עלייתו של שלום ליש

תיאור הספר

עלייתו של שלום לייש מאת שלמה לביא חלק ב', מספר במחבר עלילות וסיפורים מפי דמויות מהיישוב ועל אירועים כמו יסוד בית החרושת לסבון ולשמן 'עתיד', ופגישות עם גדולי היישוב, 210 עמודים. חן רב נסוך על דפי החלק השני לספרו של שלמה לביא “עלייתו של שלום ליש”, דפים שסיפורם לא תם אלא מכוח הגורל, שהקדים מותו לסיום כתביו. סיפורו האוטוביוגראפי של המחבר נמשך על פני חודשיו הראשונים בארץ, שנתו הראשונה שעברה עליו בפתח־תקווה, בכפר־סבא בראשיתה, בטיול לירושלים ובהנחת היסודות לבית־החרושת של המהנדס נחום וילבושביץ, לסבון ולשמן, בבן־שמן, על האדמה שנגאלה על ידי הקרן הקיימת בבית־עריף. הספר צריך להימדד לפי שתי בחינות ובשתיהן עולה המבחן יפה. הבחינה היסטורית של הספר פורשת יריעה אופיינית ומעניינת מחיי אנשי העלייה השנייה, “הפועל הצעיר” ו"פועלי ציון" במושבות, בתקופת כיבוש העבודה העברית, תקופה של ייאוש ולבטים מבפנים. – שרק לאחר שנים הפכו לאגדה זוהרת ודי מוגזמת, ואיבדו את חן קסמם הראשוני. ספרו של שלמה לביא חושף בכנות מפרקיה של אותה תקופה מבלי להסתיר את שעות הייאוש ואוזלת־היד שלא תמיד באו באשמת ה"איכרים" דווקא. על כן נקרא הספר כתעודה מעניינת לתולדות ההתיישבות בארץ, לקושייה ולמועקותיה, ולדמויות הראשונים שלה, בין אם מדובר באיכרי פתח־תקווה המופיעים בשמם המלא – פסקל, חפץ, גיסין, או רוצ’קין הסנדלר, ובין אם המסופר הוא על אנשי חוגו של שלמה לביא המופיעים בשמם הפרטי או המקוצר – אהרון דוד (גורדון), אליעזר (יפה), אלכסנדר (זייד), מאיר ויל (וילקנסקי), יחזקאל (חנקין), נחום וילבוש (וילבושביץ) ואחותו מניה (וילבושביץ־שוחט). ומיוצאי פלונסק, עירו של לביא – משולם אלוני (שלמה צמח) ומאיר שדה (בן־גוריון). מימד היסטורי־ביוגראפי זה של הספר – חיותו שקולה לעיתים ואף עולה על “דיוקם” ויבשותם של ספרים אחרים בתולדות היישוב.