כיבוש יפו

תיאור הספר

הוויכוח בשאלה אם צריך היה להתקיף את יפו בפסח תש"ח שייך עתה לעבר. הכל מודים שלא צדקו אלה שרצו לדחות את הכיבוש עד אחר 15 במאי. אך בשלוש השנים שעברו מאז התנהל וויכוח חדש. וויכוח על העובדות, על האמת ההיסטורית. ספר זה נכתב במגמה לשמור על האמת שלא תשקע ביוון השקרים והסילופים. אין הוא בא לנגח את מישהו. אלה שהשמיצו בימים ההם, אלה ששפכו קיתונות של בוז, עמדו מזמן על טעותם, ואף אם אינם מוכנים להודות בה. אך במידה שמקצתם באים לחפות על טעותם באמצעות סילוף ההיסטוריה, בא ספר זה לטפוח על פניהם. המחבר השתדל להבליט את החשיבות ההיסטורית שבכיבוש יפו, שטושטשה בסידרה של פרסומים מגמתיים. כן ניסה להציג את כיבוש יפו בתוך המסגרת המתאימה של התקופה שבה בוצע. כדי שתובן משמעותו האמיתית וכדי שייראה בפרספקטיבה הנכונה. אגב ליקוט החומר לספר זה הוברר פעם נוספת מה קשה לסמוך על מראה עיניהם ועל זכרונם של עדי ראיה, ומה הכרחי היה להציל את פרשת הכיבוש משכחה. אנשים שהשתתפו בשלבי הכיבוש השונים ועמדו יחד בקו האש, סתרו איש את דברי רעהו בתיאור פרטי המאורעות. העדויות שניגבו מפיהם התאימו בקווים הכלליים, אך נגדו זו את זו בפרטים. היה הכרח לעמול ולברר את האמת מתוך הגירסות השונות, ליישב ניגודים ולחזור ולחקור את פרטי התיאורים במידה שהיו שנויים במחלוקת. והרי לא מלאו אפילו שלוש שנים למיבצע כאשר נלקטו העובדות ונגבו העדויות. מתוך כך הוברר מלכתחילה שיהיו מערערים על פרט זה או אחר בתיאור, ואולי גם מקופחים יהיו. יתכן שהמחבר לא דייק באי אלה הערכות, ברם הוא עשה כמיטב יכולתו להעלות את האמת מתוך נבכי זיכרונותיהם של אנשים רבים; ואם לא תמיד עלה הדבר בידו, אינו יכול לטעון להגנתו אלא שעשה כמיטב יכולתו. ועוד בא הספר להציב מצבה צנועה על קברם של אלה שנפלו בסמטאות הצרות והעקלקלות בגבול בין תל־אביב ויפו, באחת החזיתות החשובות ביותר של מלחמת החרות הישראלית. תודתי נתונה בזה לאלה מן הלוחמים אשר עזרוני באיסוף החומר העובדתי, ולידידי מר יוסף פעמוני על שהעמיד לרשותי את החומר הדרוש ממכון ז’בוטינסקי.