מ"מ ריטוב גרשון ז"ל

קורות חיים

גרשון  ריטוב
בן הרב יעקב שמחה ריטוב והרבנית פרומה לאה, נולד באוספוביץ - רוסיה הלבנה, בשנת 1915. עלה לארץ ישראל   בשנת 1925, שרת בהגנה  בש"י ובפלמ"ח 1931-1942, שרת בצבא הבריטי  1942-1945, חיל הים המלכותי  - דרגה PETTY OFFICER   במפקדה באלכסנדריה - בתפקיד קצין מנהלה, בנוסף שימש כמפקד ההגנה באלכסנדריה המשך שרות בהגנה  ובצה"ל  1946-1949.

גרשון ריטוב נולד בשנת 1915 בעיירה אוסיפוביץ שבחבל מינסק, ברוסיה הלבנה , כבן זקונים לרב יעקב שמחה ריטוב - רב ומנהיג הקהילה ובמקביל מנהיג ציוני. אימו, הרבנית לאה פרומה, הייתה אשתו השנייה של הרב ונולדו להם שלושה ילדים ,בשנת 1920 התייתם גרשון מאביו. בשנת 1925, עלו גרשון , אימו ואחיו הקטנים לארץ ישראל  שבשלטון המנדט הבריטי.  בארץ התיישבה המשפחה בשכונה החרדית "שערי חסד" בירושלים. גרשון למד בבית הספר הדתי ציוני "תחכמוני". בהמשך עזב את הדת והקדיש את עיקר זמנו לאנשי ירושלים  המנדטורית כולם:  יהודים, ערבים ואנגלים. זה מסביר את שליטתו בערבית ואנגלית  והיכרותו את התרבויות שלהם.

בשנת 1931, בגיל 16, גויס, לאחר מיון קפדני,  עם מספר מחבריו לשורות ה"הגנה" (על ידי נחמיה  ברוש - בהוראת יוסף אבידר). הם  עברו קורס קשר ואיתות והחלו לקבל תפקידים בארגון  המחתרתי.   בהמשך מונה ל"מקשר" האישי של יעקב פת, מפקד ההגנה בירושלים. לצורך מילוי תפקידו קיבל אופנוע רציני, אתו היה מסתובב בגאווה ברחבי ירושלים.

בשנת 1935, נשלח לחיפה להיות ה"מקשר" של יעקב  דורי, מפקד ההגנה בעיר ובמקביל התחיל את לימודיו בבית הספר הטכני ליד הטכניון ("בסמ"ת"). הלימודים הופרעו לא פעם עקב פעולותיו בהגנה. האירוע הראשון בו השתתף היה מבצע נקם בנהג מונית ערבי שאנס רופאה  יהודייה בדרכה לנהריה. גרשון , כשהוא מחופש לערבי הצליח לאתר את הנהג בשוק בעכו ובהמשך, בתחבולות, שכר את שרותיו של הנהג והגיע אתו לקריות – שם חיכו לו חבריו שביצעו את הנקמה האכזרית. באותה שנה נשלח יעקוב דורי לפקד על קורס המ"מים  של ההגנה בגבת. (קורס- ה'). גרשון הפסיק את לימודיו, יצא  אתו לגבת, ועזר בכל נושאי המנהל והלוגיסטיקה. בהמשך, בהמלצתו של מאיר רוטברג,  נשלח  גרשון על ידי דורי, שעבר בעצמו, לקורס מ"מים (קורס ו') בפיקוד יוסף אבידר. בסיומו  חזר לחיפה. 

