Private Veksler Sonia Shifra

לא יאמן כי היא איננה כבר. אינה מתהלכת בינינו. קשה להאמין שסוניה החזקה והחסונה מתה בצורה ובמהירות כזאת. מותה היה כה טרגי והשפיע על כולם וביחוד עלי כי הייתי אחת מחברותיה הטובות ולפני היתה מגלה הרבה מרזי לבה. לא פעם ישבנו והיא היתה אומרת, כי יש ברצונה לצאת לקרב יחד עם הבחורים והיא מרגישה כי יש בכוחה לעשות זאת. עד עתה איני יכולה לתפוס מה קרה. איני יכולה לשכוח את הרגע הטרגי בו נפחה נשמתה וצחוק על פניה מול המות. ברגע זה נזכרת אני בבואה אלינו עם יתר החברים. היא היתה עליזה ומלאת-חיים ובזה משכה את כולם. היא התאקלמה במהירות ולמדה בחריצות עברית. ועתה היכן היא? - שוכבת בחולות הנגב, וחסה בצלם של העצים הרעננים הראשונים שם.

אסתר
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

קשה, קשה להשלים! עוד חברה יקרה הלכה לבלי שוב, דמותה מרחפת לנגד עיני בכל רגע עת עברי ליד חדרה, בהיתקל מבטי במיטתה המיותמת העומדת בתווך. הה! סוניה היקרה, לא נוכל לשכוח את דמותך העליזה. את התהלכת בינינו, ומה שמחת לפגוש את החברה, החוזרים בריאים ושלווים לאחר לילות קשים. חבל, לא הספקת, סוניה, לראות את החברה חוזרים עטורי-נצחון, חלמת ונלחמת כדי להגשים את הרעיון, שכולנו נלחמים למענו - ולא זכית. זכורתני כיצד דיברה על החופש, יום לפני מותה. מה רצתה לבלות אתנו את חופשתנו לאחר חודשים קשים בנגב.
נזכור! עלינו להילחם ולהגשים את מה שהיא חלמה ולא זכתה להגשים. זכרה לא ימוש מלבנו.

צפה
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

קשה להאמין כי סוניה, החברה הנבונה, הענוה והעליזה - איננה; הלכה בצורה כה טראגית. נזכרת אני בימים ההם כשיחד ישבנו ושוחחנו על החברה ועתידה. זוכרת אני את אותם הימים הראשונים בבואה אלינו, כבר אז הטילו עליה תפקידים והיא מילאה אותם בנאמנות ומסירות רבה. באהבה נשאה את העול המוטל עליה ועשתה הכל למען ליכודה של החברה.
בשעותיה הפנויות תמיד עסקה במשהו או ישבה בודדה שקועה בהרהורים, על פניה ריחף חיוך נאה ואי-אפשר היה לדעת כמה שקועה היא במצב-רוח רע. סוניה המסורה איננה כבר, נזכרך תמיד ולנצח תהיי חרותה בלבנו.

שרה שוארץ
מתוך "יד לשמונה"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח