סרן סטוצקי יעקב ז"ל

פוריה, נובמבר 1947
זה כמה ימים לעבודתי אצלנו במקום העצמאות. ההרגשה ומצב הרוח מצויינים. נעים לחיות ולעבוד עם החבריא, לצאת השכם לעבודה ולחזור עם דמדומים. ובמיוחד לי, שזמן כה רב לא עבדתי...

עין-גב, 29.12.47
...מי יודע מה מחכה לי עכשיו. יודעי דבר מנבאים לי חיים קשים. אבל את השקפתי על החיים את יודעת: שאפשר מכל דבר ומצב (ויהיה זה אפילו בתנאי-חיים הקשים ביותר!) למצוץ את הטוב ולהיות מבסוט. צריך רק לדעת לחיות!

פוריה, 30.12.47
לפני דקות מספר שמעתי ברדיו על הרצח בבית-הזיקוק. הרגשתי משונה, פשוט איני מסוגל לעבוד... - באם אתבטא אחרת, אומר לך פשוט, - הידיים מגרדות... עוד לא היתה לי בחיי הרגשה כזאת: אינני יודע אפילו איך להגדירה. מאחר שנודע לי ענין "עין-זיתים" - הרי גם אלה הם בחורים שלי! ממש להשתולל, ושוב הגירוי בידים...

נגבה, 19.3.48
...לו ראית איך קיבלו החבריא את הידיעה על היפרדי מעליהם היית ודאי מודה שאפילו רק למען זה כדאית כל העבודה והטרחה שעשיתי למענם. ובאמת, חבל לי, אולי יותר מאשר להם, לעזבם, כי פשוט איני יודע מהיכן אמצא סבלנות בזמנים אלה לעסוק במלאכת ההדרכה במקום...

חולדה, אפריל 1948
ודאי תקראי בעתון על מה שהיה כאן היום ("לגמרי לא רע"...), גם הפעם, כרגיל, יצאתי בריא ומרגיש מצוין... במשך השבוע הספקתי לאבד חלק מאנשי פלוגתי בקרב ע"י חולדה וחלק בכיבוש דיר-מוחסין... אינני יודע משום מה צר לי על כל אחד שנופל, וחדלתי מלהיות אדיש, כפי שהייתי עד כה...

(יום לפני נופלו) חולדה, 19.4.48
...רק היום חזרתי, מאחר שלא ישנתי כל הלילה, ועם חשיכה אנו עוברים ירושלימה. עכשיו מי יודע מתי נתראה. פשוט צבא.
...הרגשה משונה מלוותני... באם תוכלי בקרי בליל-הסדר אצל הורי, אולי יתנחמו לפחות בך...
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

החלום הפך לעובדת-מציאות משמחת ונאה. הגרעינים התאחדו, הלך והתאמת הרצון, - נעשינו לחטיבה אחת, על אף הספק של "האמנם נצליח?" שפעם בלבות מרבית החברים. מעתה - נפסע יחד לקראת חיים חדשים.
החברים נוכחו באמיתות המימרה - "אין דבר העומד בפני הרצון", ואמנם, רק הרצון הכנה והאמונה בנו הובילונו ויובילונו לחוף-תכליתנו. נוכחנו להבין עד כמה קלושות ידיעותינו בשטח הגדול של החיים; כמעט בכל צעד נתקלנו בליקויים וקשיים, - הרבה שמחות וצער, ולא מעט אכזבות. רק בחסדו של אותו כוח מוזר - "רצון החיים" - התגברנו על הכל. אזי חזרה גם אל המהססים שבתוכנו האמונה והבטחון בכוחנו. מכאן עצתי לפוסעים בדרכנו: אינני מטיל ספק שגם אתכם, בהיתקלכם לראשונה בפני המציאות, ילוו לא מעט ספקות והרהורים. אל תתיאשו. בל תסמכו על אחרים, בטחו בכוחכם!
- ולכל פרט. כל חבר חייב לציין ולברר לעצמו: מה רצונו, מה דרכו ותכליתו. ירבה לחשוב ולהפוך ברוחו; ואם אז יצעד - מובטחני שיצליח. תמיד, ועל אף הקשיים תלווהו, מעין אידיליה של אחוות-אחים. כשיעצום לרגע את עיניו תצטייר לו תמונת אלפי אחיו ואחיותיו המפוזרים, ייזכר במצבנו הנוכחי בארץ, ואז יעלה חיוך של מרי על שפתיו, והוא יפרוץ בעוז לקראת חייו החדשים; ישאף לאחוות-חברים הפוסעים שלובי-זרוע לבנות מולדת לישראל ולקריעת אפקים לעולם חדש.

(דברים ביום איחוד הגרעינים לתנועה המאוחדת)
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מקטנותו היה יעקב ילד ישר, אמיץ, אציל הרוח וחבר מסור. הוא היה אומר: "כל המתפאר שאינו מפחד מהמוות - רק משקר. כל אחד מאתנו אינו רוצה ברגע המכריע, אבל אסור שזו תהא הסיבה שלא להוציא לפועל תפקיד או פעולה שיש לעשותה".
בעודו ילד יצא פעם עם אמו לטייל ובדרכם פגשו עדר פרות. האם סטתה הצדה והדבר הכאיב ליעקב, שאמא שלו מפחדת כביכול, מבהמה. לקח את אמו בחזקה בידה ואמר: "אמא, בואי, אני הולך אתך"...
פעם ראינוהו מהדק את חולצתו בחגורה ומכניס אבנים לתוכה. התברר שבבית-הספר היה נער כבן 13 שסחט מהקטנים סוכריות ופירות. הדבר פגע ביעקב והחליט "להכריז מלחמה" על אותו נער ולחסל את הדבר. ה"גיבור" נוצח והקטנים נשמו לרווחה.
בצעירותו נכנס ל"גורדוניה" ורבות פעל לאיחוד "גורדוניה" עם "התנועה המאוחדת". בן 18 נכנס לפלמ"ח.
רבים הם התפקידים והפעולות שמילא יעקב בשורות ההגנה והפלמ"ח. רבים המעפילים שהועלו ארצה על כתפיו. אך מעט מאוד הגיע לאזנינו. יעקב היה שתקן ולא אהב להתפאר. - נוצר בבית מצב מוזר: גם האב וגם הבן מילאו תפקידים נכבדים בהגנה, ואיש לא ידע תפקידי רעהו: הבן הסתיר מאביו והאב הסתיר מבנו...
באחד מביקוריו האחרונים התמרמר יעקב על ההעלאות הנחפזות בשורות החי"ש ואמר: "טוראי בפלמ"ח יוכל בקלות להיות מ"כ בחי"ש". שאלנו אותו מדוע אינו עובר לחי"ש, שהרי כ-מ"מ פלמ"ח יוכל להגיע מעלה-מעלה; הוא השיב: "לא, אבא, עוד אינך יודע מה זה להיות בפלמ"ח"...
בערב פסח חיכינו לבואו לחג. במקומו הגיעה אלינו הידיעה המרה. לאחר נפלו קיבלנו אות-הצטיינות בעד שירותו האחרון.

הוריו
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

אחרי שעות-הלימודים היינו נפגשים ברחוב, וכנהוג אצל ילדים היו המשחקים והמריבות משמשים בערבוביה. כשהתבגרנו תפשה תנועת-הנוער את מקום המשחקים.
בגמר בית-הספר אחזה את יעקב התלבטות שהקיפה את כל חבריו בני גילו: הימים ימי-מלחמה, וחלק מן החברים רצה ללכת לבריגדה. התנועה דרשה כי יעקב יצא עם חברים לקומונה בתל-אביב להדרכה. כאן קרה מאורע טרגי שנתן ליעקב את הדחיפה להחלטה: חברנו אורי פרנס ז"ל נהרג באסון שאירע במחנה התנועה בחולדה. החברים שהיו צריכים לצאת יחד אתו לקומונה החליטו לעשות זאת לזכרו. מאז היתה תמונת אורי נמצאת תמיד על שולחנו של יעקב. - הצבא והפלמ"ח קסמו יותר מעבודת ההדרכה בתנועה. התגייסות כמה חברים עוררה שנית את המשבר ויעקב נכנע לצו ונשלח כמדריך לתנועת "גורדוניה" בתל-אביב. כאן היה פעיל בתנועה ובהגנה כאחד. בשעת הטיול למצדה, בו נהרגה צילה ז"ל, היה בין האמיצים ביותר שעזרו להצלת המצב.
כחדשיים אחרי גמר המלחמה יצאנו למשמר-השרון להכשרה מגויסת. יעקב היה חבר המזכירות ועל אף תקיפותו ועקשנותו היה אהוב על חבריו. - בשבתו בלטרון היתה דאגתו הראשונה של יעקב לבל יורע לאביו בעבודתו במשטרה. ואמנם, הדבר לא פגע ביותר.
אחרי שסיים את קורס המ"כים התברר שהחברים דרושים למקום אחר, ולמטה-החטיבה רשות להעבירם. רגזנו, גם יעקב לא היה מרוצה, אלא שפקודה היא פקודה, והחלה תקופת נדודיו ממקום למקום כמדריך. כשעלינו לפוריה פנה יעקב למטה בבקשה לעבור אלינו, והוסכם שיעבור לגינוסר, ואח"כ לפוריה כמפקד במקום.
כאן היה תפקידו קשה מאוד: מצד אחד עליו להיות עם חבריו, ומצד שני הריהו מפקד הפלמ"ח. כמה אי-נעימויות גרם הדבר! לפעמים היתה פקודה שלא היתה נוחה לקבוצה והיה הכרח למלאותה, דבר שהקשה על יעקב. אבל שמח להימצא בין חבריו במפעל משלהם. בששוחררנו ויעקב ירד לכנרת - היה בא מדי פעם לבקר את הקבוצה ולשמוע על התקדמותה.
...עד שפרצה המלחמה ויעקב נקרא לתפקידים, התרחק, ביקוריו נעשו נדירים ביותר, עד שחדל מלבקר, ולא ישוב עוד.

יואל
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מועט הוא מספר האנשים המשאירים רושם עמוק בעברם, אבל בין אלה נמצא יעקב, - אותו נער שובב ומנומש, שהפך להיות בחור עז נפש וחבר מצוין. יעקב, אשר לא ידע פשרות, היה ישר ללא משוא-פנים, היה קם והולך לכל תפקיד, - כנועז כפעוט.
היתה ביעקב התכונה לעודד אנשים וחברים, להרים את מצב הרוח בכל מקום; לא סבל עצב, ידע לנהל ענינים רציניים ביותר תוך חיוך על שפתיו, ידע להלך עם חבריו בהלצה, טפיחה על השכם ומילה טובה. רצון הברזל שבו התמזג עם שקט כלפי מפקדים וחניכים. ידע להעריך את חבריו, ועל כן הכל העריכוהו.

יאיר ליברמן
מתוך "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח