לוחמת פנחסי קומאר פולט פנינה ז"ל

קורות חיים

פולט קומאר נולדה בינואר 1928 בפולין. בילדותה היגרה משפחתה לצרפת שם התגוררה בעיר ליל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלחה עם אחותה הגדולה ואחיה הקטן למסתור במוסד קתולי לילדים חולי שחפת. בתום המלחמה שבו לביתם וגילו שאימם נרצחה באושוויץ אך אביהם שרד. בגיל 18 היא חברה לאנשי הפלי"ם והחלה לסייע בתפעול מחנות העקורים שהוקמו בעיר מרסיי. אזרחותה הצרפתית סייעה לה לנוע בחופשיות בין מחנות העקורים, בהם שהתה במשך תשעה חודשים.

ב-1946, טרם קום המדינה, עלתה על אוניית המעפילים "ביריה" בדרך לארץ ישראל. עם הגעת הספינה לנמל חיפה, נעצרה על ידי הבריטים ונשלחה למחנה המעצר בעתלית. היא שוחררה לאחר חודש וחצי והגיעה לקיבוץ שדות ים. בקיבוץ הכירה את יוחאי בן-נון ממנו ביקשה להצטרף לפלי"ם, שם הכירה את יוסף דרור, מחלוצי הקומנדו הימי.

בקיץ 1947 הצטרפה לפלי"ם, הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, לקורס משיטי סירות. הקורס הסתיים בטרם עת עם פרוץ מלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות עברה קורס חובשות בצריפין ואז עברה למחנה בת גלים בו שירתה כחובשת. במחנה זה פגשה במקרה את יוסף דרור אשר באותה תקופה הקים את יחידת הצוללים, שהייתה אז כפופה למוסד ומטרתה הייתה פגיעה ברכישת נשק של מדינות ערב. דרור הזמין אותה להצטרף לקורס שהחל בסתיו 1948 והיא הפכה לאישה היחידה בין 40 לוחמים גברים. פנחסי הייתה חלק מקורס החבלה הימית הראשון, שבו הוכשרה בחבלה, מודיעין, ימאות, ניווט, קרבות פנים אל פנים ועוד.הצטרפותה ליחידת הצוללים נתקבלה בדחיה על ידי חלק מהגברים. בראיון סיפרה כי העובדה שהגברים בקורס לא אהבו את נוכחותה רק דרבנה אותה להצליח עוד יותר. את הקורס סיימו ב-1949 20 בוגרים והיא ביניהם.

ביחידת הצוללים הכירה את ראובן פנחסי שהפך לבן זוגה לצלילה ולבעלה. עם סיום מלחמת העצמאות עזבה את היחידה ועברה להתגורר עימו במושב מכמורת, שם היו ממייסדי הישוב. לזוג נולדו ארבעה ילדים ששירתו כולם בחיל הים, גם נכדיה לוחמים בשייטת 13.

פולט נפטרה ביולי 2025 בגיל 97. 

מקור הפרטים: ויקיפדיה