ונזכור את כולם

טוראי הוכברג דן ז"ל

בן חנה ונתנאל
נולד במקוה ישראל
בח' אייר תרצ"א, 25/4/1931
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת גבע
נפל בקרב
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 17 בנפלו

קורות חיים

בן נתנאל וחנה. נולד ב-25.4.1931 במקוה-ישראל. אביו, יליד הארץ אף הוא, התחנך במקוה-ישראל, ולאחר השתלמות בחוץ-לארץ חזר לבית-הספר כמורה ואגרונום מומחה לגידול גפנים. אמו - מורה בבית-ספר עממי. דן למד בבית-החינוך לילדי עובדים בחולון, ולאחר שסיים שם את חוק לימודיו עבר לגימנסיה "הרצליה" שבתל-אביב. "היה מלבב בפשטותו ובתום-ליבו", מעיד עליו אחד ממוריו, "בעל שכל ישר והגיון נוקב ומעמיק. מתמיד בלימודיו ואינו מאבד טיפה מהם. מתאווה לדעת".
לא הסתגר בעולם ההלכה, חיבב את הספורט והיה בנבחרת לכדור-יד של כיתתו. שש לכל יום של חג"ם (חינוך גופני מורחב, מעין הכשרה טרום צבאית). הצטיין בלימודי הטבע, ויחד עם זה היה בעל כשרון ספרותי. שאף להגשמה חלוצית, שנא את המלחמה והאמין בעולם טוב יותר בעתיד, עולם סוציאליסטי.
מגיל 12 - בגדנ"ע, ואחר-כך כאיש חי"ש, היה חוזר ואומר:"אני מוכן תמיד למסור את כל היקר לי ואף את חיי כדי להבטיח קיום לעם המעונה הבונה את מולדתו, כדי להציל את חיי מאות האלפים שרידי ההשמדה העתידים לעלות ארצה. בארץ ישראל לא נובל כצאן לטבח ע"י פראי העמים המוסלמים כפי שקרה באירופה הנאצית. בחורף תש"ח, בהיותו תלמיד הכיתה האחרונה של הגימנסיה, עבד בלילות בשירות הקשר של ה"הגנה". לפני חג הפסח תש"ח סיים את חוק לימודיו בהצטיינות ויצא עם קבוצת נוער מקוואי להכשרה בקבוצת גבע שבעמק יזרעאל. במאי יצאה כל הקבוצה לאימונים בגליל המערבי וצורפה לאחד מגדודי הפלמ"ח.
דן השתתף בקרב מלכיה, במבצע "דני" לכיבוש רמלה ולוד ונפל בי"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) במבואות לטרון והוא נער בן 17.
טור משוריין של הלגיון ויחידות רגלים רבות עלו בחמת זעם על המשלט שעצר אותם בדרכם. במשלט ישבה פלוגה אחת מכותרת ומבודדת ובה ביחד עם שאר חברי ההכשרה נלחם דן. הקרב היה כבד, דם רב נשפך. קרועים ושסועים יצאו המעטים, ומספר רב נשאר שדוד בשדה הקטל. דן מילא באמונה ובאומץ רב את המוטל עליו. עזר לפצועים, חבש חברים. עד אשר נפל גם הוא כשכדור פילח את חזהו. כדור העופרת ניתק פתיל חיים שעתיד היה לבעור ולהאיר שנים רבות.
הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950).

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

דברים לזכרו

זוג עינים היו לדן, זוג עינים חולמות וחושבות. יושב היה שעות וימים, יושב והוגה. הוגה היה וחוקר בכל הסובב אותו וידע לראות את הנולד, ראה ומלא את הדרוש. מופלא היה דן זה, היה בו דבר מה מיוחד.
דן נולד בביה"ס מקוה ישראל. עברו שנים ודן החל לעלות ולשגשג וככל שגדל גילה כשרון חדש ויכולת רבה. אחרי סיום ביה"ס העממי גמר אומר להרחיב את ידיעותיו בטרם ילך בדרך ההגשמה. גם בגימנסיה עשה חיל. שקד, למד וקלט כל אשר יכול. בפי מוריו היה "עילוי". יום יום היה יושב ומנגן, שקוע כולו בפסנתר ובשלל הצלילים, מצייר, כותב, עובד ולומד. שובך היה בחצר, שובך יונים גדוש. אותם גדל וטיפח. קשור היה ליונים ושותף היה לחייהם.
כך חלפו ששה עשר אביבים והחלו עולים נחשולים זידוניים להכרית את הישוב. המצב החמיר ודן החל לחפש את המקום היעוד לו. בתקופה זו קיים היה במקוה גרעין המתעתד לצאת להכשרה ולכשידרש, גם למערכה.
בלי לפקפק קושר הוא קשרים ומתחיל לחיות את חיי הגרעין. נסתיימה פרשת הגרעין ולאחר מספר ימים טולטלנו לגליל. בקרבות אלה ידע דן את המוטל עליו, נלחם כראוי ובגבורה רבה. בקרבות ממשיך הוא להגות ומחכה לסיום המערכה. רוצה הוא לגמור ולהתחיל ליצור ולהגשים. באה ההפוגה ואתה המנוחה ולאחריה יוצאים למבצע דני. במבצע דני - נפל דן.
כדור העופרת ניתק פתיל חיים שעתיד היה לבעור ולהאיר שנים רבות. אבד נער בעל שאר רוח, ברוך כשרונות, שצריך היה לעזור לנו ולעם כולו. נשארנו המומים מהמכה, זמן רב לא נבין את פשר הדבר, אבל דן איננו. ברצוננו היה להמשיך יחד, אבל עלינו יהיה להמשיך בלעדיו ולהשלים את אשר רצינו להתחיל.
נציב מצבת זכרון לך, דן, ולכל אלה שאבדו ואינם.
עליז
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

על דן כי איננו

מאז שהשיגתני הידיעה על אבדנו של דן - אין דמותו סרה מנגד עיני. שלוש שנים הייתי עמו ועמדתי על גדולו והתפתחותו. ראיתי בו את הדמות האידאלית של ה"צבר" העברי. הוא היה מלבב בפשטותו ובתום לבו, היה מרנין יום יום את לבי במידותיו, בהליכותיו ובדבוריו השופעים ידיעה, חכמה וטוב לב. היה עילוי בעל שכל ישר והגיון נוקב ומעמיק. מתמיד בלימודו ואינו מאבד טיפה ממנו. מתאווה לדעת, דעת עמו ותרבותו, דעת העולם וסתריו ודעת האדם והליכותיו. לא הסתגר בעולם ההלכה. חיבב את הספורט והיה בנבחרת הכתה לכדור יד ושש לקראת כל יום של חג"ם. אהב את הטבע והרבה לטייל ולהתבונן בו. שקד על הכרת הבריאה, ולבו עלז בקרבו למראותיה. בתלמיד מובהק זה נתקיימו ברור דברי חז"ל:"ומתלמידי למדתי יותר מכולם". הוא נחשב לפוסק אחרון בכתב בעניני טבע ונשאנו אליו את עינינו בהסבר עניני טבע במקרא. קוויתי ממנו לגדולות ודברתי אתו שעליו להגדיש את עצמו למדע, למען המדע, ויותר מזה למען עמו. אך הוא בשלו, הוא שאף הכל לבו להגשמה חלוצית בכיבוש הארץ ושאף לחיי פשטות בטבע.
וכשפרצו מהומות הדמים, וצעירי ישראל הגנו על הישוב ונפלו על משמרתם, לא יכול דן לשבת בשלווה על ספסל הלימודים ודרש יציאה לקרב, והוא הצעיר בכתה; עוד לא מלאו לו שבע עשרה שנה. לאחר בחינות הבגרות מיהר להתגייס לפלמ"ח. אעפ"י שעוד לא חלה עליו חובת גיוס לפי גילו.
באותו יום מר ונמהר, יום י"ב בתמוז תש"ח (18.7.1948) נפל ע"י לטרון בקרב עם הלגיון הערבי. ויחד אתו נגנז עולם גדול, עתיד גדול.
יצחק אינהורן (מורו של דן בגמנסיה "הרצליה")
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מאביו

להותנו ולאסוננו האיום - לא נראה עוד את הנער החסון אציל הנפש, בעל העינים הכחולות והחולמות. נדם קולו הרענן, ולא נשמע עוד את הסברותיו הקולעות בבעיות החיים ואת עמקות ידיעותיו בכל המקצועות. לא נשמע עוד את נגינתו המלבבת על הפסנתר שנתיתם. וקשה להתרגל לרעיון מחריד זה.
כשרונות שופעים ובלתי רגילים היו לדן. עזר לי בכתיבת מאמרים ופרקים רבים של ספר הגפן, בחישוב נסיונות ומחקרים, בגידול הכלאות הגן ובטיפול בגן. וכל אלה עשה בזריזות ובדיקנות מפליאה, כי אכן סיים השנה את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בהצטיינות מיוחדת, והתכונן להמשיך בחקלאות במקוה ישראל, ולא זכה לכך.
התרוקן הבית. אבד לנו בן לויה נאמן בעבודתו המדיעת, מורה ומדריך בעתיד. כל תקוותינו התמוטטו ונשארנו דלים ורצוצים. היש ניחומים לאם האומללה שאת כל חייה השקיעה בילד הזה, וראתהו כל הימים כילד השופע ומתגבר בכוחות בלתי רגילים, ולפתע אבד לנצח?
אביו של דן
מתוך הספר "לזכר הי"א", הכשרת גבור תש"ט

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח