שני צעדים לפני כולם - מלוחמת עומק למערכות מיוחדות - וינגייט המצביא

תיאור הספר

הספרים בתחום הצבאי נחלקים לרוב בין אלו שעניינם בירור תיאורטי לבין אלו שמרכזם תיאור או ניתוח פרשייה צבאית מהעבר הקרוב או הרחוק. הספר "שני צעדים לפני כולם" הוא מהמעטים המשלבים בין שתי סוגות אלו. חלקו הראשון של הספר מציג לראשונה בעברית תשתית בהירה לרעיונות התמרון האופרטיבי וניהול מערכות מיוחדות. חלקו השני של הספר לוקח אותנו בעקבות המערכות המיוחדות שהגה והוביל צ’רלס אורד וינגייט - החל מהקמת "פלוגות הלילה המיוחדות" בארץ ישראל בסוף שנות ה-30, דרך המערכה בחבש בתחילת מלחמת־העולם השנייה ועד למערכה בבורמה בשנת 1944, שבמהלכה נספה בהתרסקות מטוס. כל שלב בהתפתחות המערכות המיוחדות הללו הוא מלאכת מחשבת של התאמת רעיון אופרטיבי למציאות ולהקשר מיוחדים. הקורא יכול לכאורה לבחור ולקרוא רק אחד משני החלקים על פי הידע שהוא מבקש לרכוש. אולם חשוב להבין כי השלם במקרה הזה גדול בהרבה מסכום חלקיו. מי שיקרא הן את הרקע התיאורטי והן את ניתוח הסיפור המופלא של וינגייט יצא נשכר עשרת מונים. בראייה עכשווית, ההשתנות המהירה של המציאות האסטרטגית במזרח התיכון מעצימה את הרלבנטיות של הצורך להעמיק בתפישות מתקדמות של תמרון אופרטיבי ומערכות מיוחדות מנקודות מבט ישראלית וגלובלית כאחת. ד"ר עפרה גרייצר מומחית למערכות צבאיות, עוסקת בהכשרת פיקוד אסטרטגי־אופרטיבי בצה“ל ובצבאות זרים. ספר זה מבוסס על עבודתה בצה“ל בין השנים 2006-2000. הספר הינו למעשה שני ספרים כרוכים בספר אחד. הראשון ספר עיון תאורטי ואילו השני ניתוח רעיונותיו של וינגייט כפי שמימשם בשדה הקרב. ד"ר גרייצר הינה מומחית למערכות צבאיות, עוסקת בהכשרת פיקוד אסטרטגי־אופרטיבי בצה“ל ובצבאות זרים. ספר זה מבוסס על עבודתה בצה“ל בין השנים 2000 - 2006. למעשה גרייצר היא תלמידתו\ ממשיכתו של תא"ל (מיל.) ד"ר שמעון נוה, יוצא הצנחנים וממקימי המכון לחקר המערכה שהכשיר רבים מקציני צה"ל, ובהם גל הירש, משה תמיר ואביב כוכבי בתורת המערכה. "בראש המכון עמד תא"ל (מיל.) ד"ר דב תמרי, אישיות פיקודית ומנהיגותית משכמה ומעלה, נוה היה אז בר הסמכא בתחום התאורטי." (עמוד 26) מכון זה היווה, על-פי המחברת, את בית הגידול לספר זה. כמי שלמד בשעתו גם כן מתמרי אני מסכים בכל לב עם חוות דעתה עליו. בחלק התאורטי של ספר מבארת גרייצר את אמנות המערכה כפי שהגדיר את אותה נוה בספרו"משנת 1997 על אמנות המערכה תאוריה מתקדמת של מערכות תמרון הנדונה בשלושה ממדים: הממד הפיקוד, המגלם למידה גילויית בהתהוות; הממד הקיברנטי/ מערכתי, המגלם היגיון של מהלומה; והממד הארגוני, המגלם את המתח שבין דפוסי פעולה ותבניות קיימים לבין פוטנציאל אסטרטגי. ספר זה מוסיף לדיון במערכות תמרון ממד רביעי, מרחבי, המגלם את המתח שבין היגיון אסטרטגי לבין תצורה אופרטיבית לאור המודעות הגוברת בעשורים האחרונים לצורך לאזן באופן מערכתי בין מרחב, זמן ופעולה אנושית." (עמוד 60) מעניינת בהקשר לכך העדות שמסר בשעתו שר ההגנה האמריקני דונלד רמספלד בפני ועדת הכוחות המזוינים של הסנאט האמריקני, "במאה ה-21 יותר חשוב שיהיה לנו "כוח עדיף" מאשר "כוח מכריע". בעבר, תחת הדוקטרינה של כוח מכריע, מדדנו כוח במושגים של מסה – מספר החיילים הקשורים לעימות מסוים. במאה ה-21 מסה אינה המדד הטוב ביותר לעוצמה שלנו בקונפליקט נתון. אחרי הכול, כשבגדד נפלה היו מעט יותר ממאה אלף חיילים על הקרקע. גנרל פרנקס המם את האויב לא ביחס המסה המסורתי 3:1, אלא ביתרון היחסי שהיה לנו על האויב עם יכולות מתקדמות, ויישומן באופן חדשני ולא צפוי."(עמוד 67) המחברת מביאה בספר פרק תאורטי ארוך המגדיר את מהות הכוחות המיוחדים (כומ"מ) ואת התפתחותם ההיסטורית. היא אף עומדת על תפקידם החשוב בלוחמה של העידן הנוכחי ובעתיד. כך למשל על-פי עדותו של "גנרל פיטר סקומייקר (יוצא כומ"מ הבקיא היטב הן בקהילות "רגילות והן ב"מיוחדות") לפני ועדת הסנאט לכוחות מזויינים, בנושא היחסים הרצויים בין מרכיבים רגילים ומיוחדים בארגון צבאי. זאת לאור האפקטיביות שהדגימו כומ"מ בטיפול באיומים שהציב הטרור העולמי ובמדינות סוררות. עמדתו הייתה: "הצבא ימשיך להזדקק ליתרון שבסינרגיה הנוצרת מתוך עירוב של יכולות ייחודיות של כומ"מ עם יכולות לוחמה מסורתיות של כוחות קונבנציונאליים. טבע היחסים הללו והיקפם ישתנה בכל הקשר משימתי. כומ"מ שילובי מטבעו וגם הגישה הצבאית הופכת להיות שילובית. לכן אני מאמין שנראה בעתיד סינרגיה רבה יותר בעניין זה." (עמוד 102) חלקו השני של מנתח את המערכות המיוחדות שהגה והוביל אורד מייג'ור גנרל צ´רלס וינגייט החל מהקמת פלגות הלילה המיוחדות כאן בארץ ישראל בסוף שנות ה-30. "ההתנסויות עם פלגות הלילה המיוחדות היו במשימות מסוגים שונים והיקפן עלה עם הזמן. אחת הפעולות שזכו לפרסום הייתה הפשיטה על נצרת (בה נפצע וינגייט ואף זכה לעיטור הראשון שלוDistinguished Service Order – (DSO. הניסיון שצבר בדפוס פעולה זה חיזק את אמונתו בכך ש"הלילה היה הנשק של התקפה, אור יום נשקה של הגנה". (עמוד 131) במסגרת פלגות הלילה המיוחדות, "תחת פיקודו של וינגייט, "הנמר הפראי אך היסודי הזה", יצאו לוחמי ההגנה לפשיטה נועזת לראשונה מעבר לגבול, לתוך שטח לבנון." (עמוד 126) יצחק שדה, מבכירי ההגנה אשר הוביל את השינוי החשיבתי בארגון ההגנה המכונה "היציאה מעבר לגדר", שהיה שותף לתפיסתו של וינגייט כתב עליו כי "שעה שהתחיל ללחום את מלחמתנו עוד לא הייתה לו ההכנה הדרשה לכך. את חוק לימודיו הצבאיים גמר כתותחן, והשגרה הצבאית של חיל רגלים לא הייתה נהירה לו. אף על פי כן פסק הלכות ובדק אותן בניסיון אש. תמיד היה מגיע מצד שלא ציפו לו, ועשה פעולה שלא התכוננו לקראתה. כל תכסיסיו היו יצירותיו הוא, ובשל מקוריותם היה בהם כל פעם משום הפתעה; כי וינגייט היה מעיין לא אכזב של המצאות." (עמוד 18) בהמשך לקח וינגייט חלק במערכה בחבש בתחילת מלחמת העולם השנייה ופיקד על כוח גדעון. בשלהי המלחמה הוביל וינגייט את כוחות הצ'ינדיטים, חטיבות חדירה עמוקה, במערכה בבורמה בשנת 1944. במאמר שכתב בעת שפיקד על חטיבת הצנחנים כתב אל"מ אמיר ברעם (לימים תא"ל) כי במהלך המערכה הנ"ל תבע וינגייט "את המושג 'בִצָרוֹן' (בִצְרוֹנִים – 'STRONGHOLDS' ), כמרחב מוגן ומאובטח בעומק שטח האויב, לצרכי צבירת סד"כ המגיע מן העורף. סִפרו של וינגייט: "אסירי התקווה: בעקבות וינגייט במסע בורמה" הוא הבסיס העיוני החשוב ביותר לתורה ולטכניקות של האיגוף האנכי המודרני." כפי שעולה גם מספר זה מהווה וינגייט חלוץ הן ברמה הרעיונית והן ברמת הביצוע של כוחות האיגוף האנכי המוטס\ מוסק כמו גם יחידות המבצעות חדירה עמוקה בזמן מלחמה ובזמן שלום. הספר כתוב באופן נהיר ובאיר ומבאר יפה יפה את שני התחומים אותם חוקרת המחברת. מומלץ לקציני ולוחמי צה"ל במיוחד ביחידות המיוחדות.