טוראית ארנהיים מרים ז"ל

לדמותה
מי שהכיר את מרים מקרוב, עמד ודאי על סגולותיה הנפשיות. לעתים קרובות היתה לחבריא ממש כאם בעצותיה ובדאגתה. כולם היו לה חברים והיא לא ביכרה את האחד על משנהו.
בכל לבה הגתה את רעיון הקמת המדינה העברית, ואם כי גדלה בבית הדוגל ברעיון פציפיסטי, נקלטה בחברה הפלמחית כאחת מהם.
מעיינת היתה תמיד ברעיונותיו ומעשיו של גאנדי וקוראה בבטאון קב' מגנס.
בת 7 עלתה ארצה ועם תום הלימודים בביה"ס העממי, התלבטה רבות אך לסוף המשיכה בחוות הלימוד בפתח-תקוה.
תחילה מכונסת בעצמה מאוד, התנערה אח"כ ונכנסה לחברה. אהבה לשקוע בעבודה ושאפה לטפל בילדים מאהבתה אותם.
מספר שבועות לפני עלייתה לצפת. באה ל"עזרת הורים", אך על אף הפצרת הוריה לא נשארה שם, באמרה:"איני יכולה להשאר כאן בזמן שכל החברים בצפת".
היתה קשורה מאוד לחבריא, אם כי לא רצתה להישאר חברה בקיבוץ.
ההורים
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

קוים
... פנים מלאים, מחייכים, רוצים להעניק, לעזור, להשתתף- כך היתה מקדמת את פנינו בשובנו עייפים ורצוצים ממשלט ומסע.
בכנען- חדר-אוכל מהודר עם "פלמחניקים". איזה עמל הושקע וכמה רצון ליצור בו עצמאות של קבוצתנו, בצעדינו העצמאיים הראשונים, שלהוותנו היו בבסיס ולא במשק שלנו.
כמה כוחות של רצון נתחשלו באוירה חברתית ביתית זו- בזוהר פניהן ובעמל כפיהן של הבנות.
כמה בטחון ואומץ-לב, כמה עוז רוח ושקט נפשי- דרושים היו כדי לעמוד בעמדות לאורך הגדר, בקור ובאפלה, כך לילה אחר לילה, כדי להחליף את הבנים שיצאו לפעולה. והבנות -עם הרימונים בלבד- בעמדות. והאויב- ממול, בטווח זריקה, כששעטת הפסיעות ושיחות הערבים נשמעת, מרעידה ומפחידה...
ומרים עמדה בכל אלה.
נערה שכולה שלום ולא מלחמה. נערה שהיא סמל של אם ולא לוחמת.כל הגיגיה ושיחתה- ילדים. לטפל בהם, ללטפם, לתת להם ולתת מנפשה ואהבתה. אך בטבעה ובשאיפותה ובשיחתה: בית וילדים.
ובתנאי מלחמה- גדלה אהבה זו להקיף את כל החברה- המשפחה- משפחת הלוחמים.
י-
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

כפרח עדין, זך וריחני, לבלבה מרים בין חבריה. בלבלוב עלומיה, בכל הויתה ידעה לחבב עצמה על הבריות.
באישיותה התשלבו תכונות נדירות: אופי מוצק ואיתן ועם זה רעיונות "גנדיים" החובקים בזרועותיהם תבל כולה. וכשפרצה מלחמתנו- נענתה לה כטיפוס של בת ישראל לוחמת, ובפיה מצלצלות כהדי נבואה של דבורה הנביאה המלים:"בפרוע פרעות בישראל- בהתנדב עם".
חזקה ואיתנה בפנימיותה, שפעה קסם אישי רב על סביביה. צלילי צחוקה מזה ורצינותה בויכוחים מזה- התמזגו יחד בטבעיות הליכותיה. אמונתה החזקה בעולם טוב ויפה יותר, לא מנעה ממנה להשתתף בשמירה בעמדה. כי שלמה היתה בנפשה.
בקשתה הראשונה אחרי היפצעה היתה- לא להודיע להורים, היא לא רצתה לצערם. האמינה שתבריא ורצתה לחסוך מהם סבל.
בבית החולים נתגלתה בכל הדרה. על אף הסבל הגדול לא התאוננה. המנתח הצעיר, ד"ר צ., עשה הכל להצילה. שישה ימים ולילות נאבקה עם מר המוות, אך הגורל נחרץ. מרים, ביסוריה הגדולים, היתה עוד מעודדת אחרים. מספרת על הוריה ומביעה אמונתה שהיא תשוב לאיתנה.
היה זה ביום ה', כשהרופא קבע בחרדה צורך בניתוח נוסף. ובאותו יום הוכרע גורלה. מרים הלכה לעולמה בשקט מופלא, ללא אנחה.
כציפור אביב שרה את שירת חייה הרוננים, ומה צר ששירה זו באמצע נפסקה. בלב ידידיה תישאר היא כהתגלמות בת-ישראל לוחמת וטהורה למען עולם טוב יותר ואציל יותר.
ישעיהו עשני
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

כשנורה צרור היריות ומרים כרעה-נפלה, לא אמרה נואש ועוד ידעה להרגיע את סביבתה. לקחנוה באלונקה אל המשורין הבריטי אך לא הורשה לנו ללוותה לבית-החולים. במשורין ישבו ארבעה חיילים בריטיים, שתחילה הסתכלו בנו ובאלונקה בבוז, אולם בראותם את הפצועה- שינו טעמם. מרים כבשה את אנחותיה...
ואולי היו אלה המרצחים עצמם... כי לא נודע בבירור, אם נורה הכדור מהרובע הערבי או מבית המשטרה, שהטיל אימים על סביבו.
ראיתיה בבית-החולים ביום הרביעי. כולה תמימות ואמונה. כמה סבלנות ושקט פנימי נדרשו ממנה כדי לשאת כאביה ולהאמין ש"יהיה טוב"...
-ב.
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.

למשפ' ארנהיים

שלום רב!

ביום פטירת בתכם ז"ל, שנפגעה מכדור-צלפים בכנען ומתה בצפת, אנו מתיחדים עם זכרה.
רבות פעלה מרים בינינו, בימים הקשים והעכורים של מצור הכנען וצפת.
אך זה התחלנו להיכנס להווי של צבא עצמאי, בלי להיעזר במשקים העבריים, שהיינו בתוכם בכל התקופה שקדמה למלחמה.
בתקופה זו ערך רב לבנות בפלמ"ח; הן שהכניסו את הרגשת הבית ליחידה, הן שדאגו לבגדים, לנקיון, ובראש-וראשונה להכנת האוכל והגשתו. מרים לקחה חלק פעיל מאוד בכל אלה.
אם יש משהו שיכול לנחם אותנו באסון הכבד, הרי זה כי יש שכר לפעולותיה. קבלו-נא את תנחומי הכנים.

צ-ה
פלמ"ח, חטיבת "יפתח"
מתוך הספר "מצבות עלי דרך", ספר הזכרון של משק יפתח

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.