טוראי סולצ'נסקי יקותיאל "קושי" ז"ל

קשה, קשה הדבר לכתוב אודותך ולהשלים עם המחשבה הנוראה כי יותר לא נראה אותך.
נדמה - רק אתמול היה זה כשיצאת מן החדר בשקט, על בהונות רגליך, לבל תעיר אותי משנתי. נדמה רק אתמול עוד חבקת את ילדיך ומלאת את חדרנו באור ובאושר. עכשיו פג הכל. שוב לא תחזור אלינו. האפשר להכיל זאת?...
לו יכולתי להודות לך על החיים היפים, חיי הנאמנות, שידעת להעניק לנו...
על הקיר תמונה גדולה ושתי עינים טובות מדברות מתוכה. והן רואות הכל... ואולי גם שומע אתה איך דני מתחנן אליך בעצמו לפני התמונה: "אבא'לה, תקן לי את האוטו"?
ומי, אם לא אתה, יקשיב לו? האפשר שאינך רואה את דודי שהתחיל רק לצעוד, התחיל לדבר? והוא מדבר אליך. רק להגיד אבא.
שלומית אינה מרשה לו: "זה יותר מדי כואב"...
שלומית.
לו ראית איך היא נושאת את כאבה בשקט, בכבוד. קשה לי לראות את הילדים בסבלם...
קשה לי בלעדיך. אבל אני יודעת כי נפלת למען דבר גדול ויקר. אני יודעת כי גורלי, כמו גורל רבות רבות, לשלם את המחיר הנורא לדבר היקר.
גאה אני בכך. גאה על שידעת לעמוד בפשטות ובכבוד עד רגעיך האחרונים, ושנפלת עם עוד הרבה אבות ובנים למען החיים.
תמיד תהיה אתנו. תמיד אתה מלוה אותנו. רואה אני אותך בצחוקם של הילדים, במשחקם, בשמחתם ובעצבונם.
כן קושי, צריך להתדבר ולהמשיך את החיים כמו כולם. בזה בודאי רצונך.
אתפלל ליום, בו אותה כברת ארץ, גוש עציון, שעל אדמתה לחמת ושספגה את דמך, תהיה שוב שלנו.
שם נמצא גם את קברך.
ואמונה ביום זה שיבוא, יתן לי את הכח להמשיך ולחנך את ילדיך ברוח שלך, באומץ שלך, בפשטות ובטוב הלב שלך.

מלכה


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

קושי נולד בעיר נובוגרודק. בן למשפחה עובדת, רבת ילדים. התיתם מאמו בהיותו ילד. ומאז משך בעול המשפחה ועזר לאביו בעבודתו, עד שהחליט שעתידו בעליה ארצה. יצא להכשרה ועבר את כל סדוריה. היה נע ונד מהכשרה אחת לשניה, עד שהגיע לקבוץ אוגוסטוב. היה שם הרבה שנים בהכשרה מכיון שלא היו לו אמצעים כספיים להוצאות העליה. סוף סוף זכה קושי לסרטיפיקט. לא אשכח את נסיעתנו, כיצד קושי היה מסור לחבריו בזמן העליה. לזה דאג להעברת החבילות, ולשני לאוכל, כי באופיו היה איש שרצה לעזור לכל אדם, הן בקטנות והן בגדולות.
לנען הגענו קבוצה שלמה. בשביל רבים מאתנו היתה בעית ההסתגלות לעבודה וכניסה למקצוע בעיה לא קלה, אבל קושי נכנס ישר למקצועו בנגריה. ובכניסתו סחב מיד בעול ומסירותו היתה למעלה מהרגיל בימים ההם. כעבור שנים מספר החליט להחליף את מקצועו בנהגות ולשם כך עזב את נען ויצא מחוץ לקבוץ לזמן קצר. בחוזרו לנען בנה לו את משפחתו ופנתו. ושוב נתפס להתלבטויות קשות עם הקבוץ ויצא מתוכו.
בזמן שנען הוקפה ע"י הצבא הבריטי ורוב חברי נען נלקחו אל מאחורי גדרי תיל, היה קושי בין הראשונים שחשו לעזרת נען. בהיותו מספר שבועות בנען הרגיש שפה מקומו והחליט לחזור.
וכאן התחיל לבנות מחדש את ביתו והרגיש את עצמו מאושר בחברת משפחתו שגדלה בינתים. היה אב מסור לילדיו והתמסר לשפור פנתו. ראינו קושי קורן מאושר. וכשהגיעו ימי הקרבות והמות ארב בדרכים, היה קושי יוצא לדרך בלי כל ערעור. זוכרת אני כיצד קושי בא לבית האריזה להפרד מאתנו מבלי להגיד לנו לאן הדרך מובליה.
ולא נחש לבנו שלא נחזור לראותו שוב בינינו.

ב.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח