דלג לתפריט הראשי (מקש קיצור n) דלג לתוכן הדף (מקש קיצור s) דלג לתחתית הדף (מקש קיצור 2)
ונזכור את כולם

טוראי זילברשטין חנוך הנרי ז"ל

Zilbershtein Hanokh Henry
Zilbershtein Hanokh Henry
בן ברכה ושמואל
נולד בצרפת - בורדו
ב-כ"א אלול תרפ"ז, 19/9/1927
עלה ב-1927
גוייס ב-1944
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד השישי - "ירושלים", חבר רבדים, פל' ג', הגדוד השלישי
בהכשרת בית זרע - "צבר", השומר הצעיר
תפקיד: מפקד כיתה - מ"כ
נפל בקרב בלווי שיירה
במלחמת העצמאות
ב-א' שבט תש"ח, 12/1/1948
מקום נפילה: גוש עציון
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 21 בנפלו

קורות חיים

חנוך בן ברכה ושמואל. נולד בשנת 1927 בבורדו, צרפת. בן 5 חודשים קיבל פרס ליופי בתערוכת ילדים בצרפת. בהיותו בן 9 חודשים עלו הוריו לארץ.
אחרי סיימו את בית הספר העממי המשיך חנוך ללמוד בבית הספר המקצועי שעל יד הטכניון העברי בחיפה. לאחר שנה הפסיק לימודיו בגלל מחלה קשה. לאחר שנרפא כליל, החל לעבוד בבית החרושת "וולקן", תחילה כחניך ואחר כך כמסגר. בו בזמן המשיך בלימודים בשעורי ערב בטכניון העברי. חבר תנועת "השומר הצעיר" ומדריך בה.
הוא דבק בחיים בכל נפשו, התאוה לריקוד, לשמחה, לספר, לשינה, לאכילה - לכל. היה רחב כתפיים, מוצק, והליכתו היתה קלה ובטוחה.
ב-1944 הצטרף לפלמ"ח, גרעין "צבר" בבית-זרע, בו שירת שנתיים ומילא תפקידים שונים בפעילות המחתרת של ה"הגנה". היה הראשון שדרש להתגייס ולעמוד כחטיבת מגן לימין המולדת. הוא הצטיין כחייל, ולאחר זמן נשלח לקורס נשקים. מקצוע זה היה חביב עליו, כמו כן עבר חנוך את קורס המכ"ים וחזר לקבוצה בדרגת מ"כ. מטבעו היה רך ונוח לחבריו. אהב להעביר את השיעור והצטיין בעיקר בהדרכה בנשק. יחד עם הגרעין ייסד את קיבוץ "רבדים" - בגוש עציון. את רוב מרצו הקדיש להקמת המשק והיה אחד מהעובדים הטובים. עם פרוץ המאורעות וניתוקו של גוש עציון השתתף בליווי השיירות מתל-אביב לירושלים ומירושלים לתל-אביב.
חנוך נפל ביום א' בשבט תש"ח (12.1.1948) בליווי שיירה שנסעה מגוש עציון לירושלים. במבואות בית לחם נתקלה השיירה במחסום והותקפה. חנוך ירד לפרק את המחסום ונפצע. עלה פצוע על המכונית ונפל ממנה בשעת נסיגה. אחרי כמה שעות נמצאה גופתו החרוכה בצד הכביש. גם אביו נפל בימי מלחמת-השחרור בעבודת הביצורים ליד מגידו בשדה-מוקשים, בהתפוצצות מוקש בעת גידור המשלט.
בדברי הספד לזכרו נכתב:"זוכר אני לילות ארוכים בהם עבדנו יחדיו אחרי ה -29 ביוני (כשהתנכלו הבריטים לנשקנו) בחפירת "סליקים" לנשק, זוכר אני איך שרכנו רגלינו במסעות בהרים ובמדבר, איך היה חנוך מוכן לעזור ולתמוך, איך חש לעזרת טובע בירדן כשבעצמו לא ידע לשחות - לכן לא התפלאתי לשמוע כשנפל עת קפץ לפרוק מחסום בכביש -מוות זה יאה לו - מוות שבהקרבה."
חנוך נקבר בגוש עציון. גוויתו הובאה עם גוויות כל חללי הגוש להר-הרצל בירושלים ביום כ"ה במר חשון תש"י (17.11.1949).

אלבום תמונות

דברים לזכרו

דברים לזכרו

לזכרו - מדן ותמר

לטעום מכל מכמני החיים, לספוג מעולם זה את כל מה שהוא מסוגל להעניק, פן יהיה מאוחר. בזאת רצה חנוך. כאילו חש את הקץ הקרוב. הוא דבק בחיים בכל נפשו. התאוה לריקוד, לשמחה, לספר, לשינה, לאכילה - לכל. רחב-כתפיים, מוצק, הליכתו קלה ובטוחה כאחת - כפילות שבלטה בעיקר ברקודיו - שכה אהבם והצטיין בהם. היה עובר חליפות מעצב לשמחה ולהיפך. לעתים מעורה היה בחיי יום יום של הקבוץ על שמחותיהן ועניניהן קטנים ולעתים היה מסתגר בתוך עצמו וכאילו אין בינו לבין הסובב אותו מאומה... בכל שעה הרבה לדאוג לקרובים לו, בפרט להוריו ומסור היה להם בכל מאודו.
חנוך בא אלינו כרבים אחרים מחברת הנוער בית-זרע, אליה הצטרף ביחד עם חברים אחרים מגדוד "תל-עמל" בקרית חיים. וכשהפכה חברת הנוער להכשרה מגויסת עלה עד מהרה והיה למפגד. היה מן המתלהבים לעליה על אדמות נחלין ולא הרחק מהן נפל בהתקפה על שיירה שבה נסע. חנוך נפגע ונפל מהמכונית, והשיירה המשיכה בדרכה. רק כעבור שעות רבות נמצאה גויתו החרוכה על הכביש...

תמר ודן
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

דברים לזכרו

לזכרו - מחיים שר

דמותו המלאה מרץ ונעורים, ותאות החיים הנשקפת ממנה עומדת לנגד עיני. התנועה, תנועת השומר הצעיר, שדרשה מהחניך העזה והקרבה רבה. חנוך התמסר ואת רוב זמנו הקדיש לתנועה. בקבוצתו קבוצת "שלהבת" היה אחד הטפוסים הנלהבים ביותר. הוא היה מלא מרץ בפעולות והיה מעורר את החברים לתעלולים, לרקודים ולמשחקים. את כל הדברים הלו ידע על בוריים. אחר כמה שנים קבל קבוצה להדרכה. אם כי חשב את עצמו כלא מתאים לתפקיד זה קבל את גזר הדין והחליט לנסות. התוצאה היתה הפוכה ממה שחשב, הוא התחבב על החניכים במהירות וכבש את לבם, בגלל היותו ער ומלא מרץ נעורים. חנוך בקש לצאת למשק ולהתחיל בחיים הקבוציים שאליהם שאף להגיע. הדבר עלה לו במאמצים בשל התנגדות הנהגת הקן. אך לבסוף הצליח ונשלח לבית זרע. הוא הצטרף לחברת הנוער. עבד בכל הענפים והשקיע בהם את מרצו. כשהחברה התגיסה לפלמ"ח, היה חנוך הראשון שדרש להתגייס ולעמוד כחטיבת מגן לימין המולדת. הוא הצטיין כחייל, ולאחר זמן נשלח לקורס נשקים. מקצוע זה היה חביב עליו; כמו-כן, עבר חנוך את קורס המ"כפים וחזר אלינו בדרגת מ"כ. מטבעו היה רך ונוח לחבריו. אהב להעביר את השעור והצטיין בעיקר בהדרכה בנשק. עם העליה לעצמאות, חלום חייו העיקרי, מאס בתפקיד הצבאי אשר רכש לו ופחד שזה ירחיקו מהמשק. את רוב מרצו הקדיש להקמת המשק והיה אחד מהעובדים הטובים. הוא ארגן בקבוץ להקת רקודים שהקדיש לה מיכולתו וכשרונו.
והנה הגיע אותו יום נורא וחנוך נפל בנסעו בשיירה לירושלים. כדור מרצחים שתק את יצר החיים והיצירה לעולמים. תהיה נשמתו צרורה בצרור חיינו.

חיים שר
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

דברים לזכרו

שמואל וחנוך

רוצה הייתי להחדיר לקברותיהם הקרים של חנוך ושמואל היקרים מילה אחת לפחות ולתנות מקצת מגורלי המר. כאשר העצב והגעגועים לוחצים על הלב מרגישה אני צורך לשפוך את מרי-הלב שהצטבר בנפשי ואני יושבת לכתוב אליהם.
היום ערב ראש השנה. יותר מאשר בכל הימים מרגישה אני את אבידתי. אני פונה לכל צד, מחפשת אחריהם - והם אינם. לאבד את שניהם במשך חצי שנה?! בשנה זו איבדו אלפי משפחות את בניהם שמסרו את חייהם למען המולדת. עם גיבורים אלה נפל גם חנוך, הבן המסור, הבן היקר! הרי בחיצוניותו שבה את לב כל רואיו. יופיו היה בלתי רגיל, כפרח-אביב בעצם פריחתו. ותוכו כברו. דמותו היתה בבואה של נפש יקרה ואנושית שרוח חמה נשבה ממנה. תמיד מוכן היה למלא את כל הנדרש ממנו. כעבור חצי שנה נפל גם אביו, נפל כלוחם. שמואל היה לי חבר בחיים, רע צנוע, תמיד שקוע בדאגות המשפחה; וכשנזדמנה לו הליכה בעקבות בננו האהוב, הליכה היכולה לחסוך דם בנים, הלך בה בעינים פקוחות, ונפל.
נתחלקו התפקידים: שמואל הלך בעקבות חנוך, היקר בבנים, ועלי הוטל להמשיך בחיי למען בננו רמי. לא קלה תהיה דרכי לקראת הבאות. גופי חלוש ותשוש. אולם מבטיחה אני כי בכל הכוח שנותר ברשותי אשתדל למלא את אשר הגורל הטיל עלי, ואלהם למען ההמשך הקשה והאכזר. אמלא את צו החיים להיות אמיצה וחזקה.
נפל בחלקי להיות אם ואשה שכולה בדורנו. פעמיים שתיתי מכוס זו, והפצע שותת דם. אשא פצע זה במעמקי נפשי, אבל דמויות השניים חיות בשבילי - תמיד, תמיד!
ינעמו להם רגבי עפרם.

ברכה זילברשטין
ערב ראש השנה תש"י
מתוך הספר "בני קרית חיים"

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

מפרי עטו