סיפורה של אסתר נצר

אסתר נצר [שרעבי] הגיע לארץ ישראל כנערה עם משפחתה בגיל 6 בשנת 1934. הם הלכו ברגל בסיוע גמל עד נמל עדן. משם שטו לנמל אלכסנדריה ומשם לנמל יפו. המשפחה התגוררה בתחילת הדרך ברחוב פינסקר ליד בית הקברות. לאחר מכן עברו לחולון. אסתר הייתה בין מקימות סניף הנוער העובד בחולון.יצאה להכשרת "אחים" לעין גב בדצמבר 1943. הייתה שנה בהכשרה ולאחר מכן התגייסה לפלמ"ח במסגרת הכשרת "אחים". השתייכה לפלוגה ג' של הפלמ"ח. אחרי "השבת השחורה" עברה החבורה לגבעת השלושה [שישבה אז בפתח-תקווה]. שם השתייכה לפלוגה ו'. ארבעה חברים ואסתר בתוכם עברו לחפצי בה לפלוגה ד'. שאר ההכשרה עברה להשלים את קיבוץ מנרה. הארבעה הצטרפו בחפצי בה להכשרת רגבים של פלוגה ד'. לאחר מכן עברו כולם בקיץ 1947 לגבעת הקיבוצים ליד רחובות. שם השתלבו בתור עובדי תע"ש במפעל לייצור כדורים, מכון "איילון". הייתה בפלמ"ח 4 וחצי שנים עד 1948, במסגרת שנקראה הכשרת רגבים.
עם סיום המלחמה עברה עם חבריה לקיבוץ מעגן מיכאל. שם חייתה במשך שבע שנים. משם עברה לאזור לכיש למושב שדה-משה.
סיפורה הוקלט ושודר ברדיו קריית גת.