סגן פישגרונד אברהם ז"ל

קורות חיים

בן קלמן-קלונימוס ושושנה. נולד בתאריך כ"ה בתמוז תר"פ (11.7.1920) בברטיסלבה שבצ'כוסלובקיה. אביו היה חבר "המזרחי" ואברהם חונך חינוך דתי-לאומי. בגיל 6 נתייתם מאמו. למד בבית-ספר עממי וכשסיימו המשיך בבית-ספר תיכון. בשנת 1933 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בתל-אביב. המשיך את לימודיו בבית-הספר "תחכמוני", אחר-כך בבית-ספר מקצועי למסגרות של "המזרחי", ולבסוף עבד בבית-החרושת "המגן". היה חבר פעיל ב"בני-עקיבא" ומשנת 1934 חבר ב"הגנה". משהחליטה המשפחה לחזור לחוץ-לארץ בגלל מצבה הקשה, ניסה להישאר בארץ, אך גם נסיונו לברוח מהנמל עלה בתוהו. בשובו לגולה היה ראש סניף "בני-עקיבא" בברטיסלבה, ואחד המדריכים המעולים של "בני-עקיבא" במדינה. הכניס בסניפים רוח ארץ-ישראלית והביא לנוער את בשורת ה"הגנה".
עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה הצטרף לחבורת מעפילים ואחרי עמל רב, תלאות ורעב, העפיל בספינה "הילדה" והגיע ב-23 בינואר 1940 לחיפה. למעלה מחצי שנה היה כלוא בעתלית. בכל ימי המסע והמעצר היה פעיל בליכוד חבריו בחיים הציבוריים ובדאגה לצרכים דתיים. דאג לצרכים קטנים של חבריו והיה מוכן לוותר על שלו לטובתם.
כאשר שוחרר עבר לקבוצת "אברהם" בכפר-פינס, בה התערה עד מהרה בחיי העבודה וה"הגנה". עבד בפרדסים ובמשקי האיכרים בגבעת-עדה. היה הרוח החיה בפלוגת-העבודה שם. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח, עבר קורס מ"כ וסיירים. השתתף בקורסים לראשוני הפלמ"ח על-ידי קצינים בריטיים. התאמן ביערות שפייה ובית-אורן, ולאחר-מכן משהוקמה הפלוגה הדתית של הפלמ"ח בעיינות, היה סגן מפקדה. במסעותיה עבר בארץ לארכה ולרחבה. הצטיין בדאגתו לפקודיו, בהקפדה על הסדר ובהופעה הנאה. בעל כשרון ארגוני וכשרון מעשה. גבה-קומה, חסון, שופע חיים וחיוך-תמיד על פניו. טיפוס מושלם של חלוץ ואיש-הגנה. מפקד בעל יחס לבבי וחם לכל הבא אתו במגע.
בראשית תש"ה שוחרר, לפי בקשת הקבוצה, כדי לשמש בתפקידו כמרכז ענייני הבטחון בכפר-עציון. התערה בסביבה והכירה יפה. עבד שם כמסגר, כחורש ועסק בענייני בית המרגוע. התעניין ביחוד בצמחייה ובגיאוגרפיה ההיסטורית של המקום. בקיץ תש"ה נודע לו על השמדת משפחתו בגולה. אז החליט על הקמת בית בישראל ובכסלו תש"ו נשא אשה.
תכונתו הבולטת ביותר היתה האהבה. שפע האהבה שהיה מעתיר סביבותיו היה גורם להתפעלות, מי שראהו בין התינוקות והפעוטות היה תמה מנין לו מעיינות אהבה כאלה.
כשפרצה מלחמת-השחרור היה מפקד כפר-עציון ועוזרו של דני מס ז"ל, מפקד הגוש. את כל זמנו הקדיש לעריכת תכניות ביצורים, מיקוש, שיפור הקשר ופיקוח על מהלך ביצועו. היה אחראי גם לעניני השמירה.
אברהם הרגיש אמנם, שאין סיכויים לגוש לעמוד מול אוייב המקיף אותו מכל צד, אך ידע את חשיבות עצירת האוייב בשערי ירושלים, והאמין בכל לבו בנצחון הסופי של המערכה בארץ. לפי דעתו היתה דרך אחת: להביא פלוגת פלמ"ח ולהחזיק במקום עד הימים האחרונים ואז לפוצץ את כל הבנינים ולהסתלק להרים. עם כל הפסימיות שלו בקשר לתוצאות המערכה, ידע להחזיק את הגיגיו בתוכו ומאידך לעודד את רוח האנשים מבלי לגלות להם את ספקותיו. באותם הימים נתבשר שנולדה לו בת בירושלים.
ב-ג' באייר תש"ח, עם התחלת ההתקפה על גוש עציון, חש בראש כיתת הפל"ם למשלט "אוכף המוכתר". שריוני האוייב באו לקראתם ואז פיזר אברהם את אנשיו בין הסלעים וציווה עליהם לשכב במארב ולהתקיף את האויב מאחור. משום-מה לא התקדמו המשוריינים והאנשים שכבו כך כל היום בשדה בצמא וברעב. עם ערב בשובו למחנה חש לעמדות ועודד את האנשים.
ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948), ביום האחרון להגנת הכפר, נפצע קל, אך המשיך בתפקידו ובעידוד אנשיו לקרב. כשפרצו משורייני האוייב לתוך הכפר, קיבל על עצמו את התפקיד לנהל משא-ומתן עם האוייב, ברוחו היה מן האחרונים לכניעה, אך כאשר היה צורך לצאת לנהל משא ומתן כדי להציל את מה שניתן היה להציל, קיבל עליו את התפקיד הזה. בשליחותו זו מצא את מותו. בהתקרבו אל המשוריינים נפתחה עליו אש חזקה והוא נפל חלל בו במקום.
ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים. לאחר מותו הוענקה לו בפקודת המטכ"ל דרגת סגן בצבא ההגנה לישראל.