סא"ל שמאי שאול ז"ל

קורות חיים

שאול שמאי (ט"ו בחשוון תרפ"ו, 2 בנובמבר 1925 – י"ח בתמוז תשל"ב, 29 ביוני 1972) היה איש צבא ומודיעין ישראלי בדרגת סגן אלוף, מעוטר צל"ש הרמטכ"ל וחתן פרס ביטחון ישראל.

שאול שמאי נולד בבגדאד שבעיראק לציון ולולו שמאי. בשנת 1942 עלה באופן בלתי לגאלי לארץ ישראל והצטרף להכשרה של תנועת "הנוער העובד והלומד" בקיבוץ מעוז חיים, ממנו נשלח לסמינר שליחים של "החלוץ" במטרה לשמש שליח התנועה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר שנתפס בפעילות לקליטת מעפילים בחוף ניצנים הוגלה למחנות המעצר בקפריסין, ועסק שם בהדרכת נוער.

היה חבר הפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות, תחילה כאלחוטן במפקדת חזית הדרום. באחריותו היה תרגום חומרים גלויים, אך הוא ניסה את כוחו בפענוח מברקים מוצפנים, ובעקבות הצלחתו, לאחר מבצע דני הועבר ליחידת האזנה באזור. יכולות הפענוח שהפגין הביאו עוד בתקופת הלחימה לכך שהשתלם בתחום כתבי סתר. באוקטובר 1948 הוצב בבאר שבע, ולאחר המלחמה ביקש להשתחרר וללמוד אך התבקש להישאר ולעבוד בצה"ל כאזרח ולעסוק בתחום שבירת צפנים.

שמאי שירת באגף המודיעין תחילה כאזרח ומדצמבר 1959 כקצין. הוא פיתח שיטות מקוריות לפענוח והתקדם עד לתפקיד מפקד תחום פיצוח צפנים ביחידה 8200. על הישגיו זכה ב-1963 בפרס ביטחון ישראל וקיבל את הפרס מראש הממשלה דוד בן-גוריון. 
לטענת יואל בן פורת, מפקד יחידה 8200 בשנות ה-70, שמאי הוא שהציע לברור בוגרי תיכון מצטיינים, ללמדם ערבית, ולהפנות אותם ליחידה 8200, שעד אז סבלה מבעיית כוח אדם שלא היה איכותי מספיק.

בשנת 1972 נפטר שמאי מהתקף לב בעת שירותו, בדרגת סגן אלוף, בגיל 46. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול. לטענת יואל בן פורת, שמאי, שהיה על סף גאונות, סבל משחיקה בגלל השעות הרבות שהקדיש לעבודתו, לעיתים – 18 שעות ביום, ללא חופש וללא הפסקה מ-1955.

לאחר פטירתו זכה בצל"ש הרמטכ"ל. בעיטור זה זכה על תרומתו ועל הישגיו המובהקים בתחום חיוני לפעולות של צה"ל. בכל פעלו הצטיין במסירות ללא סייג, בכושר המצאה, במחשבה מקורית ובדבקות במשימה, שהיו לברכה ולתועלת לביטחון המדינה. 

פעולות ומבצעים: מלחמת העצמאות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים,  מלחמת ההתשה 
על שמו נקרא בניין במפקדת 8200."  

הפרטים באדיבות ויקיפדיה.