טוראי פרידלנדר יצחק "צח" ז"ל

(מתוך "בני קרית חיים")

בהיות צחיק בן חמש עזבנו את גרמניה. אותו יום בכיתי מאד, כי ראיתי את אמי רצה אחרי הרכבת. צחיק שאל אותי: "אמא, מדוע את בוכה עכשיו? הלא אנחנו נוסעים לארץ שאין בה נאצים!"
בבואנו ארצה לא היתה לו עוד שפה משותפת עם הילדים. בכל זאת היה קורא להם מתוך ספרי תמונות שלו בגרמנית, ואפילו הצליח לארגן קריאה בספר "מכס ומוריץ", שכל הילדים השתתפו בה. אחד הילדים המבוגרים תפש את הענין, והסביר לכולם שאין זאת קריאה, כי הוא פשוט למד זאת בעל פה. המילה "בלופר" נפלה בחלל. האכזבה הראשונה...
עוד אכזבה קשה - חוסר כבישים בקריה. צחיק בא למסקנה שהוא צריך לחזור לגרמניה, להסתתר ע"י האוירודרום ולהרוג את היטלר. (גרנו בגרמניה ע"י אוירודרום, שם ראה פעם את היטלר)
מילדותו אהב צחי אש. עיניו בערו כשראה אותי מדליקה את הפרימוס. והנה, יום אחד בא צחיק בשמחה הביתה והודיע לי שהוא יודע להדליק פרימוס. הרשיתי לו לעשות זאת בנוכחותי. הוא הדליק, ומאז חלפה תאוותו לאש.
בסוף 1935 נכנסנו לביתנו שלנו וקיבלנו חלקת אדמה. מתחילה תקופת העבודה שלי ושל צחיק במשותף, והוא בן שמונה. עבדנו הרבה וברצון; ניכשנו עשבים, זיפתנו את הגג, צבענו את הגדר, התקנו שער ותיקנו כלים. הכל ידע, בכל היה מצליח. בשיעורי המלאכה בבית הספר אהב לעזור לילדים - לזה היה משחיל חוט, את זה לימד לרקום, ואף היה מיישב סכסוכים בין הילדים.
בשנת 1937 הגיעה הסבתא מגרמניה, וכל יום היה מוליך אותה לטייל, מסביר לה את הסביבה, ותנאי אחד התנה אתה: "אל תדברי אתי גרמנית בקול רם"...
בהיותו בן 12 התגייס אביו לצבא. לפני עזבו אותנו שאל אותו צחיק: "אתה מוכרח להתגייס, אבא?"
- "כן, צחיק". - ענה האב, - "אסור לנו לחכות עד שהנאצים יבואו אלינו. אנו צריכים להקדים אותם".
קשה היה בלי אבא, אך צחיק לא התלונן מעולם.
מתחילה תקופת חייו הציבוריים. עזי חברו הכניס אותו לתנועת "גורדוניה" לתנועה זו הקדיש את כל חייו.
דבריו עדיין מצלצלים באזני: "אמא, אני מוכרח ללכת... אני מוכרח לסדר את הדגל... להעביר קשר... להתקונן לערב קן".
ארבע שנים הדריך קבוצת בנות. בחזרו עם ערב עייף , היה מביא אתו ספר של האחים גרים ומבקש שאקרא לו סיפור בשביל "הקטנות שלו". בקראי היה מעיר: "הסיפורים הם מעשיים מדי וגם טפשיים. אבל אני כבר אתאים אותם בשביל הקטנות שלי". הרבה היה מספר לי ומתיעץ אתי, אבל לא ידעתי שהוא כותב יומן. אף פעם לא הסתכלתי במגירה שלו.
החל מגיל צעיר הייתי מתיעצת אתו כעם אדם מבוגר. אהבתי לשמוע את השקפותיו הנכונות והברורות. בין ספריו מצאתי חבילת מחברות קשורות יפה, וביניהן שלש מחברות עבות לטבע. עכשיו מבינה אני את דבריו שאמר, בסיימו את בית הספר המקצועי: "אילו היתה לי אז ההבנה כמו עכשיו הייתי לומד רפואה כמקצוע. זה כל כך מענין אותי"!...
את הקורס למדריכים עבר בקרית ענבים. את כל ההרצאות רשם בעיפרון במחברות מועתקות יפה. לא פעם ראיתיו מעיין בהן וחוזר ומעיין כאילו יונק מהן איזו תמצית הדרושה לו.
כך - עד היציאה להכשרה לרמת דוד...

אמא


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

בימי החופש בקר לפרקים אצלי. לא כאורח בא, כי אם כעוזר לאמו, אשר פרנסה את המשפחה בזמן גיוס אביו. בקוריו היו קצרים, אך נדמה לי כאילו קרן אור באה אתו לחדרי.
חבריו כנוהו "צח". הכינוי נולד מתוך חבה ומתוך הודיה בתכונותיו העדינות. אכן, אף אני בקשתי לא פעם לקראו בשם חבה זה. אבל חששתי שמא יראו חבריו בזה משוא פנים. והרי אסור למורה לשאת פנים. אילו ידעתי... אילו ידענו כלנו מי ומי הם ההולכים מאתנו כעבור זמן כה קצר, היינו מגלים להם יתר אהבה, על אף כללי הפדגוגיה הנוקשים, ולא היינו מסתירים את חבתנו ליצחק, ל"צח".
ואולם לא ידענו, ולכן מדדנו את כלם באמת מדה אחת ורק באקראי העלינו על הדעת כמה יקר ועדין נער זה. כמה הצניע לכת, כמה שקול מזג רוחו, כמה שקטה הויתו.
לפרקים שקע צח בהרהורים ובחלומות. על מה חלם? כיצד התפתח והתבגר? רק לעתים נדירות נודע לנו משהו מן המתרחש בנפשו. כשהתעורר ויכוח על עתיד עמנו ועל תפקיד הנוער לקראת הבאות התלהב כולו. אז דבר בשטף. אז לא היה עוד נער לומד או העוזר לאמו כי אם חלוץ, בונה מולדת. תחת קליפתו הרכה התגבש גרעין מוצק ועז. וכשהגיעה שעתו, מצאה אותו מוכן עם כל טובי הנוער שלנו. במותו השלים צח את אשר חלם והגה בחייו. האור שזרע סביבו בחייו, לא דעך עמו. זיק אחד, כשלהבתו הטהורה נצור בלב כל יודעיו בזיק זה ילווה צח את מקורביו ואת מגשימי חלומותיו.

י.ט.


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

האם עברה כבר שנה מאז נפל צח?
לא הכרתיו עת ארוכה, רק כשבועיים. אחת אני יודע - השאיר עלי רושם עצום עדי עד. גם הוא לא הכיר אותנו, אבל התבולל בן רגע ולחם אתנו כאיש עם אחיו, גם נפל באותו יום גדול, יום הכרזת המדינה.
ראיתיו כרבע שעה לפני מותו. מלא את תפקידו הקשה כשורה ובנאמנות אף על פי שהיה עייף ויגע מהפעולות האחרונות (אף שם הצטיין בתפקידו). קשה לי במקצת לכתוב, אבל אותה דמות של צח לא אשכחנה ולא את בלוריתו הבלונדית המציצה מתחת לכובע פלמ"חי.

אליעזר


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

(מתוך "בני קרית חיים")

בכל מקום תפקיד מחנך משלו ובשטחו: ההורים חייבים לדעת את תפקידם ולא לזלזל בו כך שיעוררו את רגשי ההערצה בבנם למען יקרב אליהם גם מבחינה רוחנית; מדריך תנועת הנוער חייב לשמש דוגמה נאה של אדם מתבגר המחפש ועוזר לחניכיו הצעירים למצא את הדרך הטובה מבלי כל השפעה חיצונית הניתנת על ידי גורמים חינוכיים אחרים, משהו שיפתח את הדעה והרצון העצמיים שלו בלבד בלי קשר לדורות הקודמים, ולחוקים מסוימים וקבועים מראש...
(מתוך "על הנימוסין")


...בטחוננו נובע מרצון החיים הכביר הצפון בקרבנו משך דורות; עזות הפנים נובעת ממצבנו המושפל זה אלפיים שנה, וזקיפות קומתנו נובעת מדמות היהודי הכפוף הגלותי...
(מתוך "עתיד עמנו ל אחר המלחמה")


...אתה צודק: הכה בברזל בעודו לוהט. אתה מתאוה ללמוד מן השחקנים לרכוש מהם את כוחותיהם. למה לך כל אלה? למה תשאף לגדולות, אם אינך יודע להעריך קטנות ולהבינם כראוי?
אל תחשוב, כי החיים הם דבר זול אשר אפשר להחליפם במקרה שיתקלקלו. החיים הם יצירה אשר רק אנשים בודדים יודעים לשחקה ולנצלה על הצד הטוב ביותר.
רוצה אתה לנצל את החיים כל זמן שאתה נמצא בתחום המגע הישיר עמהם, מבלי שלמדת להכירם היטב? - שמע בעצתי: השתדל להסתפק במה שנתנה לך אמך ברגע שיצאת לאויר העולם, דהיינו בכלום. הפוך בו והפוך בו כי הכל בו. שאב את כוחך מדברי לבך, מנסיונך, מיומן חייך; ולא מרומנים זעירים, מסרטים מחורבנים במחילה ומחוברות אנגליות קטנות המקושטות בתמונות מתמונות שונות. היה שלם עם לבבך! - - -
(מתוך "הרהורים")



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

אדם אשר אינו יכול לנהל ולכוון את מעשיו לפי ראות עיניו הוא, לפי רצונו וכוח מחשבתו - אינו יכול להיות אדם.
מה טעם לכמוה - אם תתבדה ברגע של גישה נכונה?
התמסרות לרגש באופן מוגזם הופכת את האדם לחולני, לבלתי טבעי; הייתי אומר, - למגוחך.
יסודו של האדם הוא היושר. לא יושר כלפי חוץ, כי אם יושר כלפי פנים; ולא יושר כדי לצאת ידי חובה, כי אם יושר מוחלט. היה ישר - והיית אדם!


רמת דוד, 29.10.47
ישב חבר בחדר התרבות ולמד בשקידה חשמלאות. הדבר עורר צחוק בין חברים מסוימים. כשהוזכר, שאותו חבר רוצה לנסוע ולהמשיך בלימודיו במקצוע הוסיפו: "שיסע לעזאזל"...
כך אין מתיחסים לחבר הלומד בעצמו מספרים. חבר כזה ראוי להערצה, ובחבר כזה - יש לקנא אל שלוותו הפנימית ורצונו העז להיות למשהו.



מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח