השיר "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי" מאת נתן אלתרמן פורסם ב-15 בינואר 1946 ב"טור השביעי" של המשורר בעיתון "דבר". הייתה זו תגובתו של אלתרמן לנאומו של קפיטן אנסלדו, קברניט של אוניית המעפילים "חנה סנש", לאחר שהאונייה הגיעה בליל חג המולד לחוף נהריה. השיר היה אמור להתפרסם ב-4 בינואר 1946, אבל בעקבות הנושא של השיר – העצמת ההעפלה ועידודה, הצנזורה הבריטית פסלה אותו. כדי לפרסם את השיר בכל זאת, היה על אלתרמן לערוך בו שינויים. מלבד זאת, גם שם השיר שונה ובספרו של אלתרמן "הטור השביעי" הוא נקרא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה". לשיר חוברו ארבעה לחנים, המוקדם מאת נחום נרדי. עם זאת, המפורסם מביניהם הוא הלחן שחיבר יאיר רוזנבלום, שהלחין את השיר עבור להקת הנח"ל.

השיר המקורי צונזר על ידי הצנזורה הבריטית. כך, בפסקה הרביעית בשיר המקורי נכתב: "בחורינו הלילה פשוטים כתמיד / רק נחים קצת מיגיע כפים. / מה מלאכתם, קפיטן? אל החוף היחיד / הם נושאים את עמם על כתפים". בסופו של דבר, כתוב כך: "את עמל בחורינו סוד-ליל יעטוף, אך עליו נברך כעל לחם. / הן ראית כיצד מספינות אל החוף / הם נושאים את עצמם עלי שכם". בשיר המקורי, בבית השלישי נפתח במילים: "על הצי הלזה, האמיץ, הקטן", אך בשיר שפורסם המילה אמיץ הוחלפה במילה אפור. בנוסף, בשיר המקורי הניסוח הוא בלשון יחיד ובשיר שפורסם לאחריו, הניסוח בלשון רבים והתווספו כמה בתים.  

"אני אביא את הכבש, אתה תביא את אלתרמן", היה משפט שליווה את הקומזיצים של הפלמ"ח ולא בכדי. המשורר נתן אלתרמן ליווה מקרוב את חברי הפלמ"ח, ביחוד את חברי הפלי"ם (הפלוגה הימית של הפלמ"ח). נתן אלתרמן נולד בשנת 1910 בוורשה, פולין. בזמן מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו לרוסיה, ב-1925 עלה לארץ ישראל והתגורר בתל אביב. הוא נהג להסתובב בתל אביב ולהיפגש עם אנשי רוח, אמנים ושחקנים. שם הכיר את יצחק לנדוברג (שדה). בשנת 1941 הוקם הפלמ"ח, פלוגות המחץ של ההגנה, ושדה שהיה ממקימי הארגון ומפקדו הראשון, ביקש מאלתרמן לכתוב המנון לפלמ"ח.

אלתרמן נהג להגיע עם שדה למסיבות של הפלמ"ח, וכך התחזק הקשר. ב-1943 החל אלתרמן לכתוב את "הטור השביעי" בעיתון "דבר" שאותו הגדיר כ"שירי העת והעיתון", בו פורסמו רבים משיריו שתיארו את אופי הפלמ"ח ופעולותיו. ככל הנראה מן הפלי"ם הופץ המשפט הפלמ"חי הידוע אודות אלתרמן.

השיר עוסק בהעפלה בכלל ובספינת המעפילים "חנה סנש" בפרט. בשנים שבין מלחמת העולם הראשונה ועד להקמת מדינת ישראל (1948-1920), ארץ ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי. באותה העת, הרצון לעלות ולהקים מדינה יהודית גבר בעיקר לאור הצהרתו של הלורד בלפור, שר החוץ של ממשלת בריטניה בנובמבר 1917.

בעקבות הצהרת בלפור וגורמים נוספים, הואצה עלייתם של יהודים לפלשתינה-א"י. כאשר החל המנדט הבריטי בארץ ישראל, הנציב הבריטי העליון הראשון, הרברט סמואל, נקבעו מכסות להגירה. לנוכח ההגבלות ומצבם של היהודים באירופה, ביתר שאת בזמן מלחמת העולם השנייה, חיפשו יהודים דרכים חלופיות לעלייה לארץ ישראל כדי להקים בה בית לאומי.

הדרך העיקרית הייתה "העפלה", במסגרתה התקיימו מבצעים רבים במטרה לקם הגירה בלתי לגלית. מבצעי ההעפלה נמשכו כ-15 שנים, החל מינואר 1934 ועד מאי 1948, שבהן הפליגו לחופי ארץ ישראל כ-140 אוניות. רוב האוניות שהגיעו לחופי הארץ נתפסו על ידי השלטונות הבריטים וגורשו למחנות מעפילים בקפריסין או בחזרה למדינת המוצא שממנה הפליגו. הספינה האחרונה שהצליחה להגיע וכל נוסעיה נשארו בארץ היא "חנה סנש".

השיר מבטא הערכה כלפי פעולות ההעפלה תוך שילוב הערות עוקצניות לבריטים ותקווה לימים שבהם לא יהיה צורך בהעפלה. לפי אילנה קדמי, מטרת השיר הייתה להנציח את גבורת הלוחמים, המעפילים והאנשים הזרים שלקחו חלק במבצעי ההעפלה, כדוגמת רב החובל האיטלקי.

ספינת המעפילים "חנה סנש" הפליגה מאיטליה בדצמבר 1945, הובילו אותה כשעל סיפונה כ-252 מעפילים ניצולי שואה ושלושה חברי פלמ"ח, מפקד הספינה ישראל חורב ושני מלווים נוספים, בפיקודו של רב חובל איטלקי בשם אנסלדו (שמו ככל הנראה בדוי, שמו המלא של הקפטן לא מופיע במקורות). התכנון היה להגיע לחוף נהריה בליל חג המולד, 25 בדצמבר 1945, ובכך לנסות להתחמק מהבריטים ("לַיְלָה עַל חוֹף נַהֲרִיָּה"). אך כשהספינה התקרבה אל החוף היא עלתה על שרטון. המעפילים הורדו מהספינה באמצעות חבל, ובעזרתם של אנשי פלמ"ח ותושבי נהריה הצליחו להגיע בשלום לחוף והועברו לקיבוצים שונים, מלבד שתיים שנשכחו בחדר החולים באונייה וטבעו.

בחלק מן המקורות נטען כי צוות הספינה הגיע לקיבוץ יגור, שם ערכו מסיבה לכבודם. במהלך המסיבה רב החובל האיטלקי, אנסלדו, נשא נאום: "אני מודה לכם, שהזמנתם אותנו למסיבה זו. קבלו-נא ברכתנו, ברכת-אחים, בשם איטליה החדשה, אף כי גם בקודמת לא הייתה אנטישמיות. את עבודתנו עשינו אמנם בשכר, אך בעד כסף בלבד לא תיעשה מלאכה כזאת. אכן, נתחזקה הכרתנו עוד יותר לאחר שראינו את מי אנו מובילים – ממש ניצולים ממות. גם לכם הזכות להיות עם עצמאי לחוף הים התיכון, ים גדול זה, שצריך להיות ים שקט. אקווה לשוב אליכם פעמים רבות ולא בספינה רעועה, אלא באוניות מלאות מעפילים". אלתרמן, שככל הנראה נכח גם בליל ההורדה וגם במסיבה, כתב את השיר כתשובה לנאומו של רב החובל. ישנם מקורות החולקים על מיקום המסיבה או על עצם קיומה. 

מן השיר אפשר ללמוד הן על ההעפלה בכלל והן על פרשת הספינה "חנה סנש" והגעתה ארצה. "בַלּוֹיְדִים אֵינָהּ מְפֻרְסֶמֶת" – תרגום לעברית של המילה Lloyd's. הכוונה היא לעיתון בריטי שפורסם לראשונה ב-1734 ופועל עד היום. על כן, הכוונה בשיר היא לכך שהפעילות כה סודית עד כי אינה ידועה ומפורסמת בעיתונות הבריטית. חשוב לציין כי Lloyd's היא גם חברת ביטוח וייתכן שהכוונה היא גם לכך שאפילו שם האונייה לא נסחרת.

"אַךְ אִם אֵין הִיא כַּיּוֹם רְשׁוּמָה בַּמַּפּוֹת, בַּהִיסְטוֹרְיָה אוּלַי הִיא נִרְשֶׁמֶת." אמנם הדרך שאנו עושים היא מחתרתית ונסתרת עד כי אין רישום שלה במפות, הפעולות שלנו עוד יירשמו בדפי ההיסטוריה.

