ונזכור את כולם

טוראי ישפה יחיאל-דוד "חיליק" ז"ל

בן רבקה ונחום
נולד במרחביה(מושב)
בז' ניסן תר"צ, 5/2/1930
יחידות: הגדוד הראשון
בהכשרת גבע
תפקיד: לוחם
נפל בקרב
בי"א תמוז תש"ח, 18/7/1948
מקום נפילה: שילטא (חירבת כוריכור)
נקבר בירושלים - הר הרצל, קבר אחים
בן 18 בנפלו

קורות חיים

בן נחום ורבקה. נולד ביום 5.2.1930 במושב מרחביה. שני השמות ניתנו לו להנצחת סבו האחד יחיאל, ציוני נודע באוקראינה שנהרג בימי פטלורה, ודוד דויד, אף הוא ציוני נלהב שנפטר בדרכו לארץ.
בן יחיד למשפחה חקלאית, ובחקלאות ראה יעודו גם הוא. מבית-הספר הקטן שבמושבו עבר לבית-הספר המחוזי בכפר-ילדים וסיים בו 10 כיתות. ראש וראשון היה לחבריו בבית-הספר ועל אף היותו שובב גדול חיבבוהו מוריו והוקירו את כשרונותיו ורצונו לדעת. עם סיום לימודיו בבית-הספר אשר נטע בלבו אהבה עמוקה לידיעת הטבע, עבר למקוה-ישראל והתמסר במרץ ובאהבה ללימוד החקלאות. מרכז החברה והרוח החיה בה.
עלם נאה, חסון, שמח ומעודד, ורבה היתה השפעתו על חבריו. אולם עם פרוץ המלחמה נאלץ חיליק - כך קראוהו - לסיים לימודיו בחפזון. הגרעין ההתישבותי, שעליו נמנה והיה אחד מיוזמיו, אורגן עוד במקוה-ישראל ועבר לגבע להכשרה מגויסת של הפלמ"ח. הוא הלך עמהם, אך שוחרר למשך זמן שירותם בגבע לעזרת הוריו במשק. בהתלהבות ניגש לעבודה והעלה תכניות מרחיקות-לכת לשיפור המשק, אך ימים מספר היה שם ועם קריאה ראשונה התגייס לשירות מלא.
נשלח לחזית הירדן. על אף זכותו כבן משק להתגייס לחיל-המילואים, שפעולתו בשמירת המקום והגנתו - הלך לשירות מלא תוך הכרה מלאה.
עם עזיבת המשקים מסדה, שער-הגולן, כאשר הערבים החלו לשדוד ולהוביל את השלל במכוניות, רדפו חיליק וחבריו אחרי השודדים ואף השחיתו מכונית-משא מלאה רכוש שדוד. אולם המון ערבים רב רדף אחריהם והם ניצלו בקושי. חיליק נפצע בידו וברגלו ובכוחות עצמו הצליח להימלט. הוא נשלח לבית החולים בטבריה, אך עוד לפני שהחלים כליל מפצעיו ונשלח הביתה לשם מנוחה והבראה, נסע למחנה צריפין לבקר אצל חבריו הפצועים. הוא לא חזר עוד הביתה לסיים את חופשתו, בטענה שאין הפצע מצדיק את ישיבתו בבית בשעה שכל לוחם חשיבותו מרובה. חבריו מעידים עליו ששהותו עמהם נסכה בהם רוח של בטחון ואמונה. הוא הצטרף ליחידה בה שירתו חבריו לבית-הספר ולהכשרה ועמהם יצא שוב לפעולות.
בליל 17-18.7.1948 הלילה האחרון לפני כניסת ההפוגה השניה לתקפה, במסגרת מבצע "דני" יצאו כוחות הגדוד הראשון של חטיבת "יפתח" לפעולה באיזור שילטא, הכיפה המזרחית של רכס חירבת קוריקור החולשת על כביש בית-נבאללה לטרון נתפסה על ידי פלוגה ב'. עם שחר תקף הליגיון את הפלוגה מכיוונים שונים באש כבדה של מקלעים ומרגמות, ומאוחר יותר הצטרפו אליו שיריוניות במגמה לכתר את חיילינו מדרום.
נוכח לחץ האויב ומספר הנפגעים הורה מפקד הגדוד לסגת בחיפוי הדדי ובחיפוי הכוחות בשילטא ובאל-בורג', הנסיגה היתה קשה ביותר ובוצעה תחת אש כבדה ותוך גילויי גבורה רבים. בתחילת הנסיגה נפגע חיליק-יחיאל ישפה. בהיותו פצוע, אף שהיו לו מים, סרב לשתותם תוך טענה שיש להגישם לפצועים קשים יותר. בשעת הנסיגה הובל ע"י שניים מחבריו, אך פגז פגע בשלושתם.
ב-28.2.1950 הועבר למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים ונקבר בקבר אחים.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

על חיליק

מכה איומה של פגז ניתקה מאיתנו את אחד מבחירי בנינו, עלם יקר, זך וישר, והא על סף החיים, בן 18 שנה!
בילדותו שובב היה ואם הרגיז פעם מורה קפדן, הרי מחנכיו אהבוהו על שובבתו זו, כי היתה זאת שובבות בריאה משעשעת. היה מחונן בכל הסגולות המקנות לאדם אהבת כל מכריו. ספג את חינוכו לפי רוח הזמן ספרא וסייפא תנ"ך וקפא"פ והצליח גם בזה וגם בזה. הועבר מגדנ"ע לחי"ש בעודו צעיר למדי, יען כי אמיץ היה הנער ואחראי לתפקידו.
עם כל שנה נעשה רציני יותר. לא הלך למקוה ישראל בגמר כיתה ט', כי רצה לרכוש עוד דעת והשכלה, ושם במקוה, אמר, כבר לומדים תכלית. ואחרי כיתה י' הלך לשנתיים למקוה ישראל. אלו היו הטובות והמאושרות של שנות חייו. הוא בגר וגם השקפת עולמו עשתה תכליתית. שם ארגן יחד עם חבריו בכתה גרעין התישבות וחיליק הרוח החיה בו, גם בגופו וברוחו הפליא את כל מי שהכירו בעודו ילד.
לא ארכו ימי שבתו בבית לאחר גמר לימודיו כי בימי המערכה על עמק- הירדן חש לעזרה יחד עם עוד ארבעת חבריו מהמושב והיה שם בין המצטיינים. נפצע, שכב זמן קצר בית החולים בטבריה ונשלח הביתה לשלושה שבועות לשם ריפוי מקומי והבראה.

ח.צ

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

זכרונות מורתו

הכרתי את חיליק והוא אז כבן שלוש-עשרה שנה. כשנכנסתי בפעם הרשונה לכיתה, בלטו פניו הגלויים, כשחיוך רחב לב נסוך עליהם. בעיניו הערות ניצוצות של פקחות ושובבות המתלקחים על כל ברק של מחשבה. הרבה מעשי קונדס נזקפו על חשבונו, אבל בכולם היה מן המעוף ונעשו על מנת שלא להרע. שופע חיים ועליזות היה ורצה רק לגרום הנאה לחבריו
גלוי לב ומודה על האמת. האמת כאילו טבועה היתה בדמו. תמיד מצא ענין בלימודים ובויכוח היה ער ומקורי, בעבודה - אחראי וזריז. תכונותיו אלה עשוהו חביב על כולם. במחיצתו הכל התרונן בחדות חיים.
וכזה הלך, כשהמולדת קראה לו. אף פעם לא התנכר לאמת ולחובה. הוא אהב את מולדתו ואהב את הזולת. "קשה להרוג" אמר, לאחר שנלחם בעמק הירדן. המות נראה לו איום ואכזרי. אבל הוא חשב על מות הזולת, ולא על זה האורב לו עצמו. והמות מצא אותו, הטוב המסור, שופע החיים.

שרה לוין (מורתו)

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

רשימות לזכרו

הקרב בשילטא

ב-8 ביולי 1948 יצאנו למבצע דני. תפקיד הגדוד היה לכתר את רמלה ולוד ולסגור על ידי כבוש הכפרים שמסביב. הפעולה בוצעה לפי התכנית וכמעט בלי אבדות. מצב הרוח של החברה היה מרומם. ביום האחרון לקרבות, ערב ההפוגה, הוטל על פלוגתנו לתפוש משלט החולש על הצטלבות הכבישים לטרון - בית נבאללה ולעכב כל כוח שינסה לעבור בכביש. יצאנו בלילה לעבר הכפר שילטא. כבשנו את הכפר ושם השארנו כוח, הפלוגה המשיכה בכיוון הכביש. באשמורת האחרונה של הלילה הגענו למשלט והחלה ההתחפרות. נודע על כוח של הלגיון שחונה בסביבה והוא הטריד באש וברקטות. כשהאיר היום נתגלה על הכביש טור משורין של הלגיון וחיל רגלים רב המוכן לנוע לעבר בית נבאללה. פתחנו באש מקלעים, מכונת יריה ומרגמה. הטור החל לסגת תוך אבדות והתארגן להתקפה. הלגיון החל בהפגזה כבדה ויחד עם ההפגזה החלו להסתער מאות ערבים כפריים מכפרי הסביבה. יחד אתם החל הלגיון להסתער וניסה לכתר את המשלט. הכפריים הסתערו מספר פעמים ונסוגו תוך אבדות רבות. הלגיון עלה עם המשורינים והצליח לכתר את המשלט. נתקבלה פקודת נסיגה. בשעת הסתערות הכפריים פגע צרור בבטנו של מיכאל והוא נהרג במקום. לאחר מספר רגעים נפגע אריה אמני מפגז ברגליו. לעזרתו חשו שלום הופמן ויעקב איפרמן ובשאתם אותו נפגעו שלשתם מפגז ונהרגו. בתחילת הנסיגה נפצע חיליק. אפרים וזהר שעברו במקום, לקחו את חיליק לנקודת אסוף הפצועים. בדרך פגע פגז בהם ושלשתם נהרגו. בהמשך הנסיגה נפגעו דן ויעקב אלטשטיין מאש קטלנית שבאה במפתיע ונהרגו במקום. מספר חברים מועט, ביניהם פצועים, הצליחו להגיע לכפרים שילטא ובורג שהיו בידינו.

רשימות לזכרו

מכתב מאביו

מרחביה, 11.8.48
ילדים יקרים! שמענו אתכם ואנו מבינים לרגשותיכם. בודאי שאין דרך אחרת, הנשארים בחיים צריכים להמשיך ולחתור להגשמה למען לא יהיו קרבנותינו חלילה לשוא, וכי למטרה זו מסרו את נפשם עשרת חבריכם וביניהם גם בני יחידי ואהובי, אשר אץ אליכם כדי להיות אתכם בשעת צרה כבשעת חדוה. אנחנו תפילה כי יהיו אלה קרבנותיכם האחרונים ורוחם אשר לא ימוש מקרבכם יהיה לכם סם מרפא וסעד רוחני בדרככם הקשה.
ואנחנו הורים אומללים, מה חיינו מה ערכנו עכשיו, שבורים ורצצוצים... אותנו אין לנחם.
בראשונה הוממנו ולא יכולנו עוד להעלות על הדעת ולהשלים, כי אמנם חיליק נהרג ואיננו.
והנה עוברים הימים, וכל יום כשההכרה באסון הולכת ומתגבשת והאמת האכזרית לובשת צורה יותר ויותר מציאותית, עולמנו הולך ומחשיך, והדכאון גובר והולך.
לו מתי תחתיו וטוב לי.
ואתם, בנים יקרים, אשר חיליק כה אהבתם, קרובים אתם ללבנו מאוד. נתנסתם די. ישמשו לכם נשמות חבריכם יסוד איתן בבנין ביתכם.

נחום ישפה