בשנת 1936, התחיל בארץ ישראל המרד הערבי, שבו כנופיות ערביות הפעילו טרור נגד היהודים והבריטים כאחד. המרד שנמשך עד 1939 השפיע על המחויבות של גרשון להגנת הארץ והוא היה  שותף מלא לפעולות ההגנה.
באמצע שנת 1937 , נשלח למשך שבועיים לעמוד  בראש כוח האבטחה בעליה לקרקע של טירת צבי שבעמק בית שאן (קיבוץ "חומה ומגדל" של תנועת הפועל המזרחי), הוא מונה למפקד ההגנה במקום ולמוכתר של הישוב ונישאר שם כשנתיים. באוגוסט 1937 אירח גרשון את הנציב העליון, ארתור ווקופ, בביקורו ובהמשך את חיים ויצמן. שליטתו בערבית ובאנגלית בנוסף לכריזמה שלו, עזרו לו במילוי תפקידו שכלל קשר עם ערביי הסביבה, עם השלטונות הבריטיים ועם ראשי היישוב.

בליל ה-28 בפברואר 1938, הותקף הישוב, משני כיוונים, על ידי כנופיות ערביות  שהצליחו לשבור את הפרוז'קטור, לעבור את גדרות התיל ולחדור לתוך הישוב.  גרשון  פיקד על קרב  ההגנה וביחד עם חבריו והנוטרים במקום, בקרב פנים אל פנים, כולל זריקת רימונים וירי מקרוב, הצליחו להדוף את ההתקפה, ולגרום אבדות לאויב, שנסוג מהמקום. הניצחון הגדול, שהיה רשום על שמו של גרשון, נודע בכל הישוב-הוכח שהשיטה של "חומה ומגדל" עובדת. בעקבותיו נשלח אליו אורט וינגייט , שהחל בתכניתו להקים כוחות  מיוחדים להגנה בפני הערבים.
שניהם נהגו לערוך מסעות ארוכים בלילות באזור הגלבוע, כמו גם בדיקת מעברות על הירדן. הרעיון המבצעי היה שבמקום לשבת בין הגדרות ולהמתין לאויב שיתקיף, יש להתבסס  על מודיעין ולבצע התקפות פתע יזומות, תוך תנועה לילית והגעה אל האויב  לבסיסיו. בהמשך חבר עם אורט וינגייט שהקים את "פלוגות הלילה המיוחדות" , כמיזם משותף של ההגנה והצבא הבריטי. תוך שהם שומרים על צינור הנפט עירק-חיפה, מבצעים פעולות התקפיות ופעולות נקם  בערבים בכל עמק בית שאן. כשנרגע המצב הביטחוני, נשלח ללימודים באוניברסיטת ביירות. היה חלק מהמחלקה הסורית, בפיקוד אליהו ששון ובילה במבצעים מיוחדים בלבנון וסוריה. כאשר עלו על עקבותיו, חזר לארץ. 

בשנת  1939, פרצה מלחמת העולם השנייה. כיבוש לבנון על ידי כוחות וישי ובהמשך כיבוש מדבר סהרה על ידי רומל השפיעו מאוד על כוחות המגן בארץ והיחסים עם שלטונות המנדט הבריטי. לאחר שחזר לארץ מלבנון, עבר לקיבוץ מעוז והפך למפקד ההגנה ול"מוכתר המוכתרים" בעמק  בית שאן. תוך שהוא יוצר יחסים טובים עם הערבים בסביבה. מסופר שהעדיף, למרות הסיכון, להסתפר אצל  חברו הגלב בבית שאן כיוון  שהשוליה האחד היה מצחצח את נעליו והשני מנפנף בעיתון לגרש את הזבובים.
בשנת 1940, כמוכתר אזור העמק,  גויס  על ידי עזרא דנין  לש"י הערבי, ובין היתר היה למפעילו של האמיר מוחמד זנטי-השיח הגדול (שנרצח לאחר מכן עקב שיתוף הפעולה). 

בשנת 1941, עם הקמת הפלמ"ח, היה בין הראשונים שגויסו  וצורף ל"מחלקה הערבית" במשמר העמק . באפריל 1942 השתתף במחנה האימון הארצי, שהודרך ע"י קצינים בריטיים, עבר קורס חבלה. באוקטובר  1942  מונה למפקד מחלקת עין חרוד, בפלוגה ד - התל אביבית, בפיקוד  בנימין צור-הג'ינג'י. חצי מהחודש עבדו במשק ובחצי השני התאמנו בנשק, כושר גופני ומסעות בעמק.

בתחילת 1943 התנדב לצי הבריטי - ROYAL NAVY   ונשלח לאלכסנדריה - הבסיס המרכזי של הצי במזרח הים התיכון. שם בנוסף לתפקידו הצבאי בצי כקצין מנהלה, שימש כמפקד ההגנה באלכסנדריה - פעולותיו היו ללא ידיעת מפקדיו בצי ובלתי חוקיות בעליל. הוא הפך את אלכסנדריה כצומת מעבר של ההגנה מהארץ ואליה. כמפקד ההגנה דאג ליצור קשרים עם הקהילה היהודית, ולארגן אותם להגנה עצמית, כולל אימונים בנשק ולעודד אותם לעליה. דאג  ל"רכש "- איסוף נשק שננטש בקרבות , בעיקר במדבר המערבי והברחת הנשק  לארץ. יזם איסוף מאות דרכונים מלוחמי בריגדה שנשלחו לאירופה , זיופם ומסירתם לעולים שנשלחו לארץ ללא סרטיפיקטים. בכיוון ההפוך הוא  היה בקשר עם המפקדה בארץ, אירח מנהיגים שהגיעו למצרים וסידר להם פגישות עם ראשי הקהילה. פורסם שהוא דאג לקבל את יהודה ארזי שנרדף על ידי הבולשת של המנדט בארץ , הלין אותו בדירתו ולאחר זמן העביר אותו במסווה  של חייל פולני  בטיסה לאירופה , (שם שימש כאחד מראשי עליה ב'.)
בעת שירותו באלכסנדריה , הכיר גרשון את אסתר - נהגת אמבולנס חיננית מה-.A.T.S, שחזרה מהקרבות בחזית לוב.  הם התאהבו והתחתנו בבית הכנסת של אלכסנדריה. את ירח הדבש בילו בביירות שבלבנון. בדרך הם גם עצרו בארץ למסיבה משפחתית.

בשנת 1945 - לאחר שהבריטים התחילו לעלות על מעלליו , נאלץ גרשון לנטוש ולחזור לארץ, לחיפה. גם כאן הוזהר שהבולשת בעקבותיו אך הוא סרב לברוח. הוא  הקים חברת הובלות, בשיתוף עם נהגים שהשתחררו מהצבא הבריטי, וביצעו משלוחים בעיקר לערים ערביות , עזה וחברון. בינואר 1946 נולד בנו הבכור - יעקב - ינקי.

ביוני  1946, במסגרת השבת השחורה, הקיפו כוחות של הכלניות את ביתו בנווה שאנן. לאחר חיפוש בביתו הוא  נעצר ונכלא בלטרון למשך כחצי שנה. הוא שוחרר בין האחרונים , רק לאחר שמשה שרת דאג למנות את חיים שפירא כפרקליטו. עם שחרורו הוא חזר לחברת ההובלות ועקב המצב בארץ והסכנה בכבישים, החל למגן את המכוניות  בשיטת ה"סנדביץ".

בכ"ט בנובמבר 1947- יום הכרזת המדינה, מונה למפקד ההגנה בעיר התחתית של חיפה (ע"י משה כרמל) אזור קשה במיוחד כיוון  שמצד אחד היה מנותק מהעיר היהודית ומצד שני , עבדו בו אלפי ערבים ויהודים במעורב תוך חיכוכים רבים. הבריטים , עקב חשיבותו  של המקום עבורם כנמל הראשי בארץ ותחנת רכבת חשובה, עשו מאמצים רבים להרגעת הרוחות, לא תמיד בהצלחה. גרשון  מיקם את מפקדתו במלון סבוי שהתרוקן מאורחיו ועבד בשיתוף פעולה עם חטיבת כרמלי ועם הפלמ"ח. לצורך שמירה על העובדים היהודים  הקים אז את "פלוגת הנמל", בפיקוד יוחאי בן נון. הלוחמים עבדו כפועלים פשוטים, שהנשק שלהם מוחבא במקומות מסתור, לשימוש בעת הצורך.

במרץ 1948 שעה שסייר בעיר, נשמעו צעקות  על עשן שיוצא ממשאית שחונה ליד משרדי סולל בונה, ברחוב הנמל. גרשון רץ למקום, זיהה שמדובר במכונית תופת  פינה את האזרחים מהסביבה  וניסה באומץ לב לנתק את הפתיל ולנטרל את המטען. תוך כדי הניסיון ארע הפיצוץ בו נהרגו 6 ועשרות נפצעו. גרשון נפצע קשה ואושפז  בבית חולים רמב"ם לזמן רב. הוא נשא את צלקות האירוע כל חייו.
ב- 22.3.48 ביצע  החי"ש  פעולת תגמול.  הוכנסה מכונית תופת לריכוז ערבים במפקדת הנגאדה  שברחוב עיראק. בפיצוץ נהרגו 5 ערבים, 3 בריטים ונפצעו עשרות. הלוחמים שלנו היו מוסווים כחיילים בריטיים, ביניהם השתתף גם אחיינו, לוחם הפלי"ם, יעקב ריטוב.
ב- 22.4.48 נערך הקרב הסופי על שחרור חיפה - הערבים, בהוראת הועד הערבי העליון העדיפו לברוח (ולא להיכנע  ולהישאר בבתיהם, כפי שהוצע  להם ע"י ההגנה). גרשון שמע על כך ממיטת חוליו בבית החולים. תוך כדי אשפוזו נולד בנו השני - איתן. לפני פציעתו גרשון התנדב להחליף את גואל לויצקי בתפקיד מפקד חבל סדום ומפעלי ים המלח - האזור המבודד ביותר בארץ - אך פציעתו מנעה זאת. לאחר שהחלים, לוחמי ההגנה כבר עברו לצה"ל. גרשון המשיך את שירותו כקצין מודיעין בחיל הים. הוא נשלח למחנות העקורים בקפריסין במטרה לאתר מועמדים  ולגייסם לשרות בחיל הים.
לאחר שחרורו  מהצבא חזר לממלכתו - העיר התחתית - ניהל מוסך לכלי רכב. וחברת הובלות. גרשון הפך למלך העיר התחתית בחיפה. ביתו, צופי, נולדה ב- 1950. גרשון  גר עם משפחתו בבית אבן ערבי ישן ברחוב עבאס 40, בדירה של ערבי שברח. ממרפסת הבית נשקף הנוף מדהים של מפרץ חיפה והעיר התחתית -ממלכתו לשעבר. 

בשנת 1967 - לאחר  מלחמת ששת הימים, נפתח הגבול עם הגדה המערבית.  גרשון  יצר קשר מחודש עם חבריו  הערבים בשכם   - והיה מבאי ביתם של משפחת טוקאן , ומשפחת אל מאצרי , איתם  היה בקשרים עסקיים וחבריים - האויבים לשעבר נהיו לידידים.

גרשון נפטר בשנת 1986 - בן 71 במותו.

לאחר קרב טירת צבי השם גרשון ריטוב היה לשם דבר בארץ. אך למרות תפקידיו הרבים בהגנה , בש"י, בפו"ש , בפלמ"ח  ובצי הבריטי, כלוחם וכמפקד ולמרות היותו חלק מ"מנגנון הקבע" של ההגנה  הוא מעולם לא  היה חלק מהממסד ולא קיבל את הכבוד שהגיע לו על חלקו בהקמת המדינה.

תחקיר ועריכה : דני צלנר/ריטוב  - רמת השרון, מרץ 2023