דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

סגן אלפסי שמעון "אלפונסו" ז"ל

בן ציונה ומשה
נולד בתל אביב
בכ' תמוז תרפ"ה, 12/7/1925
יחידות: הגדוד החמישי - "שער הגיא"
תפקיד: מפקד מחלקה - מ"מ
נפל בקרב במיבצע נחשון
בכ"ח אדר ב תש"ח, 8/4/1948
מקום נפילה: הקסטל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 23 בנפלו

קורות חיים

בן משה וציונה, נולד בתל אביב בכ' בתמוז תרפ"ה (1925). בן למשפחה ותיקה, מושרשת בארץ זה דורות. למד בבית ספר הדתי תחכמוני ואח"כ בביל"ו. ולמד את מקצוע המסגרות המכנית.
טקס בר המצווה של שמעון היה בתקופת מאורעות תרצ"ח (1938) בשכונת שפירא. במהלך העלייה לתורה וקריאת ההפטרה הותקפו על ידי ערבים ביריות לתוך בית הכנסת, ואז שמעון נשבע לנקום.
בשנת 1943 התגייס לפלמ"ח ועבד בקיבוץ גבעת-ברנר, שם, קיבל את הכשרתו הצבאית והחקלאית גם יחד. בפלמ"ח נפתח בפני אלפסי עולם חדש ומרתק. הוא התאהב בחבר'ה ובחיי הקיבוץ והפך לדמות חברתית מרכזית. ומאז הקדיש את מיטב שנותיו להגנה ועבודה במולדת. בכל נימי נפשו היתה חדורה ההכרה הברורה לשם מה הינו עמל, לשם מה עמלים כל אלפי הבחורים ומיטב הנוער בעבודה מפרכת ביום ובאימונים והגנה בלילות, ובהכרה זו יצא לתפקידים האחראיים והקשים ביותר. מגבעת-ברנר יצא לקורס מכי"ם. עלה לדרגת מ"מ. מומחה היה להדרכת "ג'יאו" (קרב מגע) ופעל במקומות שונים בארץ.
בתקופת עלייה ב' השתתף בפעולות שונות ופעל גם ב"ליל וינגייט". כמו כן השתתף בפעולות פיצוץ הגשרים.
מטבעו היה עניו וצנוע ובפרט כשהדבר נגע ל"עניינים". ידעו כי השתתף אך מעולם לא ידע איש מהי עבודתו, כי שמר עליה בסוד. כזה היה שמעון : ידע להגשים כל מה שהוטל עליו בהעזה ובמסירות ובהצלחה ומצד שני ידע לשתוק ולשמור סוד.
היטיב להכיר את שבילי הארץ והיה סייר ומדריך. חסון, יפה תואר, גבה קומה ועדין נפש . כי כל יופי-נוף הארץ שכה אהב נשקפה מבעד לעיניו.
ב"שבת השחורה", 29.6.1946, נאסר שמעון ובילה כשישה חדשים ברפיח. עם שחרורו שוב לא חזר לגבעת-ברנר, אך שמר על קשר אהבתו למקום ולאנשיו. גם בעיר הוסיף להדריך נוער לאחר יום עמל מפרך. בביתו הקטן ברחוב באר-טוביה בתל-אביב , הקדיש שמעון את שעותיו הפנויות לסידור גינת-ירק למופת, גידלה וטיפחה מתוך אהבה ומסירות לאדמה, וכן רבה היתה מסירותו לבני משפחתו ולאימו.
בפרוץ מלחמת השחרור, השתתף כמ"מ חבלנים בביעור המרצחים ביאזור, הגן על בית הקרן הקיימת לישראל בבית-דגון, היה בין מחסלי מפקדת סלמה, בין מלווי השיירות ואירגן בחולדה את פריצת הדרך לירושלים במסגרת מבצע "נחשון".
הקרב על הקסטל בדרך העולה לירושלים התחולל חודש וחצי לפני הכרזת המדינה, והיה המכריע בפרקי מלחמת העצמאות. ההישג הצבאי המשמעותי ביותר נבע מעצם כיבוש הכפר ששלט על קטע הכביש הקריטי ביותר משער הגיא לירושלים הנצורה. הצלחת הקרב נבעה מגורם הפתעה משמעותי. אלפסי פיקד על הכח העיקרי במבצע.
כח חי"ש קטן נשאר בכפר בליל ה- 8.4.1948. בלילה נערכה התקפת נגד ערבית בפיקודו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, בהתקפה זו נהרג אל-חוסייני. בתגובה נערכה בצהרי ה-8.4 התקפת נגד ערבית נוספת על הקסטל. נשלחה תגבורת בת שלוש מחלקות בפיקודו של נחום אריאלי שיצאה מקרית ענבים. בדרך התפתח קרב עז, היו נפגעים רבים ונתקבלה פקודת נסיגה.
המחלקה בפקודו של שמעון אלפסי התנדבה לחפות על נסיגות השתיים האחרות. קריאתו "טוראים לסגת, המפקדים נשארים לחפות" מהדהדת מאז במורשת הקרב של צה"ל.
במהלך החיפוי נפל מפגיעת כדור אוייב בראשו.
נקבר בבית הקברות במעלה החמישה ביום 11.4.1948. לפי פקודת מטכ"ל הועלה לאחר נפילתו לדרגת סגן. ביום י"ב בכסלו תשי"ד 19.11.1953 הועבר להר הרצל בירושלים. 12 שעות לאחר כבוש הקסטל בידי הערבים הוא נכבש שנית ע"י לוחמי הפלמ"ח.

אלבום תמונות

רשימות לזכרו

קינה על מות שמעון

והמלים כה חוורות הן,
והשיר כה דל.
ומקור העין הן מועט הוא,
והמית הלב אין אונים
מהביע את הכמוס- צפון בלב
על אלון צעיר שנגדע,
מהביע את גודל הכאב
על שושן הוכו עליו
וגבעוליו פתע.
מה השיר אשיר לך ואבכה,
ומה זרים אענוד לראשך
ראש עלם זך.
הן המלים לא תבענה תהלת הנצח
ואתה נצח שהתגלם,
ארז ינק כל טוב הדורות.
בך יופי מחשבה ויופי רוח
חן נעורים וכובד ראש.
היית...
הלכת...

והנה קינתי זאת
מנחת דל לרוחך, לדמותך.
עת ארכין ראשי בדממה
אל זכרך

ערב פסח תש"ט
מיכאל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

שומר העם היהודי - מפי אמו

במחלקה בגבעת ברנר היה איתו בחור תימני, שרומני אחד נטפל אליו וליגלג עליו, והוא סיפר על כך לשמעון. כשהרומני יצא לחלוב את הפרות תפס אותו דמעון מאחור, הלביש לו שק על הראש וקשר אותו לגדר. הרומני צעק "גאוולד". אמרו לו - אפלסי , מה עשית?
אמר להם -' פה בארץ אין תימני, אין פרענק ואין אשכנזי. כולנו יהודים'.
... חברים רבים שלו היו מגיעים לביתנו בדזינגוף פינת קרן-קימת מהקיבוצים. הגיעו מלוכלכים ורעבים והכינו קפה בבית בפינג'אן. לפעמים, כשלא היה בבית אוכל, הלכו לאכול אצל אחותי. אני זוכרת את רבין ודדו, ורפול שהיה חייל שלו והגיע לקחת בורקס פעם ביום שישי.
... בחורות תמיד רדפו אחריו והתאהבו בו. רצינו שיתחתן וכל פעם דיברנו על ליבו, אבל הוא אמר שלא יתחתן עד שתגמר המלחמה. בסתר ליבו ידע, כנראה, שלא יחזור. תמיד אמר, שהוא לתל-אביב לא יחזור ויחיה רק בקיבוץ. את גבעת-ברנר הוא כל כך אהב.
... פעם בחורף חזר הביתה אחרי הורדת מעפילים רטוב לגמרי. אמרתי לו- 'תשמור על עצמך', והוא ענה לי- 'אני שומר על העם היהודי'.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו- יגאל מוסינזון

את שמעון אלפסי ידיד-נפשי הכרתי בנען. הוא היה מה שקרוי בשירים ובאגדות 'יפה כמו נסיך'. בקרב הנורא על הקסטל הוא נתן את הפקודה 'טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות', והוא נשאר שם לנצח.
מתוך משדר ליום הזכרון ב"קול ישראל"
יגאל מוסינזון ז"ל

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

רשימות לזכרו

לזכרו- יורם קניוק

שמעון אלפסי היה בשבילי דמות מפתח מדהימה. אני חי בזכותו ובגלל המשפט שלו, פשוטו כמשמעו.
הייתי בכיתת הפלמ"חניקים בפיקודו של 'כושי' מהגדוד הרביעי, שהוצבה על הקסטל לתגבור כוח החי"ש שהגן על המקום לאחר כיבושו. הייתי בן 17 ואני זוכר ששלחו אותנו בלילה לשמור על החי"ש, כי אמרו שהם עומדים לברוח. היו לנו שתי מכונות יריה ובלילה הותקפנו ע"י ערבים והדפנו אותם. אח"כ התברר שבקרב הזה נהרג עבד אל-קאדר אל-חוסייני. בבוקר עלו עלינו מאות ערבים ב'פאזעה' המונית. ממקומנו בבית העליון בכפר ראינו את כוח התגבורת בפיקודו של נחום אריאלי מתקדם לעברנו. היינו נצורים ולא ידענו מה קורה ולמה ההתקפה נעצרה.
ניסינו לסגת דרך סימטה בכפר לכיוון כח החילוץ. התקרבנו אליהם ואז ראיתי פתאום את שמעון אלפסי, אותו הכרתי, מזדקף וצועק את הקריאה -"טוראים לסגת, מפקדים נשארים לחפות!". אנחנו היינו טוראים, ושמעון ועוד מפקים רבים נהרגו על הקסטל.
אחרי הקרב, הכיתה שלי כבר לא היתה קיימת...
הפקודה של אלפסי היתה מאבני היסוד בקביעת מקומם של המפקדים בראש הכוח, מפני שלא פעם לחיילים היה יותר ניסיון קרבי מלמפקדים. הפקודה הזאת היתה התשתיתי לקריאה "אחרי!".
כל ימי חיי לא אשכח את המראה של אלפסי עומד וצועק את הפקודה. אני חי בזכותו, ולכן שמו טבוע בזכרוני כה חזק. אני חי בתחושה שאלפסי לא זכה לתהילת הגבורה לה הוא ראוי.
יורם קניוק

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

קטעי עיתונות