרוזדורי מודיעין שונים ולתרום מיכולתו. הופיע, שקט וצנום עוד יותר בכל הכנסים והמפגשים. מתחבק, לוחץ ידיים, מחייך ושואל בקול רפה משהו את ה "מה נשמע" המסורתי.

בראש השנה תש"ן הלך לעולמו. נמוג בשקט ובצנעה. חייליו של אז, חלקם חי את חייו כאזרחים מן השורה, וחלקם בצמרת הנושאת את גורלנו על שכמה. לכולם הוא חלק מתקופה בה עוצבה דמותם. חלק מעולם עליו מתרפקים כשנעצרים לרגע מן המרוץ. 

סובחי, יאיר הררי, איש קטן, צנום, צנוע, אוהב ומסור לחבריו וחייליו. מורה קפדן, לוחם בסתר, חסר מרפקים. מעולם לא אמרנו לו מה באמת חסר מרפקים. מעולם לא אמרנו לו מה באמת היה לנו - ולעולם כבר לא נאמר. "