סרן אוברלנדר אליעזר ז"ל

קורות חיים

אוברלנדר אליעזר בן שלמה ודבורה. נולד ביום 27.11.1911 בעיר דרוהוביץ שבפולין. גמר גימנסיה בוינה ולמד שנה באוניברסיטה ובשנת 1933 עלה ארצה. הצטרף לקיבוץ גבעת- חיים. בקיבוץ נודע כאיש הספר והתרבות. בשעות הפנאי היה קורא ספרים טובים על ספרות ואמנות, ביחוד על אמנות הציור, ואת פרי קריאתו היה מעניק לחבריו בשיחות מאלפות ומנעימות כאחת.
בשנות מהומות תרצ"ו-תרצ"ט שירת בנוטרות וגם אחר-כך נשאר צמוד לשירותי ה"הגנה" בהדרכה ובגדנ"ע ובגיוס לפלמ"ח. העלה את הטיול והסיור לרמה של אמנות ולטיפוח אהבה לארץ. מעטים היו בקיאים כמוהו בידיעת הטופוגרפיה והישובים העבריים והערביים באזורים נרחבים בארץ. השתתף עם חניכיו במסעות וטיולים רבים ובין השאר אף בכיבוש ביריה לרגל העליה לתל-חי. רק לעתים רחוקות קיבל חופשה לחזור קצת הביתה לגבעת-חיים ולעבוד במשק. היה פעיל בכיבוש העבודה העברית בפרדסים, עמד ב"משמרות", למרות המגבלות בבריאותו עקב שיתוק ילדים שחלה במשק.
ב-1947 יצא בשליחות לצרפת לארגן שם נוער יהודי למען ה"הגנה". כשחזר ארצה עם חניכיו, אנשי גח"ל, השתדל להקל עליהם את חבלי ההתערות בנסיבות החדשות. כשיצאו חניכיו, אנשי "הקומנדו הצרפתי", לפעולתם הראשונה בנגב, למיקוש הכביש לעזה ליד רפיח, התנדב ללכת איתם, ותוך כדי הזהירו אותם מפני סכנה שהבחין בה, נפגע משני כדורים ונפל שם ב-21.10.1948 נקבר בגבעת-חיים.
הניח במותו אשה, שלושה בנים, משפחה בארץ ובחוץ לארץ.
לאחר מותו הוענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.

פרטים נוספים מאת המשפחה, גבי וגדעון מגל, בניו:

אוברלנדר אליעזר (אלי) בן שלמה ודבורה נולד ביום 27/11/1911 בעיר דרוהוביץ בגליציה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נדדה משפחתו להונגריה ומשם לוינה. בוינה סיים את לימודיו בגימנסיה, והצטרף לתנועת הנוער הציונית "תכלת לבן". כהכנה לעליה נרשם ללימודי חקלאות באוניברסיטה במגמת דבוראות. בתום שנה מתחילת לימודיו, בשל האווירה האנטישמית באוניברסיטה, החליט לעלות ארצה עם חברתו רות לאחר שנישאו.
הם הצטרפו לקיבוץ גבעת חיים ב-1932, חודשים ספורים לאחר העליה על הקרקע בעמק חפר. אלי התמסר לעבודת החקלאות והקים בקיבוץ את המכוורת. בקיבוץ נודע כאיש הספר, התרבות, הספרות והאומנות, והעשיר את עולמם של חבריו בשיחות מאלפות ונעימות בנושאים אלו.
בשנת 1936 נולד בנו הבכור גבי, ובשנה זו עם פרוץ המאורעות, גויס כנוטר, ושירת ברחבי הארץ. בשנת 1939 הצטרף לפלוגות הלילה ושם הכיר את יצחק שדה, עימו נשאר בקשרי ידידות עד יום מותו. במסגרת הכשרתו בהגנה, סיים את קורס המפקדים בג'וערה.
בשנת 1941 נולד בנו השני, גיורא  ובשנת 1946 נולד בנו השלישי גדעון.
בשנת 1942 גויס לפלמ"ח, ושירת כ -מ"מ בפלוגה ג' בפיקודו של אורי יפה. בתחילה שירת כ-מ"מ בחניתה, אחר כך באלונים ומשם עבר לאיילת השחר שם שימש כמדריך ראשי בבסיס הדרכה לנוער שגויס לפלמ"ח.
במסגרת שירותו העלה את הטיול והסיור לרמה של אמנות ולטיפוח אהבה לארץ. מעטים היו בקיאים כמוהו בידיעת הטופוגרפיה והישובים העבריים והערבים באזורים נרחבים בארץ, ואת הידע הזה הנחיל לחניכיו במסעות וטיולים רבים. בין היתר השתתף כ-מ"מ במסע של פלוגה ג' מטובאס לים המלח מצדה וסדום, כשבין חניכיו הייתה גם הצנחנית לעתיד חביבה רייק.
בשנת 1947, נשלח על ידי יצחק שדה לאירופה, כדי שיעזור בגיוס ואימון מתנדבים להגנה, כהכנה למלחמה הצפויה. ידיעת השפות שלו ובפרט הצרפתית בה שלט, הביאה אותו למחנה הגיוס הראשי ליד מרסי, שם שימש כמדריך ראשי בקורסים שונים שנערכו במקום. לאחר בקשות רבות אושרה חזרתו ארצה, והוא שובץ כמדריך בבסיס הקליטה של הפלמ"ח בכפר יונה.
כאשר התארגנה הקבוצה הראשונה מחניכיו בצרפת לרדת לנגב הנצור, ירד עימה והתמנה כסגנו של הקצין שפיקד על הכוח שכונה "הקומנדו הצרפתי" (תדי דיפרה, שכונה בפי הפלמחאים "תדי איתן" וכינוי המחתרתי היה "גיורא"). הכוח צורף לגדוד התשיעי של חטיבת הנגב.
בתאריך 19/10/1948 במסגרת מבצע "יואב", יצאו שתי מחלקות מהקומנדו הצרפתי להניח מוקשים על כביש עזה רפיח. בראש אחד הכוחות צעד אלי ועימו סייר מחטיבת הנגב (יעקב מלכה).
הכח נתקל במארב, ובחילופי היריות נפצע אלי והסייר נהרג (גופתו לא חולצה והוא נותר בגדר נעדר עד היום). חיילי הכוח חילצו אותו והביאוהו לבית חולים שדה באחד מקיבוצי האיזור ושם נפטר כעבור יומיים. לאחר שנה הובא לקבורה בקיבוצו גבעת חיים.
במותו הניח אישה ושלושה בנים.
לאחר מותו  הוענקה לו דרגת סרן לפי פקודת מטכ"ל.