סגן דגי הרינג מרדכי "מוטקה" ז"ל
Dagi Hering Mordechai "Motke"

בן חוה וזאב
נולד בפולין
ב-ה' טבת תרפ"ה, 1/1/1925
עלה ב-1926
גוייס ב-12/1942
שרת בפלמ"ח
יחידות: הגדוד הרביעי, פלי"ם, "שורות המגנים", חטיבת הראל, הגדוד השני, פל' ה'
בהכשרת גבעת השלושה / הנוער העובד
תפקיד: מפקד פלוגה - מ"פ
נפל בקרב במיבצע נחשון
במלחמת העצמאות
ב-כ"ח אדר ב תש"ח, 8/4/1948
מקום נפילה: הקסטל
נקבר בירושלים - הר הרצל
בן 23 בנפלו
קורות חיים
דגי (הרינג) מרדכי ("מוטק'ה") בן זאב וחוה. נולד באחד בינואר 1925, ה' בטבת תרפ"ה בפולין. בהיותו בן שנה עלתה אמו ואיתה חמשת ילדיה ארצה. האב הקדים את בני משפחתו וחיכה להם בארץ. חבלי היאחזותה של המשפחה קשים היו, ושנות הסבל הטביעו את חותמן על התפתחותו של מוטק'ה וחישלו את אופיו. בהיותו עוד בבית-הספר העממי בפתח-תקווה הצטרף להסתדרות "הנוער העובד".עם גמר לימודיו יצא עם חבריו להכשרה לתל-נוף ואחר-כך עבר לגנוסר. חלה בקדחת ונאלץ לעזוב לזמן-מה את הקיבוץ. עבר לתל-אביב והיה פעיל בסניף "הנוער העובד". עבד בריכוז הפעולה המקצועית שלו.
עם פרוץ מלחמת-העולם החליט להתגייס לצבא הבריטי, אולם אחיו הבכור "הקדימו" והוריו לא הסכימו לגיוסו, הסכמה שנדרשה להתגייסות בני ה-17. מוטק'ה מצא דרכו לפלמ"ח. ב-1943 הצטרף להכשרה המגויסת בנגבה. היה חלק ממחלקת נגבה של פלוגה ה'. לאחר מכן הפכה להכשרה בגבעת השלושה. כבר אז התבלטו תכונותיו: רצינות, אחריות, שקט, עניו בהליכותיו, שתקן לפי טבעו ויודע לשמור סוד. עלה במהרה בגרם-המעלות הפיקודי. נשלח לקורס מפקדי כיתות, משם - לקורס מפקדי מחלקות. עלה לדרגת מפקד מחלקה בפועל, ואחר-כך לתפקיד מפקד-פלוגה.
מרדכי שימש מדריך למחלקות הפלמ"ח ברמת-הכובש, ואחר-כך בגבעת-השלושה. שימש מאמן ומחנך כאחד. מפקד תקיף וחבר אהוב על פקודיו-חניכיו. בתקופת המאבק השתתף בפעולות רבות, בין השאר - בהתקפה על מחנה המשטרה הניידת הבריטית בשרונה וב"ליל וינגייט".
תכונותיו עשוהו ללוחם-מחתרת אידיאלי. נשלח לקפריסין ושם ארגן את הבריחה מהמחנות ואת העלייה הבלתי-לגלית. שבועות מספר לפני ה-29 בנובמבר 1947 חזר ארצה ועמד לקבל חופשה, אותה רצה לנצל לשם השלמת השכלתו.
עם פרוץ מלחמת-השחרור התמנה לתפקיד גייס של הפלמ"ח, אולם תבע את העברתו לתפקיד קרבי. נקרא למטה מבצע "נחשון", נלחם בשורות גדוד "הפורצים" כמפקד פלוגה. מרדכי קיבל את הפיקוד על הקטע הקשה ביותר.
הוא בחר למחלקתו, את עזי הנפש המיוחדים ויצא בראשם להסתער על האויב. את ניסיונו הוא רכש כבר בפעולותיו הקודמות. מחלקתו הצטיינה בקרב ואמנם, מוטקה עמד בפרץ. המחלקה יצאה להתקפה וכתוצאה ממנה נפצעו כאמל ערקאת וודאוד ערפאת עכרפאוי, ממפקדיהם הבכירים של הערבים. אך בהתקפה זו על הקסטל ב-8 באפריל 1948, נפל המפקד מוטקה.
הוענקה לו דרגת סגן לפי פקודת מטכ"ל.
ב- 11.4.48, הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות במעלה-החמישה. ביום י"ב בכסלו תשי"ד (19.11.1953) הועבר להר-הרצל בירושלים.
אלבום תמונות

דגי מרדכי

מרדכי דגי
תמונות משפחתיות


מרדכי דגי ז"ל


מוטקה דגי (מימין)

מוטקה דגי

אהלו של מוטקה ושכניו בו בגבעת השלושה 1944

מוטקה דגי ז"ל ויהודה אפיריון ז"ל

קבוצת 'עמל' לפני יציאת החברים הראשונים להכשרה מאי 1941
תעודות וחפצים

הודעה רשמית על נפילתו

כריכת חוברת לזכרו

תיאור נפילתו

הודעת ראש המטה הכללי

תעודת זהות לשהיה של חברי הפלמ"ח במחנות העולים בקפריסין

זכרון למדריך סניף פ"ת תש"א
מפרי עטו

מפרי עטו
על החיים בבית
פתח תקווה 25.6.38
שלום רב לך יוכבד
את מכתבך האחרון קיבלנו ביום שישי ועכשיו אני עונה לך. את ביקשת שנרבה במלים והנני ממלא את בקשתך. ביום רביעי יגמרו הלימודים בבית הספר, ורציתי לשאלך אם בימי הפגרה אוכל לבלות "אצלכם". את בוודאי תשתוממי מדוע אני כותב "אצלכם", אני מתכוון בזה לכל המשק. גם רציתי לשאול אם כבר התחיל הבציר אצלכם, ואם בכלל יש אצלכם כרמים. אני רוצה לעזוב לאיזה זמן את פתח תקווה היא משעממת אותי בחג גוניותה. הכנסות הגינה עולות על ההוצאות בפרט, מכניסים רווח, המלפפונים. כבר אכלנו קרוב לשלושה רוטל (מידת משקל) ביום שישי בלבד הורדנו קרוב לרוטל מלפפונים. את בודאי תשאלי איך אוכל לעזוב את הגינה אבל אני חושב, שלהשקות תוכל גם האמא ואם לא אמא, אז, משה ישקה. את יוסף אינני מזכיר (יוסף - אחיו הבכור) מפני, שאני בטוח שלא יעלה אפילו על דעתו של יוסף, וחוץ מזה אם אני אסע, יוסף לא ירצה להישאר בבית. גם בלאו הכי הוא לא עוזר הרבה לאמא, וגם מרבה לנסוע לים. הוא קנה בגד-ים בעשרים גרוש ואני לא יודע מה יהיה כאשר אני אסע, אם אסע בכלל. לשאלתך אם יוסף עובד, אני עונה לך, יוסף עובד מעט, רק כאשר יש עבודה אצל שלמה, אבל, במקום אחר אין הוא עובד. כסף הוא לא יוכל לקבל במהרה מפני שחושבים להתחיל לבנות את הבית. בכלל מרגישים כבר תכונה לא קטנה. את הבלוקים כמעט גברו כבר. הבנים של אוכרמן בנו אותם מפני שהם חייבים כסף. האינג'ינר הוא דב.
אגב, רציתי להעיר לך שטעות לא כותבים עם שני "ת"ים. במשך הזמן שאת נעדרת למדתי קצת לרכב על סוס. תעני משהו יותר מהר משום, שאני רוצה לעזוב את פתח תקווה במהרה. אני חושב שאת יכולה להרבות קצת במלים, זה לא יזיק לך לגמרי. אני יודע שאין לך מה לכתוב, גם לי לא היה מה לכתוב ובכל זאת כתבתי. אמא שואלת אם את מבינה מה שאת קוראת או שבכלל אין את קוראת את המכתבים, מפני שעל כל השאלות שהיא שואלת לא ענית על אף שאלה אחת. ד"ש לתמר ולכולם. אני חושב שבקרוב נתראה.
אחיך מרדכי
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
שלום רב לך יוכבד
את מכתבך האחרון קיבלנו ביום שישי ועכשיו אני עונה לך. את ביקשת שנרבה במלים והנני ממלא את בקשתך. ביום רביעי יגמרו הלימודים בבית הספר, ורציתי לשאלך אם בימי הפגרה אוכל לבלות "אצלכם". את בוודאי תשתוממי מדוע אני כותב "אצלכם", אני מתכוון בזה לכל המשק. גם רציתי לשאול אם כבר התחיל הבציר אצלכם, ואם בכלל יש אצלכם כרמים. אני רוצה לעזוב לאיזה זמן את פתח תקווה היא משעממת אותי בחג גוניותה. הכנסות הגינה עולות על ההוצאות בפרט, מכניסים רווח, המלפפונים. כבר אכלנו קרוב לשלושה רוטל (מידת משקל) ביום שישי בלבד הורדנו קרוב לרוטל מלפפונים. את בודאי תשאלי איך אוכל לעזוב את הגינה אבל אני חושב, שלהשקות תוכל גם האמא ואם לא אמא, אז, משה ישקה. את יוסף אינני מזכיר (יוסף - אחיו הבכור) מפני, שאני בטוח שלא יעלה אפילו על דעתו של יוסף, וחוץ מזה אם אני אסע, יוסף לא ירצה להישאר בבית. גם בלאו הכי הוא לא עוזר הרבה לאמא, וגם מרבה לנסוע לים. הוא קנה בגד-ים בעשרים גרוש ואני לא יודע מה יהיה כאשר אני אסע, אם אסע בכלל. לשאלתך אם יוסף עובד, אני עונה לך, יוסף עובד מעט, רק כאשר יש עבודה אצל שלמה, אבל, במקום אחר אין הוא עובד. כסף הוא לא יוכל לקבל במהרה מפני שחושבים להתחיל לבנות את הבית. בכלל מרגישים כבר תכונה לא קטנה. את הבלוקים כמעט גברו כבר. הבנים של אוכרמן בנו אותם מפני שהם חייבים כסף. האינג'ינר הוא דב.
אגב, רציתי להעיר לך שטעות לא כותבים עם שני "ת"ים. במשך הזמן שאת נעדרת למדתי קצת לרכב על סוס. תעני משהו יותר מהר משום, שאני רוצה לעזוב את פתח תקווה במהרה. אני חושב שאת יכולה להרבות קצת במלים, זה לא יזיק לך לגמרי. אני יודע שאין לך מה לכתוב, גם לי לא היה מה לכתוב ובכל זאת כתבתי. אמא שואלת אם את מבינה מה שאת קוראת או שבכלל אין את קוראת את המכתבים, מפני שעל כל השאלות שהיא שואלת לא ענית על אף שאלה אחת. ד"ש לתמר ולכולם. אני חושב שבקרוב נתראה.
אחיך מרדכי
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו
קורס מדריכים
8.6.40
שלום יוכבד
את מכתבך לא קיבלתי עוד, ואחרי זמן רב של התעקשות אני יושב לכתוב לך. אני לא רוצה לכתוב לך לפי שאני מקבל ממך תשובה. אני לא רוצה להאשים אותך אבל אני לא רוצה לכתוב, לפני שאני מקבל תשובה. ביום שלישי אני צריך לצאת לקורס למדריכים בשכונת בורוכוב לחמשה ימים, אבל זה נדחה ליום חמישי. שמעי יוכבד, אם המכתב יגיע אלייך בזמן שאבא עוד יהיה אצלך, תגידי לו אם הוא רוצה להישאר, הוא יכול להישאר עד אחרי שבת, אנחנו כבר נסתדר. היומיים האלה שדחו את הקורס זה יהרוג אותי. תתארי לך כמה נלחמתי עם אבא בכדי לצאת. הוא לא הסכים לוותר למעני למשך שבוע, הוא רצה לנסוע לשבועיים והוא לא יוותר בשום אופן ובמקום לתת את המנה לי, נתן את המנה לאמא בזמן שאני לא הייתי בבית. אני כבר ויתרתי על נסיעתי אבל אמרתי אני אתחשב בזה. העיקר, אבא אמר שהוא יחזור ביום שלישי, תתארי לך אבא חוזר ביום שלישי והוא מוצא אותי בבית, אני כלל לא יכול לתאר לי מה שיהיה. אני אטלפן לגולברטים אולי הוא יספיק למסור לו שישאר, אני לא רוצה לריב איתו.
יוצאים לקורס שלושה מקבוצתנו ואולי עוד מישהו מהסניף. הקורס הזה הוא קורס מחוזי כל מחוז שרון ישתתפו בו, כשישים חבר. האבא נסע להביא אותך הביתה מפני שאמא כואבת לה היד והיא צריכה לנסוע לאיזה מקום. תבואי הביתה אז נוכל לדבר, אני חושב, כמה שרק נוכל. את יודעת מה זה, אני משתגע אין לי עם מי לדבר. עם אמא אני לא יכול לדבר באופן גלוי, היא לא תדע לשמור על פיה, ואני גם פוחד שתלגלג עלי.
עם החברה הזו קשה לי לדבר היא סוף כל סוף עוד בת ארבע עשרה ואני בוגר ממנה כמעט בשנתיים. אני כבר יודע מה זו מלחמת קיום. היא עוד לא יודעת, להשיא עצה היא לא תוכל. היא רק יכולה לשמוע מה שאני מדבר אבל לא יותר. ואני גם לא רוצה לבלבל לה את המח. אני כל כך מלא יאוש מזה שזה נורא, כך שאת היחידה, שאני יכול לפנות אליה, וכשאת לא עונה על מכתבים אז אובד ממני גם החשק לכתוב ואני מתאכזב ממך. אני לא רוצה להאשים אותך, אבל אני חושב שאת היית יכולה לענות לי כבר מזמן. אסתר עברה לדירה. שלמה עבד כשבוע אבל עכשיו החליפו אותו והוא לא עובד לעת עתה, זה היום השני.
אני בזמן האחרון מנהל שני יומנים, אחד יומי כל מה שעובר עלי ומה שאני חושב, והשני הבעת דעות על ספרים. אני מוצא סיפור כלשהו ביומן בזמן שאני כותב בו, אני רוצה לשפר את הכתיב שלי אבל אני לא יכול. כשאני מתחיל לכתוב אז אני רץ, אני לא יכול להשתלט על היד ויוצא לי כתב מחורבן ומלא שגיאות.
אני לא יודע מה איתי, אני מתרגז באופן איום. מכל דבר אני מתעצבן והתחיל לצאת לי פצעים על כל הגוף. אני חושב שזה לכלוך דם, וזה גורם לכל המצב רוח המחורבן שלי. מה עם הלימודים שלי אני בעצמי עוד לא יודע, עוד לא עשיתי כלום. אני חושב לנסוע לשושנה ונראה עוד לקוות או לא. חשבתי לצאת לבציר אבל אם אצא לקורס אז כבר לא אבוא לבציר. אני כבול עכשיו לבית. רק עכשיו אני מתחיל להרגיש עול מהו. יתכן שזה הדבר שמדכא אותי. תעני תשובה עוד לפני יום חמישי אני מחכה בכליון עיניים לתשובה. תשמרי על המכתבים האלה אני מבקש ממך.
אחיך מוטקה
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
שלום יוכבד
את מכתבך לא קיבלתי עוד, ואחרי זמן רב של התעקשות אני יושב לכתוב לך. אני לא רוצה לכתוב לך לפי שאני מקבל ממך תשובה. אני לא רוצה להאשים אותך אבל אני לא רוצה לכתוב, לפני שאני מקבל תשובה. ביום שלישי אני צריך לצאת לקורס למדריכים בשכונת בורוכוב לחמשה ימים, אבל זה נדחה ליום חמישי. שמעי יוכבד, אם המכתב יגיע אלייך בזמן שאבא עוד יהיה אצלך, תגידי לו אם הוא רוצה להישאר, הוא יכול להישאר עד אחרי שבת, אנחנו כבר נסתדר. היומיים האלה שדחו את הקורס זה יהרוג אותי. תתארי לך כמה נלחמתי עם אבא בכדי לצאת. הוא לא הסכים לוותר למעני למשך שבוע, הוא רצה לנסוע לשבועיים והוא לא יוותר בשום אופן ובמקום לתת את המנה לי, נתן את המנה לאמא בזמן שאני לא הייתי בבית. אני כבר ויתרתי על נסיעתי אבל אמרתי אני אתחשב בזה. העיקר, אבא אמר שהוא יחזור ביום שלישי, תתארי לך אבא חוזר ביום שלישי והוא מוצא אותי בבית, אני כלל לא יכול לתאר לי מה שיהיה. אני אטלפן לגולברטים אולי הוא יספיק למסור לו שישאר, אני לא רוצה לריב איתו.
יוצאים לקורס שלושה מקבוצתנו ואולי עוד מישהו מהסניף. הקורס הזה הוא קורס מחוזי כל מחוז שרון ישתתפו בו, כשישים חבר. האבא נסע להביא אותך הביתה מפני שאמא כואבת לה היד והיא צריכה לנסוע לאיזה מקום. תבואי הביתה אז נוכל לדבר, אני חושב, כמה שרק נוכל. את יודעת מה זה, אני משתגע אין לי עם מי לדבר. עם אמא אני לא יכול לדבר באופן גלוי, היא לא תדע לשמור על פיה, ואני גם פוחד שתלגלג עלי.
עם החברה הזו קשה לי לדבר היא סוף כל סוף עוד בת ארבע עשרה ואני בוגר ממנה כמעט בשנתיים. אני כבר יודע מה זו מלחמת קיום. היא עוד לא יודעת, להשיא עצה היא לא תוכל. היא רק יכולה לשמוע מה שאני מדבר אבל לא יותר. ואני גם לא רוצה לבלבל לה את המח. אני כל כך מלא יאוש מזה שזה נורא, כך שאת היחידה, שאני יכול לפנות אליה, וכשאת לא עונה על מכתבים אז אובד ממני גם החשק לכתוב ואני מתאכזב ממך. אני לא רוצה להאשים אותך, אבל אני חושב שאת היית יכולה לענות לי כבר מזמן. אסתר עברה לדירה. שלמה עבד כשבוע אבל עכשיו החליפו אותו והוא לא עובד לעת עתה, זה היום השני.
אני בזמן האחרון מנהל שני יומנים, אחד יומי כל מה שעובר עלי ומה שאני חושב, והשני הבעת דעות על ספרים. אני מוצא סיפור כלשהו ביומן בזמן שאני כותב בו, אני רוצה לשפר את הכתיב שלי אבל אני לא יכול. כשאני מתחיל לכתוב אז אני רץ, אני לא יכול להשתלט על היד ויוצא לי כתב מחורבן ומלא שגיאות.
אני לא יודע מה איתי, אני מתרגז באופן איום. מכל דבר אני מתעצבן והתחיל לצאת לי פצעים על כל הגוף. אני חושב שזה לכלוך דם, וזה גורם לכל המצב רוח המחורבן שלי. מה עם הלימודים שלי אני בעצמי עוד לא יודע, עוד לא עשיתי כלום. אני חושב לנסוע לשושנה ונראה עוד לקוות או לא. חשבתי לצאת לבציר אבל אם אצא לקורס אז כבר לא אבוא לבציר. אני כבול עכשיו לבית. רק עכשיו אני מתחיל להרגיש עול מהו. יתכן שזה הדבר שמדכא אותי. תעני תשובה עוד לפני יום חמישי אני מחכה בכליון עיניים לתשובה. תשמרי על המכתבים האלה אני מבקש ממך.
אחיך מוטקה
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.

מפרי עטו
על המכתבים
"יוכבד! התוכלי להגיד לי מה זאת האבה?"
מעל חמישים ואחת שנים עברו מאז נפל מוטקה בקרבות על הקסטל.
רבים שואלים, מה פתאום חוברת עכשיו אחרי זמן רב כל כך? שאלה טובה. התשובה מאוד פשוטה. עד לפני כשנתיים אני בכלל לא ידעתי על הימצאותם וקיומם של מכתבים אלה. מכתבים אלה של מוטקה נכתבו בשנים 1938-1940 והוא אז ילד מתבגר בגיל 13-15 (יליד שנת 1925) אני הייתי באותו שנים, חברה בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל. גילי היה אז 18-20 (אני ילידת 1920) בסך הכל היתה זו תכתובת בין שני ילדים המחפשים את דרכם בסבך החיים. לא היה לי כל רמז או מושג כלשהו, במשך כל השנים, שמהתכתבות זו נשתמרו מכתבים ממוטקה אלי.
לפני כשלוש שנים נפטרה אחותי שושנה סגל. כל זמן ששושנה היתה בחיים, ריכזה היא את כל החומר והעיסוקים הקשורים לנפילתו והנצחתו של מוטקה. לאחר פטירתה הועבר כל החומר הקשור למוטקה אלי לפי בקשתה. זמן מה, היה מונח תיק זה מבלי שיכולתי להביא את עצמי לעבור עליו ביסודיות. וביום בהיר אחד גמלה בלבי ההחלטה לאסוף את עצמי ולעבור ביסודיות על החומר.
באותו ערב ישבתי שעות ארוכות אל תוך הלילה וקראתי את המכתבים של מוטקה מלה במלה, מתאמצת לפענח את הכתוב, כי הדפים הצהיבו והתישנו בגלל הזמן הרב שעבר מאז נכתבו (מעל לשישים שנה!) אני חייבת לומר, החוויה היתה מהממת. במשך ימים ולילות אני נשמתי מוטקה, אכלתי מוטקה, ישנתי מוטקה. הוא ליווה אותי על כל צעד ושעל. לא מוטקה גיבור מלחמת העצמאות, אלא מוטקה האח.
הילד המתבגר הפונה ומבקש מאחותו ה'גדולה' לעזור לו לנווט את חייו בדרכו לבגרות. משפטים כמו: "יוכבד! התוכלי להגיד לי מה זאת האבה?" עם שגיאות הכתיב הטיפוסיות לבני הארץ, לא מניחים לי עד היום. ואז גמלה בלבי ההחלטה להפוך מכתבים אלה לחוברת הנצחה למוטקה ולכל בני משפחתנו לדורותיהם.
אני מאוד רוצה, שחוברת זו תבליט את הפן האישי והפרטי, הפן של הילד מוטקה, על כל התלבטויותיו. ולאו דוקא חוברת הנצחה נוספת לגיבורים שלנו. זו הסיבה שחשבתי, שטוב יהיה לפרסם את המכתבים ככתבם וכלשונם. מכתבים אלו נכתבו מתוך מצוקה יומיומית בהוויתו של הילד מוטקה. מדהים לקרוא באיזו מידה הוא מודע לבעיותיו עם הוריו, אחיו וכמובן חברתו והתלבטויותיו על דרכו העתידית בחיים. צורת כתיבתו הישירה, גלוית הלב התמימות והרצינות התהומית מדהימים במידה כזו עד שבא לך לבכות.
שלושה חדשים לאחר נישואיו לאותה אהבת ילדים מופלאה, נפל מוטקה.
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
מעל חמישים ואחת שנים עברו מאז נפל מוטקה בקרבות על הקסטל.
רבים שואלים, מה פתאום חוברת עכשיו אחרי זמן רב כל כך? שאלה טובה. התשובה מאוד פשוטה. עד לפני כשנתיים אני בכלל לא ידעתי על הימצאותם וקיומם של מכתבים אלה. מכתבים אלה של מוטקה נכתבו בשנים 1938-1940 והוא אז ילד מתבגר בגיל 13-15 (יליד שנת 1925) אני הייתי באותו שנים, חברה בקיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל. גילי היה אז 18-20 (אני ילידת 1920) בסך הכל היתה זו תכתובת בין שני ילדים המחפשים את דרכם בסבך החיים. לא היה לי כל רמז או מושג כלשהו, במשך כל השנים, שמהתכתבות זו נשתמרו מכתבים ממוטקה אלי.
לפני כשלוש שנים נפטרה אחותי שושנה סגל. כל זמן ששושנה היתה בחיים, ריכזה היא את כל החומר והעיסוקים הקשורים לנפילתו והנצחתו של מוטקה. לאחר פטירתה הועבר כל החומר הקשור למוטקה אלי לפי בקשתה. זמן מה, היה מונח תיק זה מבלי שיכולתי להביא את עצמי לעבור עליו ביסודיות. וביום בהיר אחד גמלה בלבי ההחלטה לאסוף את עצמי ולעבור ביסודיות על החומר.
באותו ערב ישבתי שעות ארוכות אל תוך הלילה וקראתי את המכתבים של מוטקה מלה במלה, מתאמצת לפענח את הכתוב, כי הדפים הצהיבו והתישנו בגלל הזמן הרב שעבר מאז נכתבו (מעל לשישים שנה!) אני חייבת לומר, החוויה היתה מהממת. במשך ימים ולילות אני נשמתי מוטקה, אכלתי מוטקה, ישנתי מוטקה. הוא ליווה אותי על כל צעד ושעל. לא מוטקה גיבור מלחמת העצמאות, אלא מוטקה האח.
הילד המתבגר הפונה ומבקש מאחותו ה'גדולה' לעזור לו לנווט את חייו בדרכו לבגרות. משפטים כמו: "יוכבד! התוכלי להגיד לי מה זאת האבה?" עם שגיאות הכתיב הטיפוסיות לבני הארץ, לא מניחים לי עד היום. ואז גמלה בלבי ההחלטה להפוך מכתבים אלה לחוברת הנצחה למוטקה ולכל בני משפחתנו לדורותיהם.
אני מאוד רוצה, שחוברת זו תבליט את הפן האישי והפרטי, הפן של הילד מוטקה, על כל התלבטויותיו. ולאו דוקא חוברת הנצחה נוספת לגיבורים שלנו. זו הסיבה שחשבתי, שטוב יהיה לפרסם את המכתבים ככתבם וכלשונם. מכתבים אלו נכתבו מתוך מצוקה יומיומית בהוויתו של הילד מוטקה. מדהים לקרוא באיזו מידה הוא מודע לבעיותיו עם הוריו, אחיו וכמובן חברתו והתלבטויותיו על דרכו העתידית בחיים. צורת כתיבתו הישירה, גלוית הלב התמימות והרצינות התהומית מדהימים במידה כזו עד שבא לך לבכות.
שלושה חדשים לאחר נישואיו לאותה אהבת ילדים מופלאה, נפל מוטקה.
מתוך 'מכתבים ממוטקה חוברת זכרון'. החוברת ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.
