מבצע הפלישה לסוריה ולבנון
ב - 7 ביוני 1941 החלה הפלישה. בכוח החלוץ נטלו חלק 13 צוותים מעורבים שמנו 37 לוחמים יהודים, 5 מורי דרך ערביים, 6 קצינים אוסטרלים, סמל אוסטרלי אחד וכ- 152 חיילים אוסטרלים.
ב - 7 ביוני 1941 החלה הפלישה. בכוח החלוץ נטלו חלק 13 צוותים מעורבים שמנו 37 לוחמים יהודים, 5 מורי דרך ערביים, 6 קצינים אוסטרלים, סמל אוסטרלי אחד וכ- 152 חיילים אוסטרלים.
לשלוש חוליות, בפיקודם של משה דיין, יגאל פייקוביץ (אלון), ומאיר (מאירקה) דוידזון , ניתנו משימות כיבוש וחבלה:
· משימתה של חולייה מס' 1 , בפיקוד משה דיין, היתה לוודא אפשרות לעבור בגשרים ובכביש החוף מראש-הנקרה לצור, בקטע הסמוך לכפר איסקנדרון, ולנתק את קו הטלפון שקישר כפר זה לצור.
· משימת חוליה מס' 4 , בפיקוד מאיר (מאירקה) דוידזון, היתה לשמש כמורה דרך לפלוגה האוסטרלית בדרכה לכיבוש הכפרים עיטרון, בנת-ג'בל ועין אבל, ולנתק קווי טלפון לבלידה ובנת-ג'בל.
· משימת חוליה מס' 8, בפיקוד יגאל פייקוביץ (אלון), היתה להשתלט על גשר הליטני שממערב לכפר קליעה (גיזרת מטולה), למנוע את פיצוצו, ולהחזיק בו עד לחבירה עם הכוח האוסטרלי הפולש.
· משימת חוליה מס' 2 , בפיקוד איתמר בן ברק, היתה לאבטח את מעבר הצבא האוסטרלי בכביש ראש הנקרה-ביירות, 4 ק"מ מצפון לראש הנקרה, ולנתק את קווי הטלפון.
· משימות חוליות מס' 12 ו 13 היו לשמש כמורי דרך לכוח הפלישה האוסטרלי.
מתוך 13 הצוותים פעלו רק 12 : חוליה מס' 12 לא חברה אל הכוח האוסטרלי שאותו אמורה הייתה להוביל. החוליה בפיקוד משה דיין הצליחה במשימתה רק באופן חלקי. חולייתו של יגאל פייקוביץ (אלון) לא מילאה את משימתה. שאר המשימות בוצעו בהצלחה. במהלך הפעולה נפצעו משה דיין בעינו ויצחק חנקין ברגלו. שאר הלוחמים חזרו בשלום.
בעוד שראשי הצבא הבריטי והכוחות האוסטרליים לא ייחסו חשיבות רבה לפעולות החוליות העבריות וראו בהן רק חוליות של מורי דרך שמילאו חלק מתפקידיהן בהצלחה, ייחסה להן ה'הגנה' חשיבות רבה, כבסיס לשיתוף צבאי בין יחידות בריטיות ועבריות. ראשי ה'הגנה' והסוכנות היהודית קיוו שבעקבות הפעולה יגבר שיתופן של "פלוגות המחץ" בפעילות הצבאית הבריטית באזור. ב"מורשת הקרב" של הפלמ"ח הייתה פעולה זו לאבן פינה, בהציבה מופת של פעילות צבאית מיבצעית, פעילות שלשמה הוקם הפלמ"ח. פיקוד הפלמ"ח הפיק ממנה מסקנות ולקחים חשובים: התגבשה ההכרה בחיוניות האימון הצבאי ובחשיבות הסיירות כתנאי ליכולת פעולה בשטח. הוברר עד כמה חמור המחסור בציוד ובנשק. והחשוב מכל - הוכח כי מגוייסי הפלמ"ח מסוגלים לעמוד במשימות צבאיות בהצלחה.
לשלוש חוליות, בפיקודם של משה דיין, יגאל פייקוביץ (אלון), ומאיר (מאירקה) דוידזון , ניתנו משימות כיבוש וחבלה:
· משימתה של חולייה מס' 1 , בפיקוד משה דיין, היתה לוודא אפשרות לעבור בגשרים ובכביש החוף מראש-הנקרה לצור, בקטע הסמוך לכפר איסקנדרון, ולנתק את קו הטלפון שקישר כפר זה לצור.
· משימת חוליה מס' 4 , בפיקוד מאיר (מאירקה) דוידזון, היתה לשמש כמורה דרך לפלוגה האוסטרלית בדרכה לכיבוש הכפרים עיטרון, בנת-ג'בל ועין אבל, ולנתק קווי טלפון לבלידה ובנת-ג'בל.
· משימת חוליה מס' 8, בפיקוד יגאל פייקוביץ (אלון), היתה להשתלט על גשר הליטני שממערב לכפר קליעה (גיזרת מטולה), למנוע את פיצוצו, ולהחזיק בו עד לחבירה עם הכוח האוסטרלי הפולש.
· משימת חוליה מס' 2 , בפיקוד איתמר בן ברק, היתה לאבטח את מעבר הצבא האוסטרלי בכביש ראש הנקרה-ביירות, 4 ק"מ מצפון לראש הנקרה, ולנתק את קווי הטלפון.
· משימות חוליות מס' 12 ו 13 היו לשמש כמורי דרך לכוח הפלישה האוסטרלי.
מתוך 13 הצוותים פעלו רק 12 : חוליה מס' 12 לא חברה אל הכוח האוסטרלי שאותו אמורה הייתה להוביל. החוליה בפיקוד משה דיין הצליחה במשימתה רק באופן חלקי. חולייתו של יגאל פייקוביץ (אלון) לא מילאה את משימתה. שאר המשימות בוצעו בהצלחה. במהלך הפעולה נפצעו משה דיין בעינו ויצחק חנקין ברגלו. שאר הלוחמים חזרו בשלום.
בעוד שראשי הצבא הבריטי והכוחות האוסטרליים לא ייחסו חשיבות רבה לפעולות החוליות העבריות וראו בהן רק חוליות של מורי דרך שמילאו חלק מתפקידיהן בהצלחה, ייחסה להן ה'הגנה' חשיבות רבה, כבסיס לשיתוף צבאי בין יחידות בריטיות ועבריות. ראשי ה'הגנה' והסוכנות היהודית קיוו שבעקבות הפעולה יגבר שיתופן של "פלוגות המחץ" בפעילות הצבאית הבריטית באזור. ב"מורשת הקרב" של הפלמ"ח הייתה פעולה זו לאבן פינה, בהציבה מופת של פעילות צבאית מיבצעית, פעילות שלשמה הוקם הפלמ"ח. פיקוד הפלמ"ח הפיק ממנה מסקנות ולקחים חשובים: התגבשה ההכרה בחיוניות האימון הצבאי ובחשיבות הסיירות כתנאי ליכולת פעולה בשטח. הוברר עד כמה חמור המחסור בציוד ובנשק. והחשוב מכל - הוכח כי מגוייסי הפלמ"ח מסוגלים לעמוד במשימות צבאיות בהצלחה.