סגן זילברמן (חלמיש) רפאל "רפי" ז"ל

קורות חיים

רפאל בן דוב (ברנדר) ומרים. נולד ב-1.8.1925 בברלין, בירת גרמניה, וב-1934 עלה ארצה עם משפחתו. למד בבתי ספר תיכוניים בתל אביב ובאחרונה בבית הכרם בירושלים. התבלט בין חבריו בבתי הספר ובקן "השומר הצעיר" במהירות תפיסתו, במקוריות מחשבתו ובחריפותו האינטלקטואלית וידע לבסס ולהסביר בדיבור ובכתב את רעיונותיו ודעותיו במידה שאינה שכיחה בגיל זה.
בשל סגולותיו אלה נשלח לקורס ראשון של קציני הסברה, משיצא אחרי סיום הגימנסיה עם קבוצתו "נירים" להכשרה מגוייסת לשער העמקים בשנת 1943  ואחר כך לתל עמל. נחשב כ"המצפון של החבורה". סיים קורס מ"כ, בו הצטיין בכושר לחימה, בדייקנות, בתפיסת העניינים וביחס רציני אליהם, ואחר כך הועבר לתפקיד פיקוד בעין חרוד.
השתתף בפעולות המאבק של פלמ"ח נגד משטר "הספר הלבן", בין השאר אף בפיצוץ גשר א-זיב. נכלא במאסר בעכו ושוחרר. ביום "השבת השחורה" (29.6.1946) נלקח מעין חרוד למחנה המעצר שברפיח ושוחרר עם כולם.
אחרי מאבק פנימי בין רגש החובה לתנועה ולחטיבה ובין שאיפתו להשתלמות במדעים, יצא ללימודים. למד שנה אחת באוניברסיטה העברית כימיה, פיסיקה ומתימטיקה (בה נחשב כ"עילוי"). בראשית שנת הלימודים השנייה, תש"ח התייצב לשירות מלא בחטיבת פלמ"ח ופעל כל הזמן בהרי המסדרון לירושלים בהגנה על התחבורה ובמלחמה בכנופיות.
למרות כל פעולותיו הרבות כתב במכתביו :"אני רוצה שלא יווצר אצלך הרושם כאילו אני חושב את עצמי לגיבור. אדרבא - נראה לי, שלי כל העסק הזה דווקא קל יחסית. בכלל, אינני חושב את מה שאנחנו עושים כאן לגבורה גדולה, את אשר עושים אנשי נוה-אילן או את אשר עשו בשעתם ואפילו אשר עושים עד היום, אנשי קרית ענבים ומעלה החמישה (אלה רק בתור משל לכל העושים כמותם) קשה לאין ערוך."
בלכתו לשירות השלים מראש בלב שקט עם האפשרות הקרובה לודאי שיפול בקרב, ולכן שרף את רב רשימותיו, שהכילו הגיגים על בעיות שונות בחיי היחיד והכלל, רק שתי רשימות נשארו לפליטה (מאמר- מחקר על בעיית הדת והמדע ומאמר פולמוסי נגד בווין בשאלת ארץ ישראל).
באחת מאגרותיו כתב: "המחשבה על החיים והפחד מפני המוות הם, לדעתי, היום התפנקות שאיננו זכאים לה. הנה נהרגו כמה חברים קרובים והיו בינינו חברים, אשר הקימו רעש וביטאו את צערם בצורה היסטרית". להלן ניתח את סוגי הצער על הנופלים וקבע, שאפילו צער הורים על נפול בניהם הוא "חסר הגיון במידה רבה, כי בניהם מיצו את תפקידם בחיים".
חברו הטוב - סלי נפל עם שיירת הל"ה וזה הכניס בו הרגשה שהסוף קרוב: "אבל מאז שסלי נהרג, גם מבחינה רגשית ניטל ממני הרבה מטעמם של החיים".
רפי נפל בקרב עם כנופיה ליד סריס ב-1.3.1948, קרב, נגד כנופיה, שניסתה להקים עמדת יריה על גבעה החולשת על הכביש בין סריס לאבו-גוש לא רחוק מחירבת אל עמאר. הוא כמפקד היחידה שיצאה נגד כנופיה זו, סבור היה שכוחה של הכנופיה אינו גדול, אך לא היה סיפק בידו לבחון סברתו כהלכה. בצעדים הראשונים נפצע. בבקשו לעודד את אנשיו ולדרבנם, רץ בקומה זקופה. בלילה חולצה גופתו והובאה למנוחות בקרית ענבים יחד עם שני חברים שנפלו גם הם בפעולה זו.
לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.