תא"ל גביש זנגר יהודה ז"ל

קורות חיים

יהודה נולד בחיפה בשנת 1927. למד בבית הספר הריאלי ובהיותו בן חמש עשרה עזב את לימודיו כדי להתגייס לארגון ה"הגנה". בשלהי מלחמת העולם השניה התנדב לבריגדה היהודית ולאחר המלחמה נשאר באירופה ועסק בהברחת נשק לארץ. בתקופת מלחמת העצמאות התגייס לפלמ"ח והגיע לנגב כדי להדריך בשימוש במכונות היריה הכבדות שהגיעו מצ'כיה. הוא שרת בפלוגת הג'יפים ביחידת הפשיטה הממונעת בפיקודו של ישראל כרמי שהיתה הבסיס לגדוד התשיעי בחטיבת הנגב. בקרבות נפצע ארבע פעמים. עם סיום מלחמת העצמאות, היה מראשוני המצטרפים לקורס קציני השריון ולאחר מכן עבר לחטיבת גולני. בקרבות רפיח במלחמת סיני נפצע קשה וחולץ לאחר זמן רב. לאחר שנה של טיפולים נשלח לפקד על הפנימיה הצבאית בחיפה. לאחר אימונים ומאמצים רבים חזר לחטיבת גולני, פיקד על גדוד בפעולת נוקייב. שימש כסגן מפקד החטיבה. לאחר שסיים קורס לפיקוד ומטה בארצות הברית, התמנה למפקד חטיבת כרמלי. במלחמת ששת הימים תקפה החטיבה את מוצב תאופיק - התקפה שלא צלחה. בשלהי המלחמה טיהרה החטיבה את הגדה המזרחית של הכנרת. לאחר המלחמה התמנה לראש מחלקת חי"ר וצנחנים, אך נאלץ לעזוב את התפקיד בשל פגיעה בגבו. בשנת 1972 התמנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. במקביל, נתמנה כמפקד חטיבת שריון במילואים. בטרם השתחרר שימש כנספח הצבאי בדרום אפריקה. בשנת 1970 איבד את בנו דורון (דוני), טייס חיל-האוויר שנפל בבקעת הירדן. לאחר שחרורו מצה"ל היה חבר הנהלת צוות, שימש כיושב ראש בית הלוחם בחיפה וכיושב ראש ועדת קשרי חוץ של החיילים המשוחררים. מארגון זה זכה לקבל את אות "גור אריה". כן שימש נציג ישראל בפדרציה העולמית של ותיקי מלחמה וכיושב ראש הוועדה הציבורית להנצחת החייל. יהודה היה נשוי לברוריה, אב לאורית וסב לנכדים. יהודה גביש נפטר בפברואר 2009. המידע, באדיבות "אחרי מות", בעריכת אורי דרומי, עיתון "הארץ", 27 בפברואר 2009.