"בְּלִי מַצְפֵּן וּמַפָּה, בְּלֵיל צַיִד" – מבצעי ההעפלה היו מחתרתיים ופעלו בניגוד לחוקי המנדט הבריטי בארץ ישראל. על כן, בדומה לכך שהדרך של המעפילים אינה כתובה במפות, אף יתכן שהיא אינה מלווה במצפן ומפה. בנוסף לכך, היות והפעילות בניגוד לחוק, החיילים הבריטים בארץ ישראל "צדים" את האוניות שמנסות להגיע אל חופיה.

"קרב-טְרָפַלְגָּר שֶׁל הָעָם" – טרפלגר היה קרב ימי שהתחולל בין צרפת לבין בריטניה ב- 21/10/1805. על אחת הספינות הבריטיות נכתב: "אנגליה מצפה שכל אדם ימלא את חובתו", בנוסף לכך כתבו על התותחים בגיר: "ניצחון או מוות". קרב טרפלגר נחשב בעיני רבים כניצחון הימי המרשים ביותר בהיסטוריה הימית של אנגליה.

"בַּקְבּוּק שֶׁל קִיאַנְטִי" – קיאנטי הוא חבל ארץ באיטליה המשתרע בין חבל פירנצה לפרובינציית סיינה. אזור זה ידוע בין היתר בשל היינות המופקים בו החל מהעת העתיקה. "חֵי סַנְטָה מָרִיָּה" – מריה לפי המסורת הנוצרית היא אימו של ישוע ובעלת אלמנטים של קדושה. ישנן כנסיות רבות ברחבי העולם שקרויות על שמה, בנוסף לכך ספינתו הראשונה של קולומבוס במסע שבו גילה את אמריקה נקראה "סנטה מריה".

"נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם" – בשל פגיעה באונייה, הצטרכו אנשי הפלמ"ח ותושבי נהריה לסייע למעפילים שהיו על האונייה להגיע בבטחה אל החוף. ייתכן שהכוונה היא גם לעם היהודי ולמדינה שבדרך, שתלויים בהצלחת פעולות ההעפלה והמאבק למען הקמת המדינה היהודית. "נִרְטַבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל" – בשפה העברית, תרנגול הוא מילה נרדפת ל"גבר". ייתכן שהכוונה היא לכך שאנשי היישוב העברי והמעפילים נרטבו במסע הרגלי מהספינה אל החוף כמו "גברים".

זמן קצר לאחר פרסום השיר, על אף הצנזורה הבריטית, הוא הפך לסמל של סיפורי "ליל ההורדה", כינוי לסיפורים אודות חברי הפלמ"ח הנושאים פיזית את המעפילים כדי שיגיעו לארץ ישראל. השיר הפך במהרה למעין המנון וחלקים ממנו הפכו לסיסמאות, כמו "עננים על ראשינו" ו"לחיי הספינות שבדרך", המזוהים עם ההעפלה והפלמ"ח. 

לקריאה נוספת

אלעזרי, עדנה. "ספינה ורחוב הנה קוראו עליה והיא רק אות ואורר ודמי אין קץ". עלון למורי ההיסטוריה, 4-3 (1991/2), עמ' 63-61. 

אלתרמן, נתן, הטור השביעי: נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי, דבר, 15 בינואר 1946, עמ' 2. 

אשד, אלי, לחיי הספינות שבדרך קפיטן! יקום תרבות. 

גביש, עפר, "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה.

זוהר, אברהם, פעיל, מאיר, הפלמ"ח הימי (פלי"ם), תל אביב: משרד הביטחון, 2001.

חורב, שי, ספינות בטרם שחר, חיפה: פרדס, 2004.

לוי, אוריאל, מה נשיר עליהם, מה נשיר? סיפור האהבה בין נתן אלתרמן והפלמ"ח, דבר (2021)

קדמי, אילנה. "ההעפלה בשירי אלתרמן", נאור, מרדכי (עורך), עלייה ב' 1934-1948: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, ירושלים: יד בן-צבי, 1988, עמ' 89-81.

כתבו: רותם גלאם והודיה צדוק, סטודנטיות בחוג להיסטוריה, מכללת סמינר הקיבוצים (יוני 2023)