רב"ט מרגלית יהושע ז"ל

קורות חיים

מרגלית יהושע בן יצחק ורחל. נולד ביום א' בתמוז תרפ"ח (19.6.1928) בכפר-מל"ל להורים חקלאיים מאנשי העלייה השנייה. גדל במשק, עבד בכל ענפיו וידע כל מלאכה. בעודו נער כבר היה כוחו עמו להחליף את אביו בעבודה. למד בבית-הספר העממי המקומי והיה מטובי הספורטאים. הצטיין בריצה, בקפיצה, ובכדורגל. יפה-תואר, בעל גוף זקוף, מוצק וזריז. גלוי-לב ואוהב אמת היה, אף אם לעיתים גרמו לו תכונות אלו קשיים. הגן תמיד על החלש. היה סלחן ונוח היה בחברה, ולא נטר. סלחנות זו שבטוב לב, שהייתה קו קבוע אצלו, גרמה לכך, שחבריו היו כרוכים מאוד אחריו ואהבו אותו אהבת נפש.
בימי מלחמת-העולם השנייה, והוא אז רק כבן 15, רצה להתגייס לצבא ורבים טעו בו בחושבם, כי הוא כבר הגיע לגיל הגיוס. בן 16 וחצי אילץ את אביו לחתום על תעודה המאשרת שהגיע לגיל שמונה-עשרה, כדי שיוכל להתגייס. הפעם פנה לפלמ"ח ושירת בו כשנתיים וחצי. היה במשמר-העמק, בשריד ובעין-השופט, עבד בכל עבודה ועלה לתפקיד מפקד כיתה. השתתף בהתקפה על המשטרה בסידני עלי ובהעלאת מעפילים.
תקופתו האחרונה בפלמ"ח הייתה סוערת ביותר, אבל רק הדים קלים ממנה התגנבו הביתה - זו הייתה תקופת המאבק במדיניות הבריטית. על פרשת פעולותיו במסגרת הפלמ"ח באותה תקופה סוערת סיפר רק לפעמים ובמילים ספורות. השתתף בפעולת ריגול בסוריה, כשהתהלכו שמועות על תכניות פלישה לארץ מן הצפון, עוד לפני החלטת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל.
בחודש מרחשוון תש"ח שוחרר, כי רצה לחזור למשקו ולעזור לאביו בעבודה, אלא שימי החופשה לא ארכו עוד. כחודש ימים היה בבית ומיד נקרא למערכה, כשנתקבלה ההחלטה באו"ם על יסוד מדינת ישראל. עם פרוץ המהומות גוייס כל חיל המילואים הרזרבה של הפלמ"ח.
שוב ארז את חפציו, בשאיפה עזה לחזור אל החברים:"מחכים לי שם, יהיה להם קשה להסתדר בלעדיי", אמר.
לא היה שואף קרבות, אך בכל לבו לחם את מלחמת ישראל:"עכשיו אנו לוחמים את מלחמתנו לא בתוך צבאות זרים, אלא כצבא עברי הנאבק לחירות על אדמתו. צו גורלנו הוא להילחם ואולי אף למות למען עמנו - ואשרינו שזכינו לכך" - אמר פעם לאם חברו שחרדה לגורל בנה בחזית.
בתקופת שירותו בצבא לחם בקרבות הקשים בסביבת חולדה, בדרך לירושלים, ויצא בשיירה האחרונה לגוש עציון. שם הכירוהו הכל כלוחם אמיץ, מסור לחבריו ודואג למשפחתו. מילא תפקיד של מ"כ במחלקתו. משהגיע תורו לצאת מהגוש החליט להישאר שם. רגש האחריות למול מראה חומרת המצב והמחסור במפקדים גרם לו להישאר בגוש.
לחם בקרב האחרון על כפר-עציון. כשנפל מפקד המקום נטל על עצמו את הפיקוד. יצא בראש אנשיו, אל הכפר המותקף, וקיבל את הגיזרה הקשה ביותר, המותקפת ביותר. כשלושים שעות, עמדה מחלקתו באש האויב, מותקפת ומופגזת ללא הרף. עם התמוטטות ההגנה נסוג אל השער הדרומי, כשליד הכניסה הראשית כבר פרץ טנק של הלגיון הערבי ופתח באש.
יהושע נפצע תוך כדי ריצה ונפל יחד עם לוחמים נוספים ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948) בכפר עציון. ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר עם שאר חללי הגוש למנוחת עולמים בהר הרצל בירושלים.