סרן מוסטובולסקי גשרי שרגא "יהושפט" ז"ל

קורות חיים

שרגא בן אריה ומרים. נולד ב-כ"ב טבת תרע"ד (20.1.1914) בסולי, בגליל וילנה שבפולין. למד בבית-ספר עממי ותיכון. מקוצר-רוח לחכות שנים עד שיגיע תורו לקבל "סרטיפיקט" העפיל לארץ ב-1933 והצטרף לקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל. שם בנה את קן משפחתו ונולדו לו שני ילדים. איש המחתרת וההגנה.
נוסף לפעילותו הרבה ב"הגנה" ובוועדת הביטחון המקומית השתתף בארגון ההעפלה (בפעם הראשונה בהבאת האנייה "ולוס" ב-1935). בשנות המאורעות שירת בנוטרות כסמל וב-1938 השתתף בארגון הביטחוני של העליה לחניתה ובביצועה.
עם הקמת הפלמ"ח, ערב הפלישה לסוריה, נכנס שרגא יחד עם חברים אחרים מאנשי ה"הגנה" לעבודת הארגון והקמתו של הכוח המגוייס של היישוב.
עבודתו הייתה בארגון פלוגה ד' (מחוז השרון) עבודה מאומצת ואפורה של שכנוע, לקיחת אנשים ובחירתם, הקמת בסיסים ואימונים. זמן קצר אחר כך עבר לפלוגה ה' אשר מרכזה היה בגבעת ברנר. בפלוגה ה' מילא שרגא תפקיד של מפקד מחלקה ובמשך הזמן סגן מפקד פלוגה ואח"כ מפקדה במקום אברהם נגב.
בשנים 1942-1944 עסק בארגון הפלמ"ח, בפיקוד ובאימון, ובתקופת המאבק ב-1946 השתתף עם חניכיו שבפלמ"ח בפיצוץ הגשרים ופעולות אחרות. לשם זהירות נקרא במחתרת בכינוי "יהושפט". מהפעולות הרבות ומהקורסים להשתלמות צבאית היה חוזר אל האת והמחרשה והיה חקלאי ככל החקלאים.
גם אחרי יום עבודה ארוך ומייגע, היה הוא, הראשון תמיד להתנדב לארגון איזושהי מסיבה, או איזה מפעל ציבורי חברתי אחר, שכולם יוכלו להנות ממנו.
עם שחרורו מהפלמ"ח ולאחר שובו הביתה המשיך שרגא בקשרים הדוקים עם הפלמ"ח וחי את לבטיו וקשייו. בזכות מסירות של אנשים כאלה, אגר הפלמ"ח כח והגיע עד למלחמת השחרור כגרעין הצבא העברי המגוייס והמאומן.
משהחליטה עצרת האו"ם על תכנית החלוקה התייצב לשירות מלא והוטל עליו תפקיד מפקד נפת זבולון (הקריות שבמפרץ חיפה). עמד במבחנים הקשים של איש-צבא ו"דיפלומט" כאחד. מצד אחד, היה אחראי לביטחון נפתו ולכוננות האנשים והציוד, ומאידך, נדרש תכופות לתת אנשים צעירים (במהלך הגיוס) לגדודי חי"ש שהוקמו ונשק מהמלאי של ארגוני ה"הגנה" המקומיים, שכן העדיף הפיקוד העליון את החשיבות של הכוח הנייד שבגדודים על הגנה המרותקת למקומה.
בכושר שכנוע דיפלומטי ובעמל אין-קץ הצליח מפקד הנפה לתאם בין שתי משימות-היסוד הנוגדות זו את זו. לפלוגות ההגנה המקומיות ארגן בני גילים קשישים והצליח "להחרים" מהן, בכוח השכנוע, את הנשק הדרוש בשביל חי"ש, ולא פעם נלוו בני 45 ומעלה אל מקלעיהם אל פעולות-הקרב של צעירי חי"ש, ובלבד שלאחר הפעולות יחזרו הביתה עם הכלים היקרים הנחוצים גם להם.
ביחוד יש לציין את מבצעו של שרגא בתכנון פיצוץ משלוח-הנשק הגדול לערביי חיפה בקרית-מוצקין. היה חבר בועד ה"הגנה" של חיפה העיר ואחרי הפצרותיו המרובות הועבר סוף-סוף לפיקוד קרבי כסגן-מפקד גדוד אחד והשתתף בשחרור חיפה, בקרבות בלד א-שייך ובשחרור עכו והגליל המערבי.
הועבר עם גדודו לחזית ג'נין ושם נהרג, ביחד עם חבריו, מפגיעת פגז בעמדת מטה הגדוד בשעת ישיבת המטה ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948).
ב-3.8.1950 הועבר להר-הרצל בירושלים.
בפקודת הרמטכ"ל מיום 29.9.1949 הוענקה לו לאחר מותו דרגת סרן. בעכו נקרא על שמו (יהושפט) רחוב ובית-העם שבאותו רחוב. כמו כן נקרא על שמו "מחנה שרגא", הנמצא ליד קיבוץ לוחמי הגיטאות.