Private Alkalay Emanuel

"... למד את תורת החזנות מפי אביו המנוח. ידע את כל המנגינות ובפרט התמחה בקריאת ספר התורה בנוסח ספרדי. בחגים עזר לאביו המנוח בקריאת ספר התורה ופזמוני החג. עשרות אנשים נהרו לאותו בית כנסת לכשידעו שעמנואל עומד להתפלל בו. את הכסף שקיבל עבור תפלתו, חלק בין הענינים לבית.
תמיד אמר, אם פעם אהיה חזן, אז מוטב שאהיה חזן טוב כך שלא אתן פתחון פה לאלה המתפלספים בתקנם את שגיאות החזנים כשהספר בידם.
לפעמים, היה מתלוצץ עם אמו ואומר: "מם (אמא) יש לי הרגשה שבארץ זו לא יהיו לנו חיים, אם לא נרביץ מכ ה אחת טובה אשר תפגע באותו הזמן גם בערבים וגם באנגלים ואז נוכל לנשום לרווחה." בשבתות היה מתעורר מוקדם מאוד, היה לוקח את תרמיל הצד אשר היה מוכן, עוד יום קודם לכן, עם כובעו ה"פצ'ו" ויוצא לדרכו, מבלי לדעת לאיזה כיוון הלך. אבי המנוח ואמי שתבדל לחיים דאגו לו תמיד. מספר פעמים ראיתי את אימי יושבת ומחכה עד שיחזור.
לפעמים היתה מחרישה ושפתיה נעות. פעמים רבות ראיתיה עומדת על-יד המזוזה ומתפללת בעדו ובעד שלום חבריו. ידעה שהוא פעיל בארגון אולם לא העיזה לעצור בעדו. חי תוסס ולאומי במלוא מובן המילה. אף פעם לא ראיתיו או רציני. תמיד מחייך וצוחק.

מתוך דברי אחיו הבכור בן-ציון אלקלעי
דבריו המלאים, נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

"... מן הסיור באותו ערב לא חזר עד לפני כמה חודשים לא ידע איש את מקומו, עד אז השלינו את עצמנו : אולי בין השבויים הוא ? אולי מסתתר הוא אי שם במקום נידח עד יעבור זעם ? אך גויתו נמצאה ושמה קץ לאשליות הנעימות. נסתם הגולל ויש להשלים עם העובדה שעמי איננו ולא יהיה יותר. קשה מאוד להשלים עם עובדה זו. מדי פעם נדמה הנה, הנה נשמע קול פסיעות נעליו המסומרות ונראה בת צחוקו על שפתיו. הנה , הנה הוא שב ומזמר להנאתו "מעליש, יא חבלן" ומוסיף: "אין דבר יהיה טוב !" אך לא, רק לשוא ירצה הלב, אויה והגורל רצה אחרת. הגורל רצה ונגדע האילן ועודנו באיבו נגדע והושלך אלי קבר ואין חיים בו עוד..."

מתוך דברי חברה.
הדברים המלאים, נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח