ונזכור את כולם

טוראי דניאל מרדכי ז"ל

בן רבקה ויוסף
נולד בישראל
ב תרפ"ט, 1929
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת מעוז חיים, הכשרת מעוז א', 1945-1947
נפל בקרב
בי"ג ניסן תש"ח, 22/4/1948
מקום נפילה: זרעין
נקבר בקרית מוצקין
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן יוסף ורבקה. נולד ב-1929 בחיפה. סיים את בית-הספר המקצועי בחיפה. עבד במסגרות. שימש כמדריך ב"המחנות העולים", את כל זמנו ומרצו הקדיש מרדכי ל"צריף" (כך נקרא סניף התנועה בקריה), בלימודים השקיע את הנדרש בלבד ואילו לתנועה ובמקביל ל"הגנה" נתן את כל כולו. מילא כל תפקיד שנדרש הן כחניך והן כמדריך. נטל על עצמו תפקידים ומשימות מיוחדות ומילאם במסירות אין קץ. רק אהבתו והערכתו לבית ולמשפחה עמדו לפני חובתו לתנועה. כל פועלו היה מלווה בשמחת חיים ובהקרבה ללא גבול.
אהב את העבודה, אהב את הארץ והרבה לטייל בה, אהב את חבריו בביה"ס ובתנועה והיום המאושר בחייו היה כאשר יצא להכשרה במעוז חיים והצטרף אל חבריו שהקדימו ויצאו לפניו.
מרדכי כנער היה משאת נפשה של כל אם בישראל. נער חסון ויפה תואר, שקט ונעים הליכות, אוהב אדם ומעריך את כל היפה שבחיים. שמח בחלקו ומסתפק במה שיש לו.
חריצותו וכושר התמדתו היו לשם דבר. נטל על עצמו תפקידים למכביר ובכל זאת מצא תמיד זמן לעזור לסבא בעבודת הגינה, להקל על אמא בעבודות הבית.
גם לאחר שעזב את הבית ויצא אל חייו שלו, במסגרת ההכשרה, לא חדל לדאוג לבית והשתדל לעזור במידת האפשר.
לאחר החלטת האו"ם על תכנית החלוקה והקמת המדינה, משפרצו קרבות מלחמת העצמאות, פעל מרדכי במסגרת הגדוד הראשון של חטיבת יפתח-פלמ"ח, פלוגה ד'. שמפקדה היה שייקה גביש, והמ"מ היה גנדי. מרדכי השתתף בכל הפעולות שבוצעו בעת ההיא בגליל העליון,בעמק יזרעאל, במשמר העמק ובעמק בית שאן. תמיד שמח על שנתנה לו האפשרות להשתתף בפעולות נועזות. חיבתו הגדולה למולדת הפיגה בו כל פחד.
נפל בפעולת העונשין נגד הכפר זרעין אשר בעמק ב-22.4.1948. נפצע קשה ביותר כאשר פגעו בו צרור כדורים, במאמץ עצום גררו אותו אל מחוץ לשדה החיטה, במהלך קרב שבו הגיעו גם למגע פנים אל פנים. בנסיגה שהתנהלה בליל ירח מלא, הי ברור ללוחמים שלא משאירים בשטח פצוע או הרוג. מוטי נפטר בבי"ח.
הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בקרית-מוצקין.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

בננו מרדכי

גורל מר ואכזרי נפל בחלקנו. בננו מרדכי נפל באחד הקרבות בעמק. בהיותו בן 9 שנים קרה מקרה אסון במשפחתינו. דודו אברהם דניאלי ז"ל נפל בדרך לחניתה ועתה בדיוק כעבור 10 שנים נפל מרדכי.
מצעירותו היה חבר בהגנה וכן חבר נאמן בתנועת "המחנות העולים". תפקידים רבים הוטלו עליו ואת כולם מילא בנאמנות ובהכרה רבה. גם בביה"ס היה ממלא תפקידים רבים. בסיימו את הלימודים בביה"ס בקריה התלבט זמן רב אם לצאת מיד להכשרה או להמשיך בלימודיו. לבסוף עבר לביה"ס המקצועי ע"י הטכניון העברי בחיפה ולמד שם שנתיים. עם סיום הלימודים עבר להכשרת התנועה במעוז שם גם הצטרף לפלמ"ח. לאחר ה-29 בנובנמבר גויס מיד ויצא לפעולות ענשין רבות שבאחת מהן נפל.
הלב אינו יכול להשלים כי אמנם נפל הבן הטוב, המסור והאהוב עלינו ועל כל חבריו. האמנם לא נראיך יותר בבית? האם נגזרו עלינו חיי תוגה ויגון? דממה בבית בלעדיך, דממת מוות בכל אשר נפנה. רק דבר אחד בא במקומך והוא תמונתך התלויה על הקיר ובת צחוק על שפתיך האומרת:"מלאתי את שאיפותי והקרבתי את חיי על מזבח המולדת". אבל לא רק את עצמך הקרבת, כי אם גם חלק מאתנו הקרבת. חיינו אינם אותם החיים שהיו לנו.
נכון! גורל מר ואכזרי נפל בחלקנו.
הוריו

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

האמנם?

האמנם? האמנם גם בך פגע אותו כדור העופרת האכזרי? האם אתה, הגבוה והחסון נגדעת ע"י בני העם המתועב? כן, אתה הוא, אתה הוא שנרצחת...
שאיפותיך היו ההכשרה והקיבוץ. וכשגמרת את חוק לימודיך לא שכחת את הוריך הזקוקים לעזרתך, אלא עבדת והמצאת להם סכום כסף. ובמאוחר יצאת לדרכך, הדרך שאהבת, הדרך אשר לא שבת ממנה עוד. "אין לכם מה לדאוג". כך כתבת הביתה.
אי אפשר להשלים עם המציאות.
האמנם לא אראך עוד שר ועליז כדרכך?
מה עול עשית בחייך הקצרים שגורלם נחתך כה במהרה?
זכרך לא ימוש מקרבנו לעד. כלנו נמשיך בדרך בה הלכת אתה ונגשים את שאיפותיך אשר לא הספקת אתה להגשימן.
אחותך, אביגיל.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו - מפרחה מלכה

יליד הארץ היה. גבוה וחסון כארז. ראשון היה לאותה בת קול שיצאה מהמדבר הגדול וקראה לו ולהמוני בני הנעורים להתעורר ולהחיות את שממות ארצינו. תמיד שמח על שנתנה לו האפשרות להשתתף בפעולות נועזות. חיבתו הגדולה למולדת הפיגה בו כל פחד, ואפילו בעמדו נוכח המוות, העלו שפתיו צחוק, שהיה תמיד על שפתיו. נלחם כארי ונפל בשדה הקטל, בהגינו על כבוד האומה, כשכדור נתק את פתיל חייו הצעירים.
חיים צעירים תססו ולהטו בקרבו. יצא ללחום את מלחמת שחרור האומה, כששירה אדירה וסוערת, מלאת כיסופים וגעגועים פורצת מקרבו, וקוראת לחופש, לדרור, לצדק וליושר. זו היתה שירה חדשה שלוותה אותו עד רגעי חייו האחורנים: בן 20 היה במותו. חייו היו קצרים, אך מלאי עמל, בנין ויצירה. שמו ישזר בשרשרת הגיבורים, שנפלו למען עמם, ובמותם ציוו לנו את החיים ואת תוחלתנו למולדת חדשה עד עולם.
פרחה מלכה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח