טוראי בקרמן יוסף ז"ל

יוסקה איש הלצון והצחוק, כאשר לא היה מצב רוח בחברה, ידע תמיד ליצור אותו, כל בוקר חדשים לבקרים היו לו המצאות חדשות. ומי אינו זוכר את חיקוי הגבורים, מכופף הברזל, הצגות ואופרות וכו'. אך גם רציני היה, וזאת נוכחנו לדעת עת הטלנו עליו את התפקיד של מרכז סידור עבודה - אחד התפקידים שקשה למלא אותם כראוי. אך הוא ידע להסתדר והצליח.
יונה מ.

ומי אינו זוכר את יוסקה עם מצב רוחו המרומם והלצותיו המחוכמות, שבכל עת ובכל שעה ידע לעודד את החברה?
יונה ש.

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

אחי
נפלת אחי, אחי הצעיר...
רחוק הייתי בעת נקבו קלעי הרוצחים את גופך האמיץ... ולא יכולתי לעזור... אבל בדמיוני רואה אני אתכם הבחורים והנערה כיצד נלחמתם, נלחמתם על זכותכם לחיות, ועל זכות זו נפלתם...
אחי, רוצה אני לזכור את העבר, העבר בו היית עמנו. בצביטה חדה שבלב אזכר בימים שלמדת בגבעה ואני באתי לבקרך ואתה ילד, איך צהלת לקראתי בכל שמחת הילדות והתרוצצת להראות ולספר מחיי הפנימיה. לאחר מכן התגלגלת בכמה מקומות. חיפשנו עבורך אפשרות ללמוד ולבסוף עברת לים המלח - מקום חם וקשה ואתה עדיין ילד, אך במקצוע חשקת. שם כולם חיבבוך, יוסקה, יוסינקה קראו לך, ילד השעשועים של תחנת הכח.
עבדת, למדת וגם הצלחת, והנה הסתמנה לפניך דרך חדשה, דרך הנוער העובד להכשרה ולהגשמה. חשבת והגשמת, יצאת לדגניה וחדוות הנוער היוצר פועמת בלבך.
ומיד לעבודה - מה יעשה יוסקה? כמובן, עגלון. זוכר אני מקרה, מקרה אסון כמעט, הפרדות השתוללו וזרקו אותך מהעגלה וגלגל עבר על חלק מגופך, אך נשארת בחיים... חייב היית להשאר כי אחרת יעד לך גורלך...
משם התגלגלת דרך בית הערבה לנען - דרך מחנכת תוך יצירת חיים חדשים. הצטרפת להכשרה מגויסת כדבר ברור ומובן, זוהי הדרך. כמה אהבת לספר להוריך מהנעשה שם בהכשרה, בעבודה.
חיית את הסובב אותך במלוא הקצב, ידעת לשמח ולשמוח, ידעת לנגן ולרנן, הכל ידעת... צריך משהו, פנו ליוסקה...
כן אחי, אהבתיך. אחי היחיד היית ובכל מקרה במשפחה ידעת לעזור, לעודד ולהסביר - ועתה נשארתי בדד...
אבל אין לבכות אשר קרה, לא זו הדרך. שמח אני אחי כי ידעת את דרכך, עד הרגע בו נפלת שם בנגב.... דרכך זו לא נפסקה ולא תיפסק, כי בדרך זו הולכים וילכו כל נער ונערה עבריים במולדת, כי אין דרך אחרת.
אנו עומדים דום לפני אלה הגיבורים שסללו את הדרך לעם, בתוכם גם אתה אחי...

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח

כמה מלים משלי

אני, דור נוסף שבשלשלת,
אני, לבי כואב עליו, על יוסף דודי,
יכול היה... ויכול... להיות ככל.
בפני עולם רחב אך כסמל נשאר,
אך בשבילי הוא אחד שיכול היה...
ושוב איננו יכול...
דרכו של עולם היא כי חיטה תצמח בקנה התותח
אך זה ידום מלפלוט נפציו.
אפלל דומם
כי רק בשיבלים שבמרחב נתבונן
וידנו תחדל מלהגן ולהלום.
אמן

אביטל, בת אחיו צבי בן